אמי סובלת מסיזופרניה , והחיים קשים.

שלום , אני בן 25 ואני חיי עם אמא שלי , ובמשך 10 שנים בערך אני סובל ועובר מסכות טרור שמובילים אותי לכעס בלתי יאומן, לאובדן שליטה ולפעמים אני חושב שבאמת מישהו למעלה מנסה להתנקם בי עם החיים הללו. אמא שלי בת 60 עוד מעט , היא לא מאובחנת כסכיזופרנית , אבל רק מי שחיי עם בנאדם כזה יכול לדעת ולבהין את המצב. כל הזמן אני אומר לה שתלך לרופא ותבדוק את עצמה , והיא כל הזמן חייה בהכחשה שאין לה את המחלה הזו. אך למעשה , במשך 10 שנים כמעט אני עובר מסכות טרור והאשמות שווא , ודמיונות , וחלומות , ועוד אלף ואחד דברים שפשוט לא עולים לי לראש כרגע. אני יתן לכם דוגמא שקרתה ממש לאחרונה. היה לנו בעיה בשירותים שגרמה לדליפה דרך הצינור מאחורי הבית. כל פעם שהיו מורידים את המים בניאגרה , זה היה דולף דרך הצינור וכל היציאות ביחד - החוצה. אמא שלי קרתה לבעל הדירה והוא "סידר" את זה. אך למעשה התופעה חזרה לאחר שבוע בדיוק מאז שבעל הבית סידר את זה. לא עבר יום שלם , וכבר ההטחות של הסכיזופרניה חזרו ואיתם הצעקות והעכס בתוך הבית. "אני חייה עם מחבל , למה עשית את זה? למה חיבלת בזה? מה יצא לך מזה שעשית את זה?" ואני פשוט בתוך תוכי חווה כל 'שני וחמישי' משהו בסגנון ואני חסר אונים ! אין לי עם מי לדבר ולפעמים אני מרגיש שפשוט עדיף להתאבד ולשים סוף לחיים הללו. המחלה שלה פוגעת לי בחיים היום יומיים. אני מבודד יחסית לתקופה שהייתי צעיר יותר , לא יוצא החוצה כמעט בכלל , ואני מרגיש פשוט חוסר אונים משווע. עוד דוגמא , אמא שלי אוהבת ציפורי כנרים. יש לה מחוץ לבית קן עם לפחות 10-15 ציפורים. לא מזמן כשהיא האכילה את הציפורים , היא באה והטיחה בי שוב פעם האשמות שווא שלא עולות על הדעת : "מה זה לאן נעלמו כמה ציפורים? אתה נבלה , למה העפת את הציפורים? , כי אתה יודע שאני אוהבת להתעסק בזה?" עוד דוגמא אחרונה היא רדיפות שווא. כשהייתי קטן הייתי בקשר עם אחותי הגדולה ( שנשואה עם 5 בנות , היא בת 35 כרגע ) , וכל הזמן אמא שלי הייתי אומרת לי לא ללכת לאחות שלי , שבעלה הוא בנאדם מהעולם התחתון והוא רק רוצה להרע לה. זה פשוט אבסורדי שכל דבר שאני עושה יש לה תגובות לא רציונליות ואני פשוט לא יודע איך להתמודד יותר. ההתמודדות שלי פעם הייתה בכעס , הייתי משתגע מכיוון שבתוך תוכי אני יודע שאני הנורמלי ואני יודע שמה שהיא חושבת שקורה , לא באמת קורה. אז הייתי מתחרפן , צועק וצורח ומאבד את קולי ואומר לה שהיא חולה והיא מדמיינת והיא צריכה טיפול. פשוט צרחות אתם לא מבינים. כל בית שהשכרנו השכנים ידעו מי אלה שגרים בדירה הזו ( אנחנו ) אחרי כל הצעקות , ושבירת דברים בבית שהתלוו לכך. לאחרונה חשבתי שאם אני יתמודד עם זה בשקט , וישתוק ולא יתעצבן זה יעזור. אז טעיתי. פשוט היא המשיכה להטיח בי אשמות ללא הפסקה עוד ועוד למרות שאני לא מדבר ואני אומר לה "את צודקת את צודקת" אבל זה רק מכעיס אותי יותר מבפנים שזה לא עוזר בכלל ! אשמח לקבל עצות או אפילו טלפון אם אפשר לדבר עם אנשים מסויימים או בית חולים מסויים שיבוא ויקח אותה לחוות דעת או לטיפול או לבדיקה שיראו מי היא באמת. הבעיה שמבחינת אנשים מבחוץ , כשהיא מסתובבת לעשות קניות וכדומה אני מרגיש כאילו היא בנאדם אחר. היא מחייכת ומדברת רגיל ושום דבר לא נראה שונה מבחינת אנשים מבחוץ שרואים אותה. אבל איך שנכנסים לתוך הבית , אם היה לי מצלמות והקלטות הייתם ישר מבינים שמדובר בבנאדם שחולה סכיזופרניה. אני מבין שאני לא החולה פה , אבל אני הקורבן מכיוון שאני חיי עם אמי לבד בבית ואת כל השיגעון והטירוף הזה נופל עליי וממש גורם לכאבים פיזיים ונפשיים ( כאבי לב לפעמים וכיוצא בזה ) תודה רבה , אני באמת מרגיש טוב שאני שופך את זה פה מכיוון שעד היום במשך 10 שנים לא סיפרתי ולא תיארתי איך שאני מרגיש לאף אחד. אשמח לשמוע מכם , תודה רבה , ליעם ( שם בדוי )

איזה מין פיתרון זה ? אני שופך פה את הלב שעה וכל מה שעזרת לי הוא בעצם בכלום. תודה רבה לך ענת. אין לי מה לפנות ללשכת הרווחה לבקש ביקור בית. כמו שאמרתי היא מתנהגת נורמלי בסביבת אנשים אחרים.

אני מתאר לעצמי שחיכית זמן רב כלכך לפרוק את החוויות הקשות שאתה עובר, והדבר הראשון שציפית לראות זה הזדהות עמוקה עם כאבך, מה שכאן כנראה לא מספיק הרגשת לאור תחושת הסבל הממושכת. אני יכול לומר לך שאת מה שאתה חווה אני מכיר מחוויה אישית עם אחותי הגדולה. אומנם בצורה שונה, אבל תסמיני החשיבה הלא מאורגנת היו זהים לשלה. זה לא פשוט בכלל, לפעמים כמעט בלתי אפשרי להתמודד במצב הזה כשאתה לבד, בודד חברתית עקב המופנמות שהמצב גורם לך לשרות בו בגלל חשש מאיך שהחברה תגיב. אני מאוד רוצה לומר לך שיתכן ואשפוז של אמא שלך, במידה ותאובחן כחולה, יכול לייצב אותה ולהכניס בה רמת מודעות מסויימת, ואין לי ספק שזה דבר שמאוד חשוב לך, שתהיה לה מודעות. מצד שני גם אני בעצמי רק בשלבים הראשונים של הכרת המחלה של אחותי הגדולה ואין לי יותר מדי ידע בכל מה שקשור לרמיסיה (התייצבות המצב) עקב טיפול. חשוב שתהיה בסביבה תומכת ככל הניתן, לחזור להיות בקשר עם חברים שניתקת איתם קשר, כאלו שאתה מרגיש שיקבלו אותך בחזרה אם תיצור איתם קשר, ולמצוא את האדם הזה שתוכל לשטוח בפניו את כבאך. הפורקן הזה מאוד חשוב בהתמודדות הנפשית עם המצב. כמו כן חשוב להתייעץ עם גורמים מטפלים שייעצו לך איך להתמודד עם המצב ואיך להתמודד עם אמא שלך בצורה הנכונה. הכי חשוב- תשאר שפוי, שמור על עצמך, עשה דברים שמשמחים אותך כי בסופו של דבר אתה לא אשם במצב שאמך נקלעה אליו בעל כורחה. אני מאמין בהשגחה פרטית ומתפלל עבורך ועבורי שנעבור את התקופה הקשה ונמצא את תחושת האיזון שכבר שכחנו- מהו.