ליה
דיון מתוך פורום סכיזופרניה
רציתי לבקש עצה אני מטופלת 3 שנים ואני צעירה לא רוצה לקחת כדורים כול החיים ואני אף פעם לר ריציתי ליפגוע בעצמי או במישהו אחר אני חושבת שאני מוכנה להיגמל מהזריקות ואני חושבת שהיה לי משהו חולף שנבע מבדידות וחוסר הצלחה לא היתה לי עבודה לא למדתי לא יצאתי עם אף אחד. עכשיו אני חושבת שאני מרגישה טוב יותר ביגלל שמצאתי את עצמי ביזכות שפניתי למירפאה הפסיכיאטרית כי התחלתי לחפש את עצמי כי ידעתי שאני לא יכולה להיות תלויה באחרים כול החיים. אמא שלי חושבת שכול האי ההצלחות שלי זו המחלה ואני בעצם עכשיו לא סובלת משום תסמינים אני פשוט בנאדם מאוד נחמד וצנוע ושמים לב לזה אז מנסים לומר שכול מה שיוצא דופן בהיתנגות שלי נובע מהמחלה וזה לא נכון ואני מחייכת עכשיו ביגלל שאני מרגישה שיש לי סיבה לא ביגלל התרופות אז הייתי רוצה להיגמל. ולא ניראה לי שהרופאה שלי תקשיב לי למי אני יכולה ליפנות אלייך?אני פשוט חושבת שאם טיפלתי בגורמים שהביעו אליי את הסימפטומיים אז לא צריכה להיות בעיה קראתי על זה...מה את אומרת?
כדאי לנסות לדבר עם הרופאה שלך לפני שאת פונה למישהו אחר, היא מכירה אותך לאורך זמן וזה יתרון. יכול להיות שהיא תבין את הרצון שלך בתוך אישה צעירה לא לקחת תרופות כל החיים. אם מדובר בהתקף פסיכוטי אחד מקובל לנסות להוריד את התרופות אחרי שנתיים ברמיסיה. גם אם יש צורך בתרופות עם טיפול משולב של שיחות ושיקום אפשר להוריד מינון למינימום.
מנהל פורום סכיזופרניה
