שאלה חשובה ביותר
דיון מתוך פורום סכיזופרניה
שלום. אני סובל מסכיזופרניה פרנואידית כבר 13 שנה. אני מאד מודע למחלה שלי ומנהל חיים נורמטיביים ככל הניתן. רציתי לשאול כיצד ניתן להסביר את המצב הבא - שאני פסיכוטי, כלומר מרגיש שהשירים מדברים אליי, יחד עם למידה לבחון מי הזיות ומי לא ברחוב. אני סובל בעיקר מדלוזיות והלוצינציות, אך לא קולות. אני כל הזמן מטיל ספק בתופעות אלה, וכמו כן ששאלתי קרובים אליי אם רואים שינוי, הם אומרים שלא. במשפט אחד - אני פסיכוטי, שופט את המציאות באופן לקוי, ממש תחושה של חיים בסרט, ויחד עם זאת אני מודע מאד לזה שזו פסיכוזה, לכן בוחן המציאות די תקין. אני רוצה לציין שזו חוויה די נפלאה ומאתגרת, מצד שני זה לא מאניה. וכמו בסכיזופרניה, זה נראה מאד אמיתי. לא ציינתי שיש לי חיי רוח עשירים, ודמיון מפותח ביותר ואני מאד יצירתי וכישרוני באמת בתחומי האומנות השונים, וזה מוכח כמשהו כישרוני ע"י אנשים רבים. זה לא דמיוני. אשמח לשמוע דעה מקצועית על מצב זה. תודה. boy in the well
היעלמות של סימפטומים פסיכוטיים היא לרוב הדרגתית, בהתחלה מופיע ספק, בהמשך יש פחות עיסוק במחשבות השווא. אצל הרבה אנשים עם סכיזופרניה גם אחרי הרבה שנים הרעיונות הבסיסיים של מחשבות השווא נשארים, אבל לא משוכנעים בהם, והם לא משפיעים באופן משמעותי על החיים, כלומר לא גורמים לאדם להתנהג לפי מה שהוא רואה או חושב (ואינו מציאותי).
גם אצלי במצב פסיכוטי המוח עשיר ומלא דמיונות ודברים פנטסטים ומקוריים אך אצלי יש המון פחדים לעיתים אני מתגעגעת לפסיכוזה.