יחסים זוגיים בהמשך להודעה אחרונה

השאלה שלי היא אחרת- האם זה בעצם לא בסדר, שנוח לי במצב הזה? אני הבנאדם היחיד שאני מכירה שטוב לו לבד תקופה מאוד ארוכה. זה נבע מפגיעות אבל לא רע לי. טבע האדם הוא למצוא בן זוג, והפסיכולוגיה מיחסת לזה משקל רב- אבל אני סוטה מזה. אני מבינה שאפשר לטפל בזה, אך השאלה המשמעותית היא האם זוהי באמת סטייה?

שלום אורית, הבנתי את השאלה עוד בפעם הראשונה. את צודקת: קשר קרוב נחשב אחד הפרמטרים לבריאות נפשית (כששאלו את פרויד מהי בריאות נפשית, הוא ענה "היכולת לעבוד ולאהוב"), אך מעבר לשאלת החריגות והבריאות הנפשית, את מציינת בעצמך ש"נוח" לך במצב הזה. משל למה הדבר דומה? לאדם שנמנע ונזהר במקום שנכווה. יכול להיות שבאמת מאוד נוח לו כי הסכנה להיכוות שוב מעוררת חרדה, אך עדיין אין זו בחירתו החופשית להימנע ובעצם את נמנעת מדבר שאת רוצה ובלעדיו נוח לך אך לא יותר, או בטוח לך, אבל לא יותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין