האם זוהי קנאה חולנית?

אני נשואה די הרבה שנים. ולאחרונה , אינני יודעת מדוע כה השתניתי. אינני מסוגלת לראות את בעלי: צוחק, מפלרטט עם אחרים/אחרות, בשעה שאני מקנאה שאיתי מאז ומתמיד היה קמצן בדיבור,פירגון, ומחמאות, הוא טוען שלא עושה זאת בכוונה ושהוא מאד סגור וקשה לו להביע רגשות. ואני ההיפך הגמור, משקיעה בו יותר מאשר לאחרים. אני נקרעת מכאב כשאני רואה אותי מדבר עם כל דבר שזז. אני מרגישה שזה משבש לי את המצב הרוח למשך כל היום, וזה גורם לי לשנוא אותו עד מוות. הוא אומר שקשה לו ולא מעוניין להשתנות כי הוא טיפוס תקשורתי וכד'. האם עלי להמשיך ללכת איתו לבילויים חברתיים וכלפי חוץ לחייך להראות שהכל בסדר ובלב להתפוצץ מקנאה, ולזעוק מכאב וצער, אין לי שליטה על זה.כי הוא מוציא אנרגיה עם אחרים, שאח"כ הוא בא הביתה כבר אין לו כוח ואנרגיה להשקיע בי. האם אחרים יותר חשובים מהאישה????? האמת, אחרי שאני נמצאת איתו ליד אנשים - תמיד אני חוזרת מדוכאת הביתה. הפסקתי להעיר לו, כי לעולם לא אצליח לשנותו וחבל לי על הבריאות. החלטתי סופית, למען הבריאות שלי, כמה שפחות לצמצם את נוכחותי לצידו, בכדי לצמצם את הכאב שאוכל אותי, ואז באמת טוב לי. האם זה פיתרון שבעל ילך לבד, לאירועים, לקניות לבילויים, הרי אני מאד אוהבת ללכת איתו, אחרי הכל אני גם מענישה את עצמי שאני יושבת רק בבית. אני מעוניינת שיחלק איתי וישתף אותי במה שמדבר עם אחרים/אחרות, ארגיש יותר טוב וקנאתי לא תעלה לדרגה כה גבוהה. אישה היא לא סמרטוט ולא חדרנית, ואני מרגישה שאני לא אישה, אני מרגישה חדרנית ופועלת ניקיון עבור בעלי. את כל זה אמרתי לו - והוא שתק, לא היה לו מה להגיד. נתן להבין בשיטה דיפלומטית שהנני צודקת. אופי מאד קשה לשנות, אך האם הקנאה שלי מבוססת, הגיונית או סתם חולנית ויש טיפול? אגב, אין לי שום רגשי נחיתות, אני טיפוס מאד חם לבריות, ואני מאד מחזיקה מעצמי, שאני שווה ויש לי תודה לאל על מה להשוויץ, מזל שאחרים יודעים להעריך אותי.... סליחה שכתבתי מאד באריכות, זה היה מהלב, וכך גם יש לך יותר נתונים, בכדי שתוכל לעזור לי. מקווה. ובהזדמנות זו אני מאחלת לך שנה טובה ותודה על העזרה שהינך עוזר לכולם בפורום.

לאורה היקרה, עד שדר' רובינשטיין יענה לך, אומר לך כמה דברים בקצרה. דבר ראשון אם לשאלתך אם יש טיפול למצב הנ"ל,יש. בין אם זו פסיכוטרפייה,שיחות עם פסיכולוג וכו, אך במקרה הספציפי הזה אני חושבת שמטפל זוגי זה הדבר הנחוץ ביותר. אין אפשרות לומר לך אם הקינאה שלך "מוצדקת" או לא,מה גם שזה מאוד סובייקטיבי. וגם לא ניתן לשפוט אם התנהגות בעלך היא בסדר או לא-זהו דבר שנתון לשיפוטך והרגשתך. אך אם זה מפריע לך כפי שאמרת,ובעיקר אם זה פוגע בתפקוד ומונע ממך לעשות דברים בהחלט יש מקום לטיפול זוגי. טוב שאת מודעת למעלותייך, אך אין זה בריא לחיות עם רגשות נחיתות מאדם כ"כ קרוב אלייך,והבעייה היא בזוגיות, ולדעתי מטפל זוגי יוכל לעזור,ויעזור לכם להגיע למסקנות בנוגע ליחסים. בהלחה. שירי.

שלום אורה, מתיאורייך אכן עולה תסכול גדול מאוד, שבגללו את נכנסת למעגל קסמים: את משחקת ישר לידיו של בעלך וכעת יש לו בבית אישה רגזנית, טענתית, שמחרימה אירועים ששניכם אוהבים ויש לו כל סיבה שבעולם לדבר עם אחרים ולא איתך. אני מצטרף להצעתה של שירי לפנות לטיפול זוגי. אם בעלך לא ישתף פעולה, מומלץ לפנות לבד לטיפול הזוגי וייתכן מאוד שכאשר בעלך ירגיש שכוונותייך רציניות, הוא יתחיל לחוש חרדת נטישה ממך וכתוצאה מכך יצטרף אלייך לטיפול. לדעתי, גם תפיקי מטיפול אינדיבידואלי (שיחות שרק את תלכי אליהן). אני לא חושב שזו קנאה חולנית. זו יותר הרגשה שאת מובנת מאלייך ולא צריך להשקיע בך ומכיוון שאת מובנת מאלייך תמיד תהיי שם בשבילו ותקבלי אותו בכל תנאי. לכן, במקביל לחיפושי הטיפול הצעתי לך היא למצוא מה שיותר עניין בחייך, בין אם זה חוג שמעניין אותך ובין אם זה התעניינות באחרים, בדיוק כפי שבעלך עושה (לא על רקע רומנטי אלא על רקע אנושי גרידא). ככל שתחיי את חייך באופן עצמאי ולא רק דרך בעלך, כן יגברו הסיכויים שבעלך ימצא בך עניין. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין