אובדת עיצות

אמא שלי חולה בסכיזופרניה ככל הנראה כבר 15 שנה, ניסתי לקחת אותה לפסיכולוג ואף הבאנו פסיכיאטר הביתה, היא מסרבת לשתף פעולה. היום היא לא מוכנה לשמוע על זה החיים בבית אינם נורמטיבים, יש לי אבא לאחר 5 ארועים מוחיים שהתמודדות איתה קשה לו מאוד ואח קטן שקשה לו מאוד להתקדם בחייו בעקבות כך. אמא מדמיינת שהיא רואה אנשים ודברים ואף מנהלת עימם שיחות, היא חושבת שכולם נגדה עשו לה גנבו לה וכולם עוסקים רק בה. לא ניתן לומר שהיא מסוכנת לעצמה או לאחרים, אך היא הזניחה את בריאותה בצורה קשה מאוד היא בקושי אוכלת ושותה מחשש שיכניסו לה דברים לאוכל והיא תמיד טוענת לדברים יש טעם מוזר ועשו להם משהו. אני לא יודעת אם יש קשר אבל היא חזרה בתשובה במקביל להתעוררות המחלה. אני אובדת עיצות, מה עושים במצב בו אדם מסרב להכיר שיש לו בעיה וחושב שההזיות שלו הן המציאות וכולם טועים? אני משוכנעת שאם נכניס אותה לאשפוז בכוח (אם זה בכלל אפשרי) היא לעולם לא תצא מהמקומות הללו. אני פוחדת שדווקא שם נביא אותה למצב בו היא תפגע בעצמה.. היא מאחלת לעצמה למות כל הזמן ושה' יקח אותה, היא לא תעשה לעצמה משהו ברמה הפיזית אבל מצבה הבריאותי מדרדרעקב הזנחה עקבית. האם ניתן לאשפז אדם כזה בכוח? האם זה נכון? לאן אוכל לפנות וכיצד אוכל להקל על אבי ואחי בעניין? אני ממש אובדת עיצות,כולנו מרגישים חסרי אונים כאילו אין לנו מה לעשות בנדון.. המקומות בארץ אינם איכותיים ואף נראים מסוכנים.. הדילמות רבות אשמח לעיצה מכוונת