יחסים זוגיים

היו לי מעט בני זוג- שלושה ליתר דיוק ומכולם נפגעתי מאוד, עד כדי כך שהיום אני בת 25 ולא יצאתי עם אף אחד בחמש שנים האחרונות. זה כבר לא נובע מבחירה אלא מדחייה שלי כלפיהם. החלטתי לרשום לך כוון שכולם מסתכלים עלי כעוף מוזר ושואלים - מה לא בסדר איתה וחושבים שאני לסבית למרות שאני לא, התגובה שלהם מפריעה לי וגרמה לי להבין שכנראה יש כאן משהו אולי לא תקין. אבל אני באמת לא רוצה קשר או סטוץ עם גבר! יש לציין שהפגיעה שלהם בי לא היתה פיזית אלא סיום קשר מצידם שגרם לי לפגיעה עמוקה. אני באמת לא בסדר?

שלום אורית, השאלה היא לא אם את בסדר או לא בסדר, אלא אם טוב לך או לא טוב לך ומתיאורייך נראה שלא טוב לך. כלומר, נכווית ברותחין ואת נזהרת בצוננין. עברת כמה חוויות של דחייה מצד גברים וכנראה בגלל סיבות בעברך, שאי-אפשר לנחש אותן דרך הפורום, נתת לדחייה הזו משקל עצום, משקל שלמעשה משתק אותך בכל הקשור לקשרים עם גברים. אף פעם לא נעים להידחות אבל כדי לתת לדחייה משקל כה גדול, אדם צריך להיות בעל דימוי עצמי נמוך למדיי. במילים אחרות, השתכנעת די מהר ב"צדקתם" של אותם גברים שדחו אותך ואת מתנהגת בצורה הימנעותית פוסט-טראומאטית, עושה הכול כדי ש"טראומה" כזו של דחייה לא תחזור. המלצתי לך היא לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לברר את מקורות הדחייה ולחזק את הדימוי העצמי שלך כדי שלא יהיה שביר כל כך לתגובות הסביבה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין