קינאה למטפלת שלי -האם זה נורמלי

עשיתי טעות לפי דעתי. והיום כבר ממש אין לי מה לעשות בקשר אלייה. לפני כשנה ומשהו גיסתי הצעירה נקלעה למשבר, אני לא אכנס לפרטיו. אני מטופלת כבר זמן רב אצל פסיכולוגית שאני מחשיבה אותה מקצועית ברמה גבוהה. כשחמותי חיפשה לגיסתי פסיכולוגית, רציתי לתת לה את הטוב ביותר ולכן הפנתי אותה לפסיכולוגית שלי. בהתחלה לא הייתה לי בעייה עם זה, להפך הייתי מרוצה שהיא בידיים טובות כי אני מתייחסת אלייה כמו אל אחותי, ודואגת לה מאד. בתקופה האחרונה אני חשה לעיתים קנאה ילדותית כשגיסתי מזכירה את השם שלה. זה לא קורה כל הזמן , אבל סתם יום אחד שדווקא חמותי אמרה לי שהפסיכולוגית סיפרה לגיסתי על איזה חיה שהייתה לה פעם, פתאום חשתי את הקנאה הזו. פתאום אני חושבת שעשיתי טעות שפהנתי אותה אל הפסיולוגית שלי. אבל באמת שבזמנו חשבתי שזה יהיה לה הכי טוב לקבל פסיכולוגית שהיא אישה חמה ומקרבת ומאד חכמה. פתאום שגיסתי מדברת עלייה ככה , על פרטים מחייה, דברים שהיא מכירה אצלה זה מפריע לי. לא יודעת, אולי אני מרגישה שהמקום שלי אצלה כבר פחות שלי. אבל הדבר הגרוע הוא שאני מוצאת את עצמי במצבי הקנאה האלה( ששוב הם לא אובססיבים או רבים מידי) מקווה שהטיפול שלה כבר יסתיים אצלה. מקנאה בה לפעמים שהיא בקשר של פעם בשבוע איתה, ואני של פעם בארבע , מרגישה מן כזו תחושה,שהיא יותר קרובה אלייה, יותר אהובה,יותר יודעת, יותר מקבלת. היה לי קשר מאד מיוחד לטעמי עם הפסיכולוגית שלי ועדיין יש. ולא ברור לי מאיפה באים לי הרגשות האלה, מאיפה הרכושנות הזאתי? אף פעם לא ייחלתי שקשר מסויים של שני אנשים בחיי יסתיים. ופה נראה לי שאני אהיה מאושרת. ואני בדר"כ לא טיפוס כזה... בכל אופן אשמח לשמוע דעה מקצועית ... תודה מראש שירן

הי שירן, יכלתי כל כך להתחבר למה שאת רושמת... כי לפעמים אני תופסת גם את עצמי באותו מצב. אני מטופלת ע"י הקב"נית של הבסיס ככה שאני לא המטופלת היחידה אצלה ולפעמים אפילו פוגשת מן הסתם את המטופלים האחרים שלה כי אחרי הכל כולם מהבסיס. גם חברה הטובה שלי בבסיס הולכת אליה.... היא התחיל הללכת רק בזמן החאורן ואני אצלה כבר שנה. לפעמים בשיחותצ שלנו היא מזכירה אותה וכמה שהיא אוהבת אותה וכל מיני דברים כאלו. בהתחלה ואולי אפילו עכשיו אני מקנאה בה, מרגישה מאין בגידה לפעמים.... אפילו פעם אחת רשמתי לקב"נית שאיבדתי אותה אבל אולי בעצם אי אפשר לאבד משהו שהוא לעולם לא היה שלי-יודעת שמוזר לרשום את זה כי אחרי הכל היא בן אדם והיא לא יכולה להיות שלי בשום מובן! אבל היא ענתה לי שיש חלקים שהם רק שלי... חלקים מתוכה... היא לא יכולה לדבר איתי על חברה שלי כי זה לא במקום... ומניחה שכך גם עם הקרובת משפחה שלך. אני חושבת שאולי כדאי שתעלי את זה בטיפול, תראי איפה את עומדת מבחינתה, מה היא חושבת עליך ומרגישה כלפיך. אני חושבת שברגע שתדעי איך היא מרגישה כלפיך ומניחה שאת חשובה לה מאוד יהיה לך יותר קל לקבל את זה שגם אנשים אחרים מטופלים אצלה לא רק הקרובת משפחה. וברגע שתדעי מה "מקומך" אצלה גם יהיה לך יותר קל לדבר את הדברים של הקרובת משפחה כי תדעי בדיוק היכן את עומדת ואין סיכוי שתאבדי את מקומך. מקווה שעזרתי ולא במעט.... שיהיה לך בהצלחה בהמשך הטיפול... ומקווה שתצליחי להעביר את ההרגשה כי אני יודעת כמה שהיא נוראית.

לדעתי אתן יכולות לבקש מהקרובות לכן פשוט לא לדבר איתכן על זה. כלומר, להגיד שמה שקורה בטיפול הוא פרטי ושאתן מעדיפות לא לשמוע פרטים, כמו שאתן לא נותנות פרטים משלכן... אני חושבת שבמקרה של שירן זה מוזר שהפסיכולוגית הסכימה לקבל את גיסתה, כי זאת באמת סיטואציה מועדת לפורענות. עכשיו הכי טוב שאת יכולה לעשות, לדעתי שירן, זה גם לדבר עם המטפלת שלך על זה, וזה בוודאי יקל עליך וירגיע אותך וגם להמנע באופן מוחלט משיחות עם הגיסה על כך. זה מה שאני הייתי עושה. אגב, אותה קינאה, במיקרה שלכן היא פשוט ברורה יותר, ומוחשית יותר, אך גם אני מקנאת בשל מטופלים שמעולם לא ראיתי ומעולם לא שמעתי. זה נכון שזה מעט קל יותר, כי אין לי צורך לפגוש בזה במציאות, אבל אחרי שפעם אחת דימיתי שאני פוגשת את הבן של הפסיכולוג שלי ברחוב (בלי שאני כמובן יודעת מיהו) ונכנסתי לפניקה... ובכן, אתן מקבלות את התמונה. תרגישו טוב.

אני יודעת שהרבה. גם מדברים שהיא אמרה וגם כי אני פשוט מכירה אותה ואת היחס שלה מספיק זמן כדי לדעת שאני נורא יקרה לה. אולי בגלל שאני יודעת את זה ובגלל שיש לנו קשר מיוחד אני מפתחת כלפיו יותר רכושנות,חוששת שפתאום מישהי אחרת תיקח לי את הקשר המיוחד הזה. אולי זה עוד את מהסיבות שאני לא מוכנה להרפות מהקשר הזה, הפחד שאם אני אלך המקום שלי יגנז. אני מאד פוחדת לאבד את המקום שלי אצלה. לכן אני מסוגלת להיות בקטע הזה "רעה" ולקוות שהקשר בינה לבין גיסתי יתסתיים ()-: זה קצת הלחיץ אותי כי אף פעם לא גיליתי את הצד הזה בי. נכון לא הקבנת שלך ולא הפסיכולוגית שלי הן באמת שלנו, אב יפה היא אמרה לך , שיש בה חלקים שהם רק שלך. שירן

נורמאלי מאוד, מסכימה עם הכותבת שלפניי שהמטפלת שלך עשתה שגיאה בהסכימה לקבל אותה לטיפול, ולדעתי לא הייתה לויאלית כלפייך. זוכרת סיטואציה מאוד דומה כשגיסתי..., כן, גם היא, ביקשה ממני את מס. הטל. של המטפל שלי, והעמידה אותי במצב מאוד לא נעים, בסופו של דבר נתתי לה ולשמחתי הוא לא קיבל אותה והבין אותי לגמריי כשסיפרתי לו על הרגשותיי בנידון והצדיק אותי. במקרה נוסף שמישהי ביקשה ממני,- סירבתי. לאנשים קשה להבין את הסירוב והקושי, אבל הוא אכן קיים. די ברור לי שאילו הוא הסכים לא הייתי יכולה להמשיך איתו בטיפול.

היו מספק מקרים שבהם הפנתי אנשים למטפל שלי. אפילו את חברתי הטובה ביותר. היא התחילה לדבר אתי על הטיפול וזה היה בסדר. אולי זה קשור לקשר שלי עם המטפל שברור לי שאינו דומה לקשרים שלו עם מטופלים אחרים. אולי זה הביטחון שיש לי במקום שלי אצלו וכי לא משנה מי המטופלים האחרים שלו, הם אינם מאיימים על מקומי. אני דווקא מתחברת למה שלילה כתבה בנושא הבן שלו. לפני כשנה ראיתי את שניהם בקניון. הבן שלו בן 12 והוא הלך איתו כשהיד שלו מונחת על הכתף של הבן. הרגשתי סוג של קינאה מהולה בגאווה. לא יודעת למה. פשוט התגאתי באותו רגע להיות מטופלת שלו. ואגב, מסיפוריה של חברתי, אני רק מבינה עד כמה הקשר בינינו מיוחד ולא דומה כלל לטיפול שלה. אבל אני יכולה להבין היטב מאיפה נובעת הקינאה הזו. אפרת.

לכן אי אפשר פה להאשים אותה... מה גם ששוב זה בכל זאת גיסה שלי ולא אמא או אחות שאז באמת הייתי נורא כועסת אם היא הייתה מקבלת אותן. אבל פה אני ביוזמתי קישרתי ביניהן כך שאי אפשר לבוא אלייה בטענות.

שלום שירן, ראשית, אנצל את ההזדמנות לתקן תיקון קטן: אין "המטפלת הטובה ביותר" אלא המתאימה ביותר. במקרה שלך, אני מבין שההמלצה הייתה נכונה והמטפלת שלך גם התאימה לגיסתך. הפנייה שלך מעוררת סוגיות רבות, ובעיקר ההתחלקות במטפל עם אנשים קרובים. נניח שגיסתך הייתה מגיעה אל המטפלת שלך לא דרכך, לדעתי היה מקום שהמטפלת תברר איתך האם יפריע לך אם היא תטפל בה, לפני שהיא מקבלת אותה לטיפול. בשלב שהדברים עומדים היום הנושא המרכזי הוא הקנאה/רכושנות שמעוררת ההתחלקות במטפלת המשותפת. נתחיל מזה שאהבה, רומנטית אך לא רק, היא תופעה רכושנית ועל כן המשאלה הכמוסה שלך שהטיפול בגיסתך יסתיים היא טבעית מאוד. הייתי מציע לך מאוד לפתוח את הנושא בינך ובין המטפלת. זה גם יאפשר לך לדבר על הקשר שלכן, גם יעורר אולי דיון על קנאה/רכושנות ביחסים עם אנשים בכלל וגם על תחרות שלך בין אחיך/אחותייך ובינך על אהבת ההורים שלכם. אפשר בהחלט להשתמש בתקרית כמנוף ליחסים הטיפוליים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני רכושנית רק כלפי בעלי, דבר שלדעתי וכמו שכתבת הוא טבעי ונורמאלי. למיטב הבנתי אתה חושב שהרכושנות שלי כלפייה משקפת רכושנות/קנאה בקשרים אחרים בחיי, מה שלא ניכר אצלי, לפחות לא בצורה מוגזמת, בקשרים אחרים. אני מניחה שככל שאדם יקר לי יותר וחשוב לי יותר ותורם תרומה גדולה לחיי אז אני מפתחת קנאה/רכושנות וזה לא דבר נפוץ אצלי זה רק עם אנשים שהם באמת...... לא חשתי כאלו תחושות אף פעם לאחותי, לפחות לא במודע. פעם זרקתי לפסיכולוגית שלי שאני מקנאה בגיסתי על זה שהיא רואה אותה יותר. לא פיתחנו את זה יותר מידי עד כמה שזכור לי. לגבי שיחה איתה על הקשר בנינו אז היו לנו די הרבה כאלה בעבר, לגבי תחושותיי כלפייה וכדומה. אני לא יודעת אם יש ברצוני לפתח את הנושא הזה כי בסה"כ אני זו שהצעתי שגיסתי תטופל אצלה, והיא מטופלת שלה ולא נעים לי לדבר איתה על זה, זה קצת כמו להגיד לה, עכשיו אחרי שהיא מטפלת בה יותר משנה:"לא מתאים לי שתטפלי מישהו שאני מכירה כי זה גורם לי לקנאות" וזה לא פייר מיצידי לבוא ולהגיד לה את זה עכשיו, זה משהו שמראש הייתי צריכה לחשוב עליו ולא לעשות. אז אולי זה טבעי מה שאני חשה, אבל לא הוגן לדבר על עך. לגביי זה שאם היא הייתה מגיעה אלייה בצורה אחרת, גם אז אני לא חושבת שהייתי חושבת שזה מפריע לי, זה לא כמו שאחותי או אימי ילכו אלייה, זה קירבה יותר רחוקה. ובאמת בתחילה זה לא הפריע לי אבל ככל שהקשר ביניהן התארך פתאום זה התחיל להפריע. שוב, אולי תחושה שהיא תופסת את מקומי אבל זה בעצם משהו שהרי אני יכולה להגיד על כל מטופל. אולי כי פה אני שומעת יותר על הקשר ביניהן, אם זה מחמותי (אימה) אם זה ממנה:"------- עשתה כך וכך..." הכי משונה לי זה שלפעמים חמותי מתייעצת איתי לגבי האם הטיפול עוזר או לא עוזר לגיסתי וכל מיני כאלה שכנראה עושים לי לא נעים בלב... אשמח אם תגיב לדבריי. שירן