מה זו התופעה הזאת ?

מה זו התופעה הזאת ? כשאני מבינה שאני צריכה לעשות משהו חשוב אז אין לי כוחות נפשיים לארגן את עצמי כדי לעשות אותו. וזה קורה לי דווקא בדברים חשובים למשל מקודם מישהי שלחה לי בקשה שאפרט יותר פרטים על מקרה כדי שהיא תוכל לעזור לי לנסח מכתב . ואני אמרתי לעצמי טוב אז עכשיו אני אפרט לה וברגע שעמדתי להתחיל פתאום הרגשתי התשה פיזית בכל הגוף ורצון לנוח מזה . אבל אני עושה דברים אחרים בשמחה באותו זמן ודווקא את הדבר הספציפי הזה אני לא מסוגלת לקחת עצמי בידיים ומרגישה מותשת ממש כמו שנופלים על הריצפה וקשה לקום ממנה. מה זו התופעה הזאת ? איזה תפקודים קשים לי : זה קורה לי כמעט בכל התפקודים במעט מהבסיסים ובהרבה מהתפקודים האקדמיים . אתן דוגמא למשל במטלה של לסדר דברים, מסמכים, ניירות, תיקיות במחשב או לסדר את החדר וכו'. אז כשאני מתחילה לסדר למשל את החדר אני מרגישה שכל רגל כבדה מאוד כאילו היא שוקלת 100 טון וכאילו אני מנסה להרים מאה טון כשאני מנסה להרים את הרגל. יש לי באותם רגעים חולשה כללית בכל השרירים וכשאני מנסה לקום אני נופלת וכשאני מנסה להרים אפילו כפית אני מתחילה להרים אותה ובאמצע לא יכולה יותר כאילו היא שוקלת הרבה ואני נופלת יחד איתה העייפות הזאת דומה לחוסר היכולת לקום אחרי תאונה שגרמה לשברים בכל הגוף שיש חולשה התשה מההלם שאי אפשר לקום ממש כמו שאדם נפצע בתאונה ממש כך. ואז כדי להוזיז את הרגל לצד השני אני לא יכולה להוזיז אותה כאילו היא משותקת ואני נאלצת עם שתי הידיים למשוך את הרגל כדי להביא אותה לצד השני כאילו היא משותקת. אני לא סובלת מדיכאון כי אם באותם רגעים יגידו לעשות דברים שאני אוהבת אני אקפוץ על הרגליים מאושר לעשות אותם. אני גם לא סובלת מפחדים ולא נראה לי שאני מפחדת ממשהו שקשור לביצוע המשימה ולכן לא נראה לי שהסיבה היא פחדים, אבל ברור שכשאני רואה את הרגליים שלי לא מגיבות כאילו הם כבדות ושוקלות מאה טון עם חולשה אז זה נותן בי המון רגשות אשמה שאני אוכלת את עצמי וזה מתבטא בכך שאני מחזיקה אצבעות ולוחצת אותן אחת בשניה כי אני לא שלמה עם חוסר היכולת שלי . הביטוי של האשמה העצמית קורה באותה צורה גם כשאני לא מצליחה לבטא את עצמי כמו שהתכוונתי במיוחד בסיטואציות שקשורות לדברים קריטיים שחשוב לי שיבינו אותי נכון בדברים שיש להם השפעה קריטית על גורל איכות חיי (כמו מפגש עם רופאים, הגשת כתב הגנה ותביעות וכו') שאז במקרים כאלה אני נזהר ומפחד לא להיפגע שוב פעם ולהינזק בנזק שההיקף שלו יהיה ארוך מאוד ובלתי הפיך. רציתי לשאול איך אני מתארת את התופעה הזאת בשפה קצרה יותר אבל שמתארת אותה. ורציתי לשאול מהי התופעה הזאת ? אני מבקשת לא להפנות אותי לטיפול שאליו כבר קבעתי תור אני פשוט רוצה מידע .

יש לך דיכאון עם חרדה וכפייתיות יתר. את צריכה להיבדק אצל פסיכיאטר שיעשה לך אבחון.

אמילי רציתי לאמר לך שביטאת את התופעה שאני גם סובלת ממנה, ואני גם נדהמת מהשיתוק שאוחז בי כשיש עלי מטלות שחלקן חיוניות והכרחיים וצריך לעשות אותן על מנת להקל על החיים כמו הדוגמאות שציינת. אבל הכי גרוע הוא לגבי דברים שאני כן רוצה לעשות בשבילי לנשמה כמו למשל אני מציירת אולם לאחרונה הפסקתי בגלל עומס עבודה אף על פי שאני חושבת שלדברים כאלה תמיד מוצאים זמן. אבל אני תמיד אמצא דברים אחרים לעשות ורק את מה שאני רוצה לעצמי אני דוחקת הצידה, וזה מתסכל מאוד. טוב שכתבת על בעיה זו, אשמח לשמוע חוות דעת מקצועית. מעבר לזה אשמח לשוחח איתך ע.ע.

אני נבדקתי אצל פסיכיאטר שלא מצא חרדה או דיכאון ולא פסיכוזה ולא שום הפרעה נפשית. אפילו עשיתי מבחני אישיות ומבחנים פסיכודידקטיים ואומרים לי ששום דבר לא מצדיק את התחושות שלי. החיסרון בכל הבדיקות האלה הוא ששום בדיקה לא עשו לי ביזמן אמת כלומר ביזמן שאני צריכה לעשות מטלה . הבעיה הזאת פוגעת כאמור בכל התפקודים שלי סידור החדר וממש בהמון דברים כמו שכבר פירטתי. מה שאני רוצה מהפורום הוא לא טיפול או ריפוי או הפניה לפסיכיאטר אלא שתעזרו לי לנסח את הבעיה שלי כדי שאוכל לכתוב את הדברים בצורה ברורה יותר ובצורה שיבינו אותי . כי אולי לא הסברתי טוב את עצמי לפסיכיאטרים שהייתי אצלהם את הקשיים . ולכן ביקשתי פרטים על הבעיה ולדעת מהי התופעה הזאת כדי שאוכל לקבל מושגים שיעזרו לי לבטא את הקשיים שאותם תיארתי בצורה ארוכה ומדוייקת בהודעה הראשונה. אני מתחננת שתעזרו לי ושהמומחה יעזור ויכתוב לי תגובה ארוכה ומרובת מילים כדי שיהיו לי המילים לבטא את עצמי כשארצה להסביר את עצמי. אני מברכת אותכם בגמר חתימה טובה וכמו שתעזרו לי אלוהים יעזור לכם . שתהיו בריאים ושיהיה לכולנו רק טוב בחיים.

שלום אמילי, באופן כללי, התופעה שאת מתארת מזכירה את תופעת הדחיינות, עליה כתבתי במאמר הבא: http://gidi15.home-page.org/. עם זאת, הואיל ואת מתחילה טיפול, וטוב שכך, אני מציע לך לתאר את הבעיה למטפל שלך שייטיב להבין אותה על רקע סיפור החיים האישי שלך. בעצם, מה שאת מתארת מבטא קונפליקט בין רצונות מנוגדים. הרצון להימנע מעשייה הוא לרוב לא מודע ואז, במצב של קונפליקט בין הצד הרוצה והצד הלא רוצה, ה"פתרון" הוא שלכאורה את רוצה אבל לא יכולה (מרגישה חולשה וכו'). ואולם, את מספיק מודעת כדי להבחין שאת כן יכולה לעשות באותו זמן דברים הגוזלים אנרגייה דומה ואשר לגביהם אין לך קונפליקט. בדיוק בנקודה הזו של הקונפליקט במוטיבציה אני מציע לך להתמקד בטיפול. לדעתי, בדברים שאת נמנעת מהם יש לך קונפליקט ורווחים מישניים מאי-העשייה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין