שם הילד

שלום ד"ר כאן אמא של ילד ששמו נחשב לשם של פעם בעיני רבים, אני ובעלי בחרנו את שמו פה אחד ללא ספקות ורעיונות אחרים. כשהודענו על שמו רוב האנשים לא הביעו שום חוות דעת ודי היה ברור שלא מוצא חן, גם לאור העובדה שכל הזמן ניסו להציע לנו שמות. לשם הזה יש קיצור מאוד נפוץ, אפשר לומר שלכל מי שנקרא בשם זה קוראים רק עפ"י שם החיבה הידוע לכולם. אני מתעקשת מאוד שיקרא בשמו הוא, ואנשים לא מוותרים וטוענים שנוח ומתבקש לקרוא לו כך, אפילו חמי קורא לו בשם הקיצור, והערתי לו מספר פעמים אך הוא אומר שכך מתבקש לו ואני אמרתי שאני לא אוהבת את זה. במישפחתי אני מאוד אסרטיבית ואף לפעמים על גבול התקיפה אך לא מרפא ובכל פעם ששומעת את השם המקוצר אני מזכירה מיד את שמו המקורי. בעלי הינו האדם האחרון שיעיר לאדם אחר בכלל ולאביו על אחת כמה וכמה. כדי לא להיות "הרעה" ביקשתי מבעלי שלפחות במקרים שהוא נוכח ושומע את אביו קורא בשם הקיצור שיעיר לו כך שיבין שזה משמעותי לשנינו ואולי כך יהיה שינוי , אך הוא לא העיר לא אף פעם ואמר שגם לא מתכוון להעיר, כעסתי מאוד ואני לא יודעת מה הדרך בה עלי לנהוג מבלי להיות תקיפה ולהכנס לאי נעימות. לאור העובדה שאני צריכה כמעט בכל שעה להעיר לנוכחים, וכעת גם למטפלות במשפחתון אשר חוזרות שוב ושוב על הטעות - וזה יוצר תחושת מתח. מה אתה מציע ? תודה על תגובתך מראש שנה טובה

שלום פנינה, נראה לי שהתבונה מחייבת שנבדיל בין דברים שאנו יכולים לשנות לדברים שאיננו יכולים לשנות ועלינו לקבלם כמות שהם. מתיאורייך עולה שאת "הולכת עם הראש בקיר" כאשר המציאות חוזרת ומוכיחה לך שניסיונותייך אינם יעילים. מה שאת מכנה "אסרטיביות" או "תקיפות" - אני הייתי מכנה, במקרה כזה, "נוקשות". קחי בחשבון שבמשך הזמן, ואולי כבר עכשיו, בנך יהיה הקורבן של המלחמה שאת מנהלת על גבו בעניין שמו. יתר על כן, אנשים מעדיפים את שם החיבה שלו שלו ואם תתעקשי על השם המלא, הילד גם עלול לקלוט שאת מעדיפה להתייחס אליו בצורה יותר קרירה ופורמאלית מאשר אנשים אחרים הקוראים לו בשם החיבה. אם השם המלא חשוב לך, הקפידי שהוא ימולא כשורה בתעודות וכיו"ב, אך בחיי היום-יום אין לך ברירה אלא לקבל את המצב כמו שהוא ולמנוע בכך עוגמת נפש מהילד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין