מענה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
מוצגים להמחשה וללא שאיפה להמחשה? אפקט ממוצע מעיד על הכלל? מה זה מעניין את מי שיוצא מהכלל ובא לטיפול? הטיפול הקוגניטיבי יעיל למה?
שלום לך, קצת קשה לנפות את השאלות העניינות בפנייתך. אפקט ממוצע אכן מעיד על הכלל. פירושו של דבר שאם טיפול שנבדק על מספר קבוצות והוא נמצא יעיל יותר מאשר בקבוצות ביקורת שלא קיבלו טיפול - הסיכוי שהוא יעזור לרוב האנשים גבוה. כאמור, רוב הטיפולים הנבדקים בדרך זו הם טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים, שנמצאו יעילים להתמודדות עם דיכאון, חרדה והפרעות אובססיביות. אני מסכים איתך שמאוד לא נעים להיות יוצא מן הכלל כשמשהו טוב קורה לכלל. גם תרופות נוגדות דיכאון נמצאו יעילות בכ-70% מהמקרים ולא נותר אלא להצטער על ה-30% שהטיפול אינו עוזר להם. אפשר לחוש בבירור את הכעס והתסכול שלך דרך הפנייה. כל מה שאמרתי הוא שהמחקרים מצביעים על כך שהקשר עם המטפל חשוב יותר מהשיטה הטיפולית וזה דווקא צריך לעודד אותך כי ישנם הרבה יותר מטפלים מאשר גישות טיפוליות, כך שהסיכוי שתמצאי את האדם המתאים לעזור לך עדיין גבוה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
שלום. אני לא בטוחה שאי הנעימות בלקבל טיפול קוגניטיבי (האם תמיד זה גם התנהגותי?) נובעת מלהיות יוצא מן הכלל כשמשהו טוב קורה. הרי טיפול הוא אידיווידואלי ולמטופל אין כעקרון מושג מה קורה אצל מטופלים אחרים.אבל זה מאוד לא נעים באמת אם זה לא עוזר.ביחוד אם זה ניתן תוך כדי שכנוע מאסיבי או בכפייה. למה לא בודקים טיפולים דינמיים בדרך זו, והאם בודקים בכלל טיפולים דינמיים? איך? בתרופות אני לא מבינה הרבה. אני לא רוקחת ולא כימאית. אני לא מחפשת את האדם המתאים לעזור לי. פעם, כשלאמא שלי היה עוד מה להגיד בחיים שלי וכשהיא חשבה שטיפול פסיכולוגי זה מה שאני צריכה, וגם כשניסיתי את זה מתוך החלטה עצמאית, הייתי אצל הרבה יותר מדי מטפלים, והסיכוי שאני אמצא את האדם המתאים לעזור לי הוא אפסי. גם עם פסיכולוג/פסיכותרפיסט וגם בלעדיו, ה"מטופל" הוא זה שעוזר בסופו של דבר לעצמו, לא? המטפל זה רק ל3/4 שעה בשבוע בדר"כ. לא? ומה קורה בשאר הזמן? נ. ב. אם בפנייתי הקודמת היו שאלות ענייניות, למה קשה לנפות אותן?
מנהל פורום פסיכותרפיה
