עזרו לי!!!!

אני לאחר 3 ניסיונות התאבדות קונקרטים ולדאבוני מתועדים...בשל ההשלכות שלהם על מצב בריאותי והצורך באישפוז ובשטיפת קיבה לאחריהם! בשל הניסיונות שכשלו החילותי ליטול פבוקסיל(בהנחיית פסיכיאטרית מומחית!) ואומנם אינני מלנכולית כבעבר, אך חשה ריקנות הרבה יותר עוצמתית ומבהילה על אף כל עיסוקי הרבים והמגוונים, חשה מתוסכלת..נוטה להעלב מכל אלמנט זעיר כגרנדיוזי...ובקיצור אבדתי פורפורציות..ואף מקור חיותי מכוח האנרציה לא ממש בטוח עבורי! אני רגישה ביותר, נוטה לבכי ממושך חסר רחמים... בשל היותי חד הורית במצב סוציואוקונומי נמוך, אין ביכולתי לממן פסיכולוג פרטי, איכותי ומקצועי...שיהא בבת עיניי..ונאלצתי להסתפק ברישום לפסיכולוג מטעם משרד הבריאות! האבסורד שזמן ההמתנה המשוער במצבי המורבידי והקריטי שלי הנו:4-6 חודשים לערך, בשל דין קדימה... ואני תוהה: היתכן להותיר אותי במצב כה קשה ולהסתכן כי לא יהיה במי לטפל בעוד כ-4 חודשים? האם מערכת הבריאות תישא באחריות לתוצאות הרות הגורל עקב ההמתנה הלא סבירה בעליל?? כאשר עסקינן בפיקוח נפש של ממש?! האם ישנה אלטרנטיבה מעוגנת בחוק שאוכל לפנות אליה בבקשת עזרה מיידית לצורך טיפול בהול??! אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית אלמנט המקשה עלי התנהלות חיים נורמטיבית.. האומנם פסו אמונים מבני אדם??! האם גורלי נחרץ לשבט ולא לחסד??! אנא עזרתכם בדחיפות! כי הגיעו מים עד נפש ואני במיצר באין מוצא..אך מוצא אין סופי בראש מעייני!!!

שלום שירן, הדרך היחידה שאני יכול לחשוב עליה כדי להחיש את התהליך היא פנייה לחדר מיון (אפילו בבי"ח כללי) בזמן שאת חשה רע. הנוהל במצב כזה הוא שהם מזמינים פסיכיאטר להתייעצות, הוא בד"כ ממליץ על אשפוז לפחות במחלקה הפסיכיאטרית של ביה"ח הכללי והמשך האשפוז הוא במרפאת חוץ פסיכיאטרית מייד בתום האשפוז. אינני נוטה להמליץ על פתרון זה אך במקרה שלך יש לו סיכויים טובים להצליח בשל ניסיונותייך האובדניים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין