על התמודדות בעת מחלה פיזית

שלום רב לך, אני עומדת עכשיו בפני אשפוז וניתוח בעמוד השדרה (ניתוח רביעי), האישפוז אמור להיות בסוף השבוע הקרוב והניתוח בתחילת שבוע הבא. אני מרגישה איך הפחדים עולים וגואים בי, חוסר האונים משתלט, המחשבות רצות, הדמעות יורדות ללא שליטה (גם מדברים אידיוטיים ובנאליים לחלוטין..). כלפי חוץ אני ממשיכה לשמור פאסון, עסקים כרגיל, ציניות מהולה בשגרה יומית, כן, חברים יודעים על האשפוז, אבל למדתי שלא לצפות ליותר מדי מאף אחד, אני לא רוצה שיבטיחו לי ולא יקיימו, אני רוצה שיהיו לידי ואני לא יודעת איך לבקש. אני תמיד החזקה והתומכת, אני מתקשה להיות במוד של הנתמכת והחלשה ואולי אני במקום של הדחקה והכחשה בכלל. אני לא שלמה עם ההחלטה ללכת לניתוח , במיוחד כאשר גם הרופאים לא יכולים להבטיח שהוא ישפר את איכות חיי ויוריד את מפלס הכאב , למרות הוצאת הפלטינות, אני רוצה להאמין ואני פוחדת להתאכזב, אני רוצה לתלות תקוות ולהיות יותר אופטימית, ואני כל כך מתקשה.....ואנילא יודעת מאיפה לקחת את האנרגיה, מאיפה לקחת את הכוח ואת האמונה, מאיפה לגייס את הנחישות ואת העוצמה שנדרשת מאדם בתהליך כזה... אשמח לשמוע את מחשבותייך בנושא. אורנה

גידי האם תואיל בטובך להתייחס לנושא שהעליתי? הדבר חשוב לי מאד בימים אלה תודה על שיתוף הפעולה אורנה

שלום אורנה, ראשית, אני מתנצל על העיכוב במתן התשובה - שיגרתי אותה, אך היא לא נקלטה ולא שמתי לב לכך. לגופו של עניין - תגובתך לניתוח בסדר גודל שאת עומדת לעבור מציאותית מאוד, אף שאת שבעת-ניתוחים. ההתמודדות במקרים כאלה קשה לפעמים עוד יותר לאדם כמוך, המעיד על עצמו, שהוא בדרך כלל האדם שנשענים עליו. את שואלת מאיפה שואבים כוחות והשאלה שלי אלייך היא האם את יכולה להרשות לעצמך גם להישען ולא רק לשמש משענת לאחרים? נקודה נוספת הראויה להתייחסות היא יחסך לניתוח שהוא יחס של ייאוש וחוסר תקווה, כפי שאת מעידה. לכך בוודאי יש השלכות על התמודדותך הרגשית, משום שאם את אמביוולנטית כלפי הניתוח הדבר מדלדל מן הסתם את מאגרי האנרגייה שלך לקראת ההתמודדות איתו. הצעתי לך היא לחלוק את קשייך הרגשיים לקראת הניתוח עם המקורבים אלייך ולנסות להיעזר רגשית, לא רק בהיבט הפיזיולוגי רפואי, ברופאים המכירים אותך מניתוחים קודמים ואולי אף בעובדת הסוציאלית הפועלת במחלקה. אפשרות נוספת מומלצת מאוד היא לפנות אל פסיכולוג רפואי או שיקומי שבד"כ פועל במרכזים רפואיים גדולים כדי ללבן איתו הן את רגשותייך והן את האמביוולנציה וחוסר התקווה שלך ביחס לניתוח. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין