לדר' רובינשטיין

בוקר טוב. קראתי את המאמר שלך בעמוד השער של האתר. העניין מתחבר מאוד לדילמה שאני מתמודדת איתה בשבועות האחרונים. איני יודעת עד כמה אתה זוכר את המיקרה שלי, אבל, בקצרה אזכיר כי הייתה הגמשה גדולה של הגבולות, שהובילה למצב לא תקין בטיפול. הייתי המטופלת האחרונה תמיד, דבר שגרם להזזת הפגישה באופן טלפוני סמוך אליה, הפגישות גלשו מעבר לזמן באופן קבוע וכו'. מצב זה יצר בעיה מובנת בטיפול, כאשר הגבולות הרופפים העצימו את ההעברה וההעברה הנגדית למימדים עצומים. המטפל שיתף פעולה כמעט עם כל רצון שלי כאשר היה ברור לשנינו שהדבר לא תקין. למרות זאת, ואולי בגלל, נוצר קשר מיוחד בינינו, קשר חם ואמיתי, כימיה מצויינת ושיפור עצום בהתנהלות היומיומית שלי. אתמול בפגשה בינינו הוא החליט שאינו מתכוון לשתף פעולה עם זה יותר, הוא אמר שבמשך שנה שלמה הוא טעה ונגרר למצב שלא היה צריך לנמצא בו. הוא אמר שהוא צריך לשמור על הגבולות בצורה קפדנית יותר מאשר עם מטופלים אחרים, דווקא בשל המצב שהגענו אליו. הוא טוען שמעכשיו הגבולות יהיו ברורים, לא אהיה יותר המטופלת האחרונה ולא תתאפשר יותר גלישה בזמנים. הוא כלל לא הסכים לתת לי זמן להתרגל לשינוי לעכל את הsetting החדש אלא העמיד עובדות ברורות ואמר שזה לא נתון למשא ומתן. האינסינקט הראשוני שלי היה כמו של המטופל שך, לסיים את הטיפול באופן מיידי (טיפול שנמשך כבר שנתיים) ואפילו אמרתי לו את זה. הוא אמר שהוא סומך עלי שאבין ששמירת הגבולות הכרחית וביקש שלא אסיים את הטיפול בגלל העניין הזה. הוא אמר שהוא מקווה שאשנה את דעתי ונוכל לחזור לטיפול תקין. ואפילו ציין שכאשר הדברים יתקררו קצת, הוא יהיה זה שיחליט אם ניתן לחזור למצב שבו לפעמים לא יהיה אחרי מישהו. אני מתחברת למאמר שלך בעיקר בנושא של השליטה. אני מרגישה תיסכול עצום מכך שאני עומדת מול מציאות חדשה, שנכפתה עלי ואין לי שום אפשרות לתמרן (כן, זו המילה המתאימה) את המצב וכופף כרגיל את ידו. אני יודעת בתוך תוכי שהוא צודק לחלוטין, ובכל זאת, לא מסוגלת להתגבר על חוסר השליטה שלי במצב. אני יודעת שאם אשתלט על הסיטואציה הזו, ואשתף פעולה, אוכל באמת להתקדם, אבל הצעד הראשון נראה לי כמעט בלתי אפשרי. איבוד השליטה במצב ואפילו אם הוא לטובתי מערער לגמרי את שיווי המשקל שלי. איני מצפה לתגובה אוהדת אלא אולי לסוג של 'ניעור' כי אני כל כך מתוסכלת מעצמי ! תודה אפי

שלום אפרת, קשה לי קצת לראות את הקשר בין יחסייך עם המטפל שלך והמאמר שלי שעסק בהפרעה כפייתית, אך נראה לי שגדולתנו היא לפעמים בכך שאנו מודים בטעויות. המצב הקודם היה אכן לא תקין. המסגרת הטיפולית חייבת להישמר ויש לה השפעה רבה על התכנים המהותיים לטיפול. המטפל הוא האחראי לשמירת המסגרת וטוב עשה שהודה בטעותו ותיקן את מה שהיה טעון תיקון. אני מבין את תחושת חוסר השליטה שלך במצב, אך זהו בדיוק מצב בו ההיררכייה שבקשר הטיפולי מתבטאת ונראה לי שכעת את יכולה לסמוך יותר על המטפל שלך שהוא שומר על גבולות הקשר לטובת הטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה. א. איך מתגברים על תחושת חוסר השליטה שמביאה בעקבותיה רגשות של כעס כלפיו? ב. הקשר למאמר הוא סיום הטיפול מהסיבה של שינוי הsetting. האם נראה לך הגיוני שאני אענש ואקבל "הרעה בתנאים" בגלל טעות שלו? הוא אמנם טעה אבל אני התרגלתי כבר למשהו מסויים ואני מרגישה שזה נלקח ממני. איך אפשר להחזיר את הגלגל אחורה? תודה. אפרת