בדידות שלא נגמרת

שלום, אני נמצאת בשנות ה-20 המוקדמות לחיי וכל כך בודדה לא מבינה איך אין לי חברים בכלל, אין לי עם מי לצאת לבלות, עם מי לדבר, את מי לשתף... אין לי חשק לכלום כבר וגם באוניברסיטה אני לא מצליחה לתקשר עם אף אחד ולבד רוב הזמן. אני נראת טוב (באמת...), אבל זה ממש לא עוזר לי, בשבוע החולף צילצלו אלי בערך 2 אנשים וזהו !!! אני לא חוגגת ימי הולדת, ימי שישי, ובכלל אני לא חוגגת איזשהם אירועים. בחיים לא חשבתי שמצבי יהיה עד כדי כך, השבוע לא יצאתי מהבית בכלל (רק ללימודים), כבר ירד לי החשק לחלוטין. האם אני היחידה שנמצאת במצב כזה? יש עוד אנשים כמוני? יש בכלל פיתרון או שנועדתי להיות לבד כל חיי שלא נדבר על חבר בכלל....

שלום אני, המצב שאת מתארת אינו שכיח בגילך אך בהחלט קיים. אני מציע לך לקרוא את המאמר הבא הסוקר את הנושא: http://www.gidi18.home-page.org/ . בנוסף לבדידות את סובלת מדיכאון וכדי לטפל בשתי התופעות אני ממליץ לך לפנות לייעוץ מקצועי, שיכלול בהמשך גם טיפול קבוצתי, שבו תוכלי לעמוד בסביבה תומכת על התגובות שאת מעוררת אצל אנשים אחרים. חלק ממה שאת מתארת תלוי, כנראה, בתכונות יסוד באישיותך, שיש לקבלן בהשלמה (למשל, לא כל אחד בנוי ממש לחגוג בימי שישי ולחגוג ימי הולדת, אם כי הרוב כן). חלק עשויות להשתנות במידה מסוימת בטיפול ועל הדיכאון בהחלט ניתן להקל. כנראה לא תהפכי להיות ל"מסמר המסיבה" אך בהחלט ניתן להגיע למצב של השתלבות חברתית טובה יותר כשהדיכאון יפחת ותהיי מודעת יותר למנגנונים שגורמים לך להתרחקות מאנשים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין