התייעצות

גידי שלום, זה קצת מוזר לי שאני כותבת הודעה זו, לפני כתיבתה עיינתי בכמה מההודעות בפורום ואני מודה שצרותיי אינן באותה קנה מידה. למרות זאת, רציתי אולי לקבל הכוונה אולי להתייעץ אני עוד לא בטוחה כמו שאני לא בטוחה בקשר לדבר בחיי. בכל אופן זה העניין: השתחררתי מהצבא לפני כשבוע ואני כרגע בבית עם עצמי, בזמן הזה הרבה דברים מהעבר עולים וצפים לי דברים שאני לא הייתי רוצה לזכור (למרות שאנחנו כבני אדם צריכים להתמקד בהווה ולהשאיר את העבר במקומו- בעבר..זה לא ממש עוזר לי). הגעתי להבנה כזו בזמן האחרון שיש לי בעיה עם קנאה. בצבא היה לי ידיד מאוד טוב שאני מאוד אוהבת וכיף לי אותי ברמות שלא ידעתי קודם (לא רומנטי) עם הזמן גיליתי שהוא היה ביחסים קרובים יותר,הרבה יותר, עם חברה טובה שלי ששירתה יחד איתי (שוב, לא רומנטי) וכ"כ קינאתי. התגובה שלי לא הייתה זדונית ולא הייתה שנאה אבל זה ממש דיכא אותי זה גרם לי ממש לתקופה של דיכאון, של בכי של השוואות למה איתי הוא היה ככה ואיתה ככה.. וממש רע לי עם המצב הזה. ופתאום במבט אחורנית מתגלה לי שזה לא דבר חדש גם בבי"ס זה קרה עם חברותיי. אני לא בדיוק אדם מלא חיים (זו ההגדרה?) אני מניחה שרוב חיי אני בדיכאון מסיבה זו או אחרת אבל ספציפית לבעיה זו מה ההסבר לדבר הזה? למה אני מקנאה? בתודה לי

שלום לי, לפי תיאורייך מצטיירת בחורה בעלת דימוי עצמי נמוך הדורש שיקום. את פותחת במעין התנצלות על כך שבעיותייך אולי לא מצדיקות התייעצות יחסית לבעיות האחרות המועלות כאן (שוב את משווה את עצמך לאחרים כמו שאת עושה עם הידידה האחרת של ידידך), בהמשך את באה אל עצמך בטענות על שאת בכלל חושבת ומרגישה את מה שאת חושבת ומרגישה כי צריך להמשיך הלאה ולא להסתכל על העבר (מה שבהחלט לא נכון) ולסיום את גם מודה בכך שאת תמיד מדוכדכת מסיבה זו או אחרת. כל אלה מעידים על דימוי עצמי נמוך ובמצב כזה לא פלא שהידידה האחרת נתפסת על ידך כמאיימת על מקומך, כאילו אינך שווה מספיק ולכן את מקנאת לה. לדעתי, קנאה זו היא רק קצה הקרחון של בעיית הדימוי העצמי הנמוך, שאיתה אני מציע לך להתמודד במסגרת טיפול פסיכולוגי מסודר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין