סיום טיפול

לדר' רובינשטיין שלום, אני כבר שנתיים בטיפול עם המטפלת הנוכחית, למרות שברור לי שהבעיות שבגללם הגעתי לטיפול לא נפתרו, אני חושבת להפסיק את הטיפול. הסיבה היא שאני רואה שאני לא מצליחה להגיע לנושאים הבאמת חשובים והבעיתיים שלי, שהם סביב יצירת קשר והעובדה שאני נפגעת מאוד בקלות מאנשים והדימוי העצמי הנמוך שלי. כל פעם שאני מגיעה לדבר על דברים אלו בטיפול בצורה קצת יותר עמוקה אני בורחת. לאחרונה הייתה הפסקה של קצת יותר מחודש בטיפול שלאחריה אמרתי למטפלת שלי, ולא בפעם הראשונה, שהגעתי למסקנה שלמעשה הטיפול לא ממש עזר לי בדברים המהותיים ושאני חושבת להפסיק את הטיפול. היא אמרה לי את לי את צודקת ושכדי שהטיםול יעזור את חייבת לדבר על הפחדים והכאבים העמוקים ולא לברוח מהם. למעשה אני די במחשבה להרים ידיים להפסיק את הטיפול. אני מסכימה אם המטפלת שלי אבל יודעת או מרגישה שאני לא מסוגלת באמת להתמודד אם הפחדים שלי. רציתי לשמוע מה אתה חושב. לנסות או להפסיק? תודה אחינועם

שלום אחינועם, אם נוצר קשר טוב עם המטפלת, הייתי ממליץ להמשיך את הטיפול, משום שקשה לי להאמין שדברים שאת מתקשה לדבר עליהם בטיפול הזה תוכלי לדבר עליהם בטיפול חדש (אם כי לפעמים זה קורה). אילו היית מרגישה שהטיפול תקוע, הייתי אומר לך שייתכן שהוא מיצה את עצמו, אך אם הסיבה היא שאינך מסוגלת בשלב זה לדבר על דברים מהותיים שמציקים לך, אני לא רואה את הישועה מגיעה ממקום אחר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לדעתי כדאי לך לחשוב יחד עם המטפלת על דרכים להפסיק לברוח... אולי את זקוקה לכך שהיא יותר תתעקש איתך, או לחלופין, למרות שזה נשמע מלאכותי לקבוע ביחד מספר נושאים שמדברים עליהם בפגישות הבאות, ולנסות להתמודד (גם אם יהיו קשיים). מה שנשמע לי קשה זה שאת מרגישה שאת קצת לבד עם ההתמודדות עם הנטייה שלך לברוח, אז אולי את יכולה ליצור מצב שבו המטפלת שלך קצת יותר עוזרת לך להתגבר על כך בדרכים שהצעתי או בדרכים אחרות. אני מניחה שמאחורי רגש התסכול שלך מחוסר ההתקדמות ומעצמך יש גם כעס עליה. אולי הכעס הוא בחלקו "מוצדק" (בכוונה כך, במרכאות כפולות, כי מהו כעס לא מוצדק ומהו כעס מוצדק?) ויש אפשרות שהמטפלת שלך לא מספיק מגיבה לצרכים שלך ולקשיים שלך, מה שלדעתי יכול גם להשתנות. בכל מקרה, אם השאלה היא אם לנסות שוב או לוותר, כדאי לנסות שוב, אבל אולי כדאי לך לקבוע לעצמך (ואולי גם ליידע את הפסיכולוגית) מהו פרק הזמן לנסיון. לקבוע מטרות קטנות, כמו לדבר על נושא מסויים (לא בהכרח על כל החיים וכל הקשיים) ולהרגיש שיש התקדמות. באופן זה לא תגיעי למצב שבו את שנים בטיפול שלא מועיל לך, אבל בכל זאת לא תוותרי בלי לנסות לגעת בדברים באמת.

לדר' רובינשטיין ראשית תודה על התשובה. אנסה לקבל את עצתך ולנסות בכל זה להמשיך את הטיפול. הקשר שנוצר עם המטפלת הוא אכן טוב, אך בעיקבות מה שאני מכנה "האולטימטום" כלומר או שתדבר על הדברים המהותיים או שהטיפול לא יתקדם, אני מרגישה כעס ותיסכול מה שדוחף אותי עוד יותר להפסיק את הטיפול. חשבתי גם על שילוב של תרופות שיעזרו לי להתגבר על החרדות ולהיות יותר פתוחה, מה דעתך? תודה אחינועם