מה עושים?

אני נשואה 20 שנה. מערכת היחסים ביננו בדר"כ בסדר. אבל היא מושתתת רק על רצונו של בעלי. כל מה שאנו עושים נקבע על פיו. אם אני מביעה התנגדות או דעה הפוכה אני נדונה לברוגז ממשוך מצידו ואיומים בגט. במריבה האחרונה אף עבר לישון בחדר אחר.זה פעם ראשונה שהוא משתמש בענין הזה של מעבר לחדר אחר.אבל הברוגז הוא ריטואל קבוע ביננו המבוסס על קשר של הפחדה ואיומים. (לא פיזיים) הוא מסוגל לא לדבר איתי מימים ארוכים ולהתעלם ממני. כל פעם מחדש אני נבהלת ומתחנפת. אני תמיד מפחדת שיעזוב אותי. המריבות הן תמיד טיפשיות ועל נושאים שוליים. מה לעשות. כשאנחנו שולם היחסים יפים ורומנטיים אבל תמיד אני צריכה לדאוג לא להכעיס אותו. גם הילדים שלנו מפחדים ממנו. בסה"כ הוא בן אדם טוב אך נוטה למצבי רוח ופרצי זעם איך אני מתמודדת? קשה לי

שלום שירי, מדברייך עלול להיווצר הרושם שבעלך אינו מרוויח דבר מנישואיכם: אם "תתנהגי יפה" הוא ימשיך בה ואם לא אז לא. נראה לי שחרדת הנטישה היא מוטיב מרכזי שמחזיק את קשר הנישואין שלכם. אצל בעלך היא מתבטאת באיומים ואצלך בחשש עצום להפסיד את ה"אוצר" שיש בידייך. המלצתי לך היא לפנות עם בעלך לייעוץ בחיי נישואין. סביר להניח שבעלך יתנגד וזו ההזדמנות לשנות באופן משמעותי את כללי המשחק ולומר לו שאת מתכוונת לפנות בכל מקרה והוא מוזמן להצטרף אם וכאשר ירצה. לעיתים קרובות הטיפול מתחיל בבן הזוג המעוניין בטיפול וכאשר בן הזוג השני רואה שהכוונה רצינית הוא מצטרף. אני משער שגם במקרה שלכם חרדת הנטישה של בעלך תתעורר כשתפני לטיפול זוגי והוא יהיה זה שיחשוש להמשך הנישואין ויצטרף. בכל מקרה, את חייבת את הטיפול לעצמך ולילדים ובמסגרתו לנסות לשנות את המנטאליות של "ילדה טובה" למנטאליות של "אישה בוגרת". בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין