סכיזופרניה או רגישות חדה למבטים?

שלום, אני מתחיל להתרגל לעובדה שאני סכיזופרן, ומצד שני, כל הזמן יש את הצד שמסרב להכיר בכך שאני חולה. כיום אני בן 21. את הרגישות למבטים של אחרים התחלתי להרגיש בגיל 14. חשוב לציין כי מעולם לא התלוותה תחושה פרנואידית מכל סוג שהוא לרגישות שלי למבטים. אני תמיד חזרתי והסברתי, שאותו חוש שישי שיש לרוב בני האדם שמישהו מסתכל עליהם - אצלי הוא חזק יותר, ואני מרגיש גם כאשר, לדוגמא, מביטים בי 180 מעלות מאחוריי. או מרחוק. או במועדון חשוך. וכד'. וזה הכול. לא מאמין ולא האמנתי אף פעם שמישהו רוצה לפגוע בי, שאני "מבורך", שאני טוב יותר מכל אחד אחר, שמישהו מנסה לקרוא את מחשבותיי או מנסה או יכול להשפיע עלי עם המבט. לא הרגשתי שמסתכלים עלי יותר מעל כל אחד אחר, אלא שכשאר מסתכלים עלי-אני מרגיש את המבט ומפנה באופן אוטומטי את ראשי לעבר מי שמסתכל עלי. יש לי גם 2 חברים שמעידים ששמו לב לרגישות הזאת שלי!! אני נוטל זיפרקסה 15 מ"ג כבר מעל לחודש, ובאמת אני הרבה פחות מרגיש מבטים של אחרים. א-ב-ל, אין הכרח לגייס את האפקט האנטי-פסיכוטי של התרופה כהסבר להפסקת תחושת ההסתכלות עלי. בהחלט ניתן לומר שפשוט עקב תופעות הלוואי של התרופה- נמנום , סחרור וכו' – אני קהה יותר באופן כללי, ולכן לא מרגיש גם את המבטים. אציין כי כילד היה הייתי מאד מקובל, כולל התמנותי לחבר בוועד הכיתה, קיבלתי תעודות הצטיינות למיניהן בבית-הספר ובתנועת הנוער. בתיכון למדתי במוסד המיועד "למחוננים ולמצטיינים", והדרכתי במחנות קיץ. שאלותיי: 1. האם יכול להיות שאתמודד עם פסיכוזה פעילה (לא יודע אם התקף זו המילה המתאימה) במשך 6 שנים (מגיל 14 ועד גיל 20 ) מבלי שהיא תטופל, והיא תישאר באותה עוצמה? 2. האם יכול להיות שבמסגרת הפסיכוזה שלי יש 2 אנשים שבדמיון שלי הם במיוחד קשורים לפסיכוזה (שוב, בלי שיש לכך הקשר פרנואידי) ובחנו את הרגישות שלי שוב ושוב? 3. האם יכול להיות שהתרופות יגרמו לכך שבהווה אני אפסיק להרגיש שמסתכלים עלי, אבל לגבי תחושות העבר- הן נשארות ואני עדיין חושב שאותם אנשים שהרגשתי את הבמטים שלהם–באמת הסתכלו עלי? במילים אחרות: האם מישהו שהפסיכוזה שלו זה שהוא היה שומע קולות ותרופה אנטי-פסיכוטית עזרה לו להפסיק לשמוע קולות- הוא עדיין יתייחס לקולות העבר כמשהו שבאמת התרחש (ורק בהווה יפסיק לשמוע קולות)? 4. האם יכול להיות שתחת השפעת הפסיכוזה, שליוותה אותי בתקופות מסוימות לכל אורך שעות היממה, יכולתי ממש לפרט את התחושה שלי ובמקביל לחיות חיים רגילים (עבודה, לימודים, פנאי) כמו כל אדם אחר? אפילו רשמתי על "המחלה" ערך: http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=938&messageid=168328128 תודה רבה!