תחושות אשמה

שלום ד"ר גידי, אני רופא בן 32 ממומחה ברפואה פנימית ומחלות ריאות. אני מרגיש שהקדשתי את רוב שני חיי בלימודי רפואה והתמחויות ומרגיש שלא היו לי הרבה הזדמנויות לעשות חיים יפים כמו שתהייה לי חברה ואהבה בגלל לימודי הרפואה העמוסים שחייבים ריכוז רב ועבודה קשה. האם אני צריך להתחרט מפני שלמדתי רפואה ואיך להתגבר על תחושות כאלה? בנוסף לכך האם בגיל 32 נחשב עדיין צעיר אני מרגיש את עצמי זקן זה בכלל לא כמו להיות בן 20. תודה מראש

שלום ינאי, מעניין שהשתמשת בכותרת "אשמה" כדי להגדיר את תחושת ההחמצה המתוארת בהודעתך ואכן בפסיכולוגיה האקזיסטנציאלית נעשה שימוש במונח "אשמה קיומית" לתיאור הרגשתו של אדם שמפספס הזדמנויות להגשים את עצמו. לגופו של עניין, אני ער להשקעה הרבה שדורשים לימודי הרפואה ועם זאת, רוב הרופאים מוצאים להם קשר זוגי בגיל צעיר. הרגשתי היא שאתה סובל מקשיים בתחומים אחרים - אולי בתחום יצירת הקשר עצמו - ואתה תולה הרבה יותר מדיי בקריירה שלך, המונעת ממך כביכול קשר אינטימי. להערכתי, בירור רציני של הסיבות לתחושת ההחמצה ולהחמצה עצמה ניתן להיערך רק במסגרת ייעוץ מקצועי פנים אל פנים בקליניקה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

נדמה לי שתחושותיך בנוגע לאשמה אישית ,בכל הקשור לבחירת המקצוע כגורם המשמעותי באי היכולת שלך ליצור קשרים רומנטים, נובעות משני גורמים: האחד הוא שנראה שאינך מרגיש סיפוק משמעותי והגשמה עצמית מעבודתך עד כדי כך שהינך מאשים בחירת המקצוע כסיבה הדומיננטית,ואילו השני הוא שאתה מעדיף לחשוב שהבעיה היא לא מורכבת ופנימית כי אם קשורה לנקודה מאד מסוימת שהיא בחירת המקצוע וכך אם תחליף אולי תיפתר בעייתך בתחום החברתי רומנטי. נראה כי במשך השנים השתמשת בהתחפרות תחת לימודיך המפרכים והמייגעים שניפרסו לאורך שנים כאמצעי שבעזרתו תוכל להימנע מיצירת מערכת יחסים שתכיל מרכיבים של אינטימיות קירבה ויכולות חברתיות אשר אינך מצטיין בהם ואולי אף חושש מתוצאותיהן . אולי מוטב שתחזור לעבר עברך ותיבחן האם גם במסגרות אחרות בחייך טרם התחלת ללמוד חשת כי ישנה בעיה ביצירת אינטימיות וקשרים שנישענים על תלות ומחויבות ואחרים אשר מאפיינים מערכות יחסים בין שני המינים. כל אילו ועוד מומלץ לבחון בטיפול אישי . בהצלחה.