רתיעה מהמטפל

שלום דר' רובינשטיין אני מטופל ע"י פסיכולוגית של קופ"ח מזה כ-8 פגישות. עיקר הבעיה שלי היא חרדה מפני כל סיטואציה אפשרית ברמות שונות של סימפטומים והימנעות מעשייה או חשיפה למחולל החרדה גם כן ברמות שונות. חשוב לציין כי למתבונן מהצד נראה כאילו אני מנהל אורך חיים נורמלי לחלוטין. למרות הזמן הקצר שחלף מתחילת הטיפול אינני מרגיש שום שיפור בתחושות שהביאו אותי לקבל טיפול ולהיפך. יתרה מכך, אני חש כאילו הפסיכולוגית "שורפת" שעה ולא ממש עוסקת בטיפול. אינני מרגיש מספיק מעורבות מצידה, אני מתחיל לפתח רגשות אשמה בשל דברים שהיא אומרת על הורי ואופן הצגתם על -ידה (חלקם ואשמתם במצבי). כששאלתי אותה למה עלי לצפות מהטיפול ומה עלי לעשות כדי להתחיל ולטפל בבעיותי ענתה לי שאין באפשרותי לעשות דבר במישור המודע ותהליכי הריפוי יתבצעו מתחת לפני השטח לכשיבשילו התנאים לכך. כל אלו גורמים לי לחשוב שמדובר בחוסר רצינות מקצועית ובהצדקת המשכיות הטיפול לאורך חודשים ואולי שנים. חשבתי להציג בפניה את דעותי אך הדבר גורם לי לחששות רבים ועל-כן אני נמנע מלעשות כן. האם מדובר בתחושות נורמליות ושכיחות והאם קיימת דרך בה אוכל לבחון האם חששותי מוצדקים או שמדובר בסוג של פראנויה המתווספת למצאי הפתולוגי שלי? תודה על תשובתך

שלום אלי, לא הייתי אומר שמדובר בפרנויה שלך אלא בחוסר הבנה של הגישה הטיפולית, שהיא לפי תיאוריך גישה פסיכודינאמית, המבוססת על עקרונות הפסיכואנליזה. גישה כזו, שהיא הנפוצה ביותר בישראל, אינה מטפלת ישירות בסימפטומים אלא בסיבות להיווצרותם, כאשר ההנחה היא שכאשר הסיבות יועלו מהלא מודע למודע, הסימפטומים ייעלמו. הסיבות אכן אמורות להימצא בעברך וביחסיך עם הוריך. ייתכן שהמטפלת יצאה ב"כתב אישום" לא מעודן ולא מתוחכם מספיק וייתכן שנטית לתפוס את דבריה בצורה קונקרטית מדיי. (ואולי אתה שמרני מאוד מטבעך ורואה כל "האשמה" מסוג כזה כ"דבר עבירה" כלפי הוריך). לא נראה לי שהמטפלת "שורפת שעה", אלא עובדת בגישה לא ישירה כפי שאתה מצפה וכפי שאולי מתאימה לך. גם קשה לי לראות איך במסגרת קופ"ח ניתן להשלים טיפול פסיכודינאמי שהוא ארוך מאוד מעצם טבעו. ייתכן שעליך לחפש טיפול התנהגותי-קוגניטיבי שהוא גם יותר קצר וגם ההתנהגות הבעייתית מטופלת בו באופן ישיר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין