נער חסר בטחון
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אני אמא ל3 ילדים: 2 בנים בני 14 ו-12, וילדה בת 5. הבכור הוא ילד טוב ומקסים, אבל מרגיש מקופח. כנראה שזה החל כשאחיו אובחן כלקוי למידה, מה שדרש הרבה תשומת לב ועזרה בלימודים גם כיום. כפיר, הבכור, הוא תלמיד מצטיין עם תעודת סוף כיתה ז' בממוצע 9, אבל בכל זאת הוא זקוק כל הזמן לעזרתי. הוא נער מתבגר וחסר בטחון, דעת החברים מאד חשובה לו ושאנו, ההורים, לא נבייש אותו. ניסיתי כל מיני אסטרטגיות לגבי השיעורים - לא לעזור ולאלץ אותו לעשות לבד - זה גורר צעקות וכעסים ואפילו בכי, או מעט עזרה רק בקטעים שהוא מתקשה - לפעמים זה עובד אבל הוא מבקש עזרה גם כשאינו מתקשה, רק לחיזוק דעתו. פעמים רבות אני מגלה שהוא יודע את התשובה וכאילו בוחן אותי אם אגיע לאותה תשובה ואז יקבל לכך חיזוק. זה מצב שגורר כעסים ותסכולים רבים אצל שנינו, במיוחד כשהזמן שלי מוגבל ואני עוזרת גם לאחיו, אך זה גוזל הרבה פחות זמן. כמו כן, הוא שואף לשלמות בשיעורים בלא להתייחס לבעיות זמן ובדכ"כ הכנת השיעורים אורכת כ5 שעות ביום, במיוחד עד חצות. יש לציין שאם עושה שיעורים או עבודות עם חבר, הם מסיימים מהר ואינו זקוק לעזרתי, בתנאי שזה חבר שהוא סומך עליו ותלמיד טוב. מה לעשות? אינני נהנית מהחיכוכים עמו בלשון המעטה, במיוחד כשגם ככה יש חיכוכים, בהתאם לגילו, אך כיום זהו הנושא העיקרי לחיכוכים בינינו.
שלום קרן, כפיר נמצא בגיל ההתבגרות, שהוא גיל קשה במיוחד ובו דעת חבריו עליו אכן מהווה גורם מרכזי בהתפתחות. קבוצת בני גילו חשובה מאוד להתפתחותו ולכן הוא תלוי בדעתם. בדרך-כלל מלווה גיל זה במרד כלפי ההורים, אך כפיר כלוא בין הצורך למרוד המאפיין את הגיל ובין הצורך להיצמד אלייך כדי לעמוד בתחרות עם אחיו, בעיקר כשלאחיו הצעיר, גם הוא בתחילת גיל ההתבגרות, יש עילה משכנעת, ליקוי למידה, המצדיק לכאורה את עזרתך בלימודים. חשוב מאוד לשדר לכפיר שאתם ההורים מקבלים אותו ללא תנאי, ללא קשר להישגיו וכך גם הפרפקציוניזם שלו אמור להתמתן שאם לא כן הוא ייסר אותו בהמשך חייו. אנו יודעים כיום שמצד אחד פרקפקציוניזם דוחף להישגים, אך מצד שני הוא קשור ליותר ויותר הפרעות נפשיות. אני מציע שתקצי זמן קבוע ושווה לשני בנייך, תוך קבלה משולבת בהגבלה של כפיר: שיידע שהשעה שלו איתך היא זמן איכות המוקדש רק לו, מצד אחד, אך שיש לך גבולות, מצד שני. אני ממליץ לך לקרוא את ספרו של חיים עומר על שיקום הסמכות ההורית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
מנהל פורום פסיכותרפיה
