"ללכת במקום"

שלום ד"ר רובינשטיין, הינני בת 26+. אני סובלת מבעיות הורמונליות קשות הגורמות לי למגוון תופעות חיצוניות בלתי נעימות ומכערות.במיוחד בעיות עור קשות. במהלך ה-5-7 שנים האחרונות כל מאמציי הושקעו לפתרון הבעיה הזאת. מגוון משאביי הכלכליים והנפשיים וזמני הופנה לכיוון הזה. ההתעסקות עם הנושא הפכה לאובססיביות המכלה 24 שעות ביממה. מצב רוחי נקבע עפ"י חומרת הבעיה הפיסית והמראה שלי. פניתי למטפלים רבים אלטרנטיביים, וניסיתי להימנע מטיפול קונבנציונאלי באמצעות תרופות. צברתי ידע רפואי עצום, שכאשר שוחחתי עם רופאים או מטפלים קונבנציונאלים הם היו בטוחים שאני " מהתחום". הזנחתי כל תחום אחר בחיי. לא קיימתי כלל קשרים זוגיים ודחיתי הצעות עד לרגע שאני אראה טוב וללא בעיות אסתטיות. השקעתי את כל מאמציי כדי להגיע לרגע הזה שבו אני אוכל להיות (ולהראות) כמו שאני חושבת שאני צריכה להיראות כתנאי לקבלה עצמית. כשבעיות העור שכחו, הייתי מלאת בטחון ואושר וכשבעיות העור התפרצו מחדש, הבטחון העצמי שלי התערער, נעשתי מתוסכלת והזהות העצמית שלי התערערה לחלוטין. שיניתי לחלוטין את תזונתי והשקעתי בנושא (תכשירים, תוספים, מטפלים) למעלה מ- 30,000 ש"ח בפרק זמן של שנה. (תוךכדי שאני צוברת חובות). מעניין כאשר אני כותבת לך על כך, אני מצליחה קצת להסתכל על זה מהצד ולזהות את החוסר הגיון והטרוף של המערבולת הזאת, אבל רב הזמן אני בתוכה. אני חושבת שיש לי תפיסות מעוותות לגמרי לגבי החיים. ואולי כבן אדם אובססיבי מאז ומתמיד, העיסוק הזה הוא כרגע רק "טרנד" של האובססיה שמתישהו יוחלף באחר. חברה שלי חושבת שכדאי שאני אפנה את כל האנרגיות שלי לכיוון של טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, נראה לי שהעיסוק האובססיבי הזה הפך אצלי לדרך חיים, טוטאליות שמגדירה אותי ומציבה תכלית בחיי, מניעה אותי לקראת מטרה (בלתי אפשרית? בכוונה תחילה?). באמת באמת האמנתי שכאשר בעיותיי בחיצוניות ייפתרו, אני אהיה מאושרת, אוכל להגשים את עצמי, להיות כל מה שרק ארצה להיות ולהשיג, האמנם? אני כבר לא יודעת, וכנראה שלא אדע. בעיותיי לא ייפתרו. והבעיה הרפואית לא באמת נפתרת לחלוטין, תרופות יכולות להקל בלבד על התסמינים ויש להן תופעות אחרות בלתי נמנעות. אשמח לשמוע את דעתך. תודה, קארין נ.ב. לאחרונה, עשיתי חשבון נפש נוקב ביני לבין עצמי, והבנתי שלפני 5 שנים חשתי את אותו תסכול והתעסקתי באותם דברים. (נתקלתי במשהו שכתבתי לפני כ-5 שנים).

שלום קארין, קיים קשר הדוק בין גוף ונפש ובעיות עור הן אחד התחומים הקלאסיים בהם לחץ פסיכולוגי מתבטא. לכן, במקרים רבים הטיפולים הדרמטולוגיים אינם עוזרים. עד כמה שהבעיה שלך מטרידה, נראה לי שאת מעדיפה להתעסק עם החוץ, עם המעטפת, עם העור - במקום להסתכל אל תוך עצמך. לכן השקעת הון בטיפולים אלטרנטיביים סימפטומטיים שיעילותם כלל לא נבדקה ובו בזמן נתת לעצמך פטור ממשימות הרבה יותר חשובות בחיים. במילים אחרות, השתמשת בבעיה הרפואית כדי להימנע מהחיים הממשיים ואף חיבלת בהם ע"י הכניסה לחובות. בכל אובססיה הסבל אמנם רב אך הוא ממוקד והרבה יותר נוח להאמין שיש לנו רק בעיה אחת ולהתמקד בה, גם אם היא קשה. אני בהחלט מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ובמקביל לטיפול קונבנציונלי אצל רופאי עור והורמונים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין