אמא מודאגת

בני בן 25, התקשה בלימודיו, במיוחד במתמטיקה. מעולה באנגלית. בעל זכרון שמיעתי מעולה, לדעתי לוקה במיומניויות למידה.סיים בגרות בציונים ממוצעים, מסרב לגשת לפסיכומטרי . החל למודים באוניברסיטה הפתוחה והפסיק. התחיל לימוד משפטים במכללה ומתעב אותם. עובד באבטחה . גר מחוץ לבית עם חברים, אולם לדבריו גם שם הוא מדוכא. בשל אי הודאות והציפיות הגבוהות שלו מעצמו שרוי בדכאון ומסרב לקבל עזרה. עצבני מאד ונוטה להיות אגרסיבי בתגובותיו המילוליות במיוחד כלפי. כיצד לשכנעו לפנות לעזרה? ולאיזה סוג עזרה הוא זקוק?

שלום פזית, לפי תיאורייך, בנך מגיב קשה במיוחד אלייך ועל כן אני סבור שאם תעודדי אותו לפנות לטיפול, הדבר יגביר את ההתנגדות שלו שקיימת גם כך. באופן כללי, טיפולים שאינם מתחילים ביוזמת המטופל הם בעייתיים מאוד כי קשה לבנות על מוטיבציה של מישהו אחר. אני מבין ומעריך את הדאגה העמוקה שלך לבנך, אך נראה לי שהדבר הטוב ביותר כרגע הוא לסגת, לקחת צעד אחד אחורה, ולהרפות מבנך. הוא בוודאי יודע שאם יזדקק לעזרה ממך, יוכל לפנות אלייך. אם וכאשר בנך יחליט לפנות לטיפול בעצמו, הטיפול בו יהיה כמו בכל מקרה של דיכאון, קרי: פסיכותרפיה בגישה שתתאים לו עם או בלי שילוב טיפול תרופתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין