שאלה בנושא חרדה לדר רובינשטיין

דר שלום רב! אני סובלת קשות מחרדה ואפשר לומר כי אני זו שמפתחת אותה ,כל זבוב נהיה פיל דבר המקשה עלי את התיפקוד . לדוגמא אני סטודנטית וכרגע עומדת ביפני בחינות עצם העובדה שיש אפשרות לכישלון גורמת לי לחשוב ולהסיק מסקנות או יותר נכון לתכנן לעצמי בראש מה יקרה עם אכשל ובקיצור את התרחיש הכי הכי נוראי שיכול לקראת (וככה לגבי כל דבר)וזה מה שמעורר בי פחד אבל פחד נוראי עד כדי כך שזה משפיע עלי גם פיזיולוגית . מה לעשות ? קשה להיתמודד עם כל מיני דברים יומיומיים ושלא נדבר על משברים שאז אני בכלל לא מתפקדת וכאילו נימצאת במצב של קיפאון. אשמח מאוד לקבל את תשובתך בברכה מירב.

היי מירב. דבר ראשון - המודעות שלך לבעיה מהווה את השלב הראשון בהחלמה. אני מציע - להפגש עם פסיכיאטר לצורך אבחון - אם יש לך יכולת אז באופן פרטי. אל תחששי מסטיגמה - הכל שטויות. תעשי מה שטוב לבריאותך. הרופא יקבע את הדרך להתמודדות - ע"י תרופות או שיחות או שילוב. בהצלחה

שלום מירב, בעידן החשיבה החיובית, תשובתי לא תהייה פופולארית. את מתארת את עצמך כפסימיסטית חרדה החושבת על התסריט הגרוע ביותר. מחקרים מוכיחים כי פסימיזם היא תכונה שאינה ניתנת לשינוי אך בהחלט אפשר לנצל את החרדה להתכוננות יותר טובה ודווקא המחשבה על התסריט הכי גרוע גורמת לפסימיסטים להתכונן ולראיה - רוב פחדיהם אינם מתממשים והם מגיעים בפועל להישגים (יותר על כך תוכלי לקרוא בכתבה פופולארית שלי http://gidi14.home-page.org/ ). עצתי לך היא לא להתנגד לעצמך אלא למצוא לעצמך מטפל שיעזור לך לקבל את עצמך כמו שאת. החרדה בהחלט יכולה להיות כוח מניע ולא רק מגבלה אם מתיידדים איתה. כל עוד החרדה לא גורמת לך להימנע מלעשות דברים, זה לא נעים אבל לא נורא. ההימנעות היא האוייב הגדול ביותר של אנשים חרדתיים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

הי מירב. א. רציתי להגיד לך שעל פי המכתב את נשמעת אינטליגנטית מאוד ונראה לי שבעניין הלימודים את יכולה להיות שקטה כי את תעברי את הבחינות (ואפילו בגדול). ב. גם אני היתי אדם חרדתי מאוד והדבר השפיעה עליי פיזית בצורה של כאבי בטן נוראיים אולם בעקבות טיפול שעברתי ועדיין אני עוברת (טיפול של 8 חודשים) למדתי איך להתמודד עם החרדות שלי ולקחת בפרופורציות את החיים. גם אני היתי לחוצה מאוד על הלימודים שלי (כיום אני בתואר שני והצלחתי בגדול למרות הפחדים) למדתי כי שום דבר לא יקרה ו"העולם לא יתמוטט" אם יהיה לי כשלון במבחנים אני מבחינתי עושה את המקסימום שאני יכולה וזה בכל תחומי החיים. תעבדי על עצמך הרבה ותראי שתוך זמן מה הבעיות הפיזיות יפתרו . תלמדי לחיות ולהנות מהחיים - יש לך פוטנציאל אדיר. אולי עכשיו את מרגישה תקועה אבל את בעצם עוד מעט תעלי על הרכבת שתיקח אותך למקום הכי טוב שיכול להיות לך (בעיקר אם תוכלי להושיב לצידך גם פסיכולוג שיעזור לך) בהצלחה בהמשך הדרך... דניאלה