שאלה בנושא טיפול

השאלה שלי היא כזאת: מעניין אותי לדעת בתור מטפל, כיצד אתה נוהג כאשר נדמה לך שהטיפול, והקשר איתך הופך להיות מרכז החיים של המטופל. האם יש דרך לווסת את זה? אני שואלת, כמובן, בתור מי שעסוקה הרבה בטיפול. אני מרגישה שאם זה לא יהיה מצב זמני, יהיה בזה משהו לא תקין, אבל אני לא בטוחה מה התהליך שבו ממצב טוטאלי, זה הופך למצב שבו הטיפול הוא עזר לחיים, ולא החיים. מקום שבו אפשר ללמוד, ולהבין, ולהתמודד, אבל לא הסיבה להתמודדות...

שלום לילה, הטיפול נועד, כמובן, לשפר את איכות החיים ולא להפך. אצל מטופלים מסוימים בשלבים מסוימים בטיפול הטיפול אכן הופך להיות מרכז החיים ואז הייתי מתעכב איתם על השימוש שהם בוחרים לעשות בטיפול כדי להימנע מהחיים, קרוב לוודאי שהייתי עושה זאת במסגרת שיח על הימנעות בכלל. אנחנו מכירים מצבים בהם הטיפול הפך חלק משמעותי ביותר בחיים בכך שהוא דירבן אנשים ללמוד פסיכולוגיה או מקצוע טיפולי אחר, אך לא על חשבון תחומי חיים אחרים. אני חושב שזה בהחלט נושא לדיון עם המטפל שלך - איזה שימוש (או אולי שימוש לרעה?) את עושה בטיפול שלך מהבחינה הזו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין