אובססיביות ודאגה

אני מאוד מאוד קשורה למשפחתי וכך כל בני המשפחה למעט אחותי שקצת בחוסר תקשורת ואבי שהתגרש מאימי. האחים ואמא קשורים לחלוטין.זה דבר לכשעצמו מאוד יפה ומחבר אבל אני מרגישה ומשיחות עם אחיי עולה גם הרגשתם כי הקשר הזה מפריע לחיי היום יום זה מתבטא לפחות אצלי במחשבות עודפות אודות כל אחד מבני המשפחה-כמה הוא "מסכן" קשה לו,"עובד קשה" אין לו זמן למנוחה תמיד מתרוצץ וכו.. וכך אני יכולה להעסיק עצמי ברחמים על כולם דבר שמטריד מאוד כי אין דרך עלי אדמות שאוכל לעזור לכולם-אני מוציאה כסף רב לפנק המשפחה-המצב הכלכלי לא מוצלח,והחיים האישיים של כל אחד מהם רחוק מלהיות זוהר@@ אז קשה לי ואני מנסה בכל דרך לשמח את זה ואת האחר והאחינים וכו..אני משתגעת מזה כי גם יש לי חבר שאני יודעת בוודאות שהזוגיות נפגמת בשל כך כי אין לי רגע מנוח אחד לעצמי,הרגשה של לחץ מתמיד.העמדתי לעצמי 2 אופציות-להמשיך באובססיביות הזו שנראית לי ההתנהגות "הנורמלית" כי צריך לעזור לאהובים עליי או לשנות קצת את העור ולהירגע אז ארגיש כנראה אגואיסטית.. לציין שאחיי המבוגרים יותר עברו על בשרם בדיוק המלחמה שלי אך כעת כשאחי הוא אבא הוא היה חייב לפנות עצמו למשפחה לילדים וכך בעצם נראה לפחות שהוא פחות מרגיש לחץ@@ זה הרבה פעמים מונע ממני מחשבה על הבאת ילדים וחתונה כי נראה לי שלא אעמוד בלחץ של הדאגה הזו.. כמו כן עליי להוסיף שבצעירותי הדברים היו נכונים מאוד עבור אחיי ואימי כלפיי הרבה רגש עזרה תמיכה גם כלכלית המון שהמצב היה טוב כפליים ויותר..אני מרגישה כמו השבת טובה באיזשהוא מקום.שאני פשוט חייבת את זה לעצמי כי הגלגל התהפך והנה אני חזקה יותר וזה הזמן לפצות על אהבתם הגדולה כלפיי..

שלום אמירה, נראה לי שאת נאחזת בקשרים הקרובים במשפחת המוצא שלך והדבר מקשה עלייך לצאת לעצמאות ולחופש ולמעשה, להתבגר. את כותבת הרבה על מה שאת נותנת לבני משפחתך ופחות על מה שאת מקבלת. לדעתי, מה שאת מקבלת בתמורה הוא תחושת שייכות טבעית למשפחה בה גדלת, שייכות שעדיין לא מצאת בקשר הזוגי שלך, שם הדברים עדיין הרבה פחות מובנים מאליהם מאשר בקשר דם. נראה לי שהקונפליקט הזה בין היצמדות לקן החמים של משפחת המוצא ובין יציאה לעצמאות בקשר עם בן זוגך הוא הנושא המרכזי וכדאי אולי להתייעץ עליו במסגרת מקצועית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין