איבדתי את הרצון לחיות

אני בחור בן 22. אני הומוסקסואל. קשה לי להאמין שכתבתי את זה. אני חושב שלרשום את המילה הזאת לקח לי לפחות חצי דקה. מוזר לשחרר את הפחד הכי גדול שלך החוצה לאוויר. האמת היא שהבעייה שלי די טריוויאלית :אני עמוק בארון. היום ראיתי את ההצגה מר גרין. למי שלא ראה אותה מדובר על בחרו צעיר שכמעט דרס איזה זקן אלמן נרגן אחד. הוא נשפט ונידון לסייע לאיש הזקן. לאט לאט מתפתחת ידידות בינהם וכשהוא שואל אותו למה בחור צעיר ונחמד כמוהו לא מוצא לעצמו איזה בחורה אז הוא מספר לו שהוא הומו. מרגע זה הסיפור עובר כמה טלטלות עד ה-HAPPY END הצפוי. סוף של "קבלה" של הצעיר ההומו ע"י הזקן. נורא קינאתי בבחור הצעיר. אני כל כך רוצה שגם אותי יקבלו. אבל מפחד כל כך שלא... אני יודע שקולות רבים אומרים שהומוסקסואליות היא תופעה גנטית ושאין שליטה עליה. אני לא יודע מה אני חושב על זה (אגב, חשבתי על זה שאם עוד בתקופת המקרא היו תופעות הומוסקסואליות, הרי משכב זכר נאסר בתורה..., הרי שזה לא יכול להיות תלוי תרבות ... יש בזה משהו לא?) אני בגיל 10 בערך עברתי נסיון מיני ראשון עם בן. אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה אונס. אני לא זוכר שהתנגדתי.אני רק זוכר שלא הבנתי מה זה בכלל. כמובן שזה היה עם קרוב משפחה המבוגר ממני בכמה שנים. תמיד הייתי ילד מעוד חברותי. פעיל במועצת תלמידים, שחקן כדורעף, יו"ר ועד חברה וכד'. פתאום בגיל 13 בערך שכל ההורמונים מתחילים להשתולל התחלתי להיות מסוגר יותר. פתאום מצאתי את עצמי מבלה המון זמן בבית. אולי כבר אז הרגשתי משהו... אז מצאתי פתרון. הפכתי לתלמיד מצטיין (מאוד!) אולי חשבתי שאם אהיה טוב במשהו אז יניחו לי בשקט. ידיגו :זה בסדר שהוא לא יוצא מהבית. זה לא בגלל שיש לו בעיה. הוא פשוט תלמיד חרוץ ושקדן! והיום אני הולך ללמוד מקצוע שאני כבר לא בטוח שאני רוצה. רק כי זה מקצוע מאוד יוקרתי ואז אולי אם בבוא היום אוכל לספר למשפחה אז הם יתנחמו בזה שלפחות אני עוסק במקצוע מכובד ואני מרוויח טוב. לא יודע. מה שמפריע לי הוא שאולי אני לא יכול לחיות עם עצמי כי אני לא יודע אם באמת נולדתי ככה. אני תמיד הרגשתי שונה, אבל אני לא יודע אם הנסיון המיני עם גבר בגיל כה מוקדם השפיע עלי באיזשהי דרך. אני זוכר שפעם ראיתי בערוץ 8 תווכנית על ילד שנאנס וכשגדל גם הוא אנס ילדים. אולי זה דפוס התנהגות. אולי המניות שלי השתנתה בגלל זה באיזהשהו דרך. אני לא יודע כבר מה לחשוב. אני יודע שאני הומו. ואני בודד.

שלום אלדד, בין אם הסיבה להומוסקסואליות היא גנטית ובין אם היא סביבתית, ניסיון רב-שנים מוכיח שאי-אפשר לשנות את הנטייה המינית. הטיפול הפסיכולוגי בתופעה הוא ע"י עזרה למטופל לקבל את עצמו, דבר שנראה קשה לך מאוד בשלב זה. נראה לי שאתה פחות מוטרד מעצם הנטייה אלא הרבה יותר ממה שיגידו. הומוסקסואלים רבים, במידה זו או אחרת כמעט כולם, הפנימו את המסרים ההומופוביים של החברה וכנראה שאתה הפנמת אותם במיוחד. הפנמה כזו, כשאינה מטופלת, עלולה להתפתח לדיכאון, שניצניו מורגשים אולי בפנייתך. אני מציע לך לקרוא את מכתבו של פרויד לאם המוטרדת מההומוסקסואליות של בנה: http://www.zarut.com/shrink-friendly/a10.asp והמלצתי לך היא לפנות למטפל בעל גישה ליבראלית לנושא שיעזור לך לקבל את עצמך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין