אופטימיות/פסימיות

אני נחשבת בחורה שמחה אופטימית ומאוד חזקה אבל בפנים עמוק איני חשה כך. מגיל צעיר הייתי מאוד רגישה כלפי משפחתי שחוותה קשיים רבים-משבר כלכלי,סכסוכים משפחתיים,אח שסובל ממחלה נפשית(שתמיד מוסתרת שחלילה לא ידעו),הורים חולים שהתגרשו לאחר המון זמן יחד,ותאונה קשה שעברתי אני בעצמי. המשפחה מאוד מאוחדת חוץ משני אחים שאינם מדברים בשל סכסוך כספי.ואני חושבת שכל זה "תרם" הרבה לכעס שנצבר בי עם הזמן והתחושה שאין צדק בעולם.יש לי מצבים בהם אני נזכרת בסיטואציות ומתחילה לבכות כתבתי הרבה ביומן אישי כיוון שלספר לאחרים בשבילי זו תהיה בושה.יש לי הגאווה הזו שמה פתאום שיראו שאני "חלשה" או שמשהו לא בסדר אצלי.אין לי הכח להתמודד.אני עדיין לא נשואה ולא הכי מתלהבת מזה,בכלל שום דבר לא מרגש או משמח אותי ההפך אני די אדישה להכל כמובן לא מקרינה זאת כלפי חוץ וזה הכי קשה.יש לי קושי להתמודד עם רגשות עצב שכן אני מרגישה הצורך תמיד להיות עם שליטה ובטחון ולחשוב שאין ברירה וצריך להמשיך.כמובן שחשבתי לא פעם ל"הוציא הכל" מול גורם מקצועי אבל שוב מחסום "ההשפלה" עוצר אותי והאמת אני לא מאמינה שזה עוזר כי זה מאוד עמוק ומושרש בי.אני מנסה להיות עמוד התווך במשפחה לעזור כספית ונפשית לתמוך ע"י הצגה שהכל טוב בפנים אני מרוסקת.האם בעיותיי אכן קשות או שמא לכולם יש התמודדות כזו או אחרת שמצריכה כח ממך להמשיך ולא לשקוע בזה??

שלום דנה, קראתי בצער את פנייתך הקשה ותשובתי לך: לכולם יש התמודדויות קשות יותר או קשות פחות, אך זה לא מקל עלייך. את מתארת את עצמך כעמוד התווך של המשפחה, אך גם עמוד תווך זקוק לתימוכין וחיזוקים. השאלה אם תפני או לא תפני לטיפול היא שאלה של איכות חיים בעיניי. לא נראה לי שתתמוטטי בלי טיפול אך נראה לי שמגיעה לך שעה מנוחה בשבוע, שעה שתהייה רק שלך ושבה תלמדי להפיק מהחיים הרבה יותר מאשר רק להיות עמוד התווך של המשפחה ואולי גם תרשי לעצמך להישען הן על גורם מקצועי והן על שותף כלשהו לחיים. קשה להתווכח עם רגשות אך השפלה היא המילה האחרונה העולה בדעתי נוכח המאבק הקשה והסזיפי שאת מנהלת, מאבק מעורר כבוד והערכה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין