לאחי הגדול יש סכיזופרניה

שלום ד"ר ענת יש לך פורום מדהים רקע : אחי בן 32 , תמיד היה "הילד הטוב" זה שמקבל ציונים גבוהים וכל המורים אוהבים אותו. אני תמיד חשבתי שהוא מוזר ואנטי חברתי, בעל התנהגות משונה ורצון להתבודד . תמיד היה מרוחק ממני אלה אם צריך משהו. בגיל 16 החל לאסוף חומרים בצורה כפייתית בנושא עב"מים או רוחות והחל ללחוץ עליי(בצורה כפייתית שנאמין לו שיש עב"מים) אני כבן 14 שייכתי את זה לתחביב שלו , בכל זאת זה אחי הגדול. לאחר שנה וחצי הוא החל גם לכתוב ספר בעל מאות עמודים ותמיד היה מסתיר אותו ממני. אני חשתי במשהו מוזר התגנבתי לחדרו וראיתי שהספר כתוב בכתב סתרים שרק הוא מבין . במהלך שירותו הצבאי בגיל 20 היה ביחידת מודיעין שטח מיוחדת, היה מעורב בפיגוע ונחשב פצוע הלם . מאותו יום איבדתי רשמית את אחי. ביום הראשון לאחר הפיגוע הוא לא תיקשר אתנו והעיניים שלו היו כבויות קישרנו את זה להלם. הצבא לא אישר לו לקחת גימלים כיוון שבדיוק בעוד שבועיים הוא אמור לסיים קורס שטח של שנה וחצי ורצו שהוא יסיים אותו. ולכן הוא חזר לבסיס ויצא מיד שבת. האח שמצויד במטול ( סוג של נשק שיורה גם כדורים וגם רימונים) חזר והחל לדבר על מוות ועל המלאך והשטן ועל כך שהוא רוצה להתאבד. בבוקר שבת קמתי מצעקות נוראיות שלו על אמא שלי כאילו הוא מדבר עם גבר. הוא טען שמישהו בבית מצלם אותו ואנחנו הולגרמות והוא שומע קולות . אני הייתי בזמנו בן 16 והחלתי להסביר לאימי שיש לו מחלת נפש לדעתי אך אימי סירבה להאמין ואף איימה לזרוק אותי מהבית במידה ואחי יסתבך עם רשויות או רופאים שיפגעו לו ברקורד המושלם (באזרחות). לא ידעתי מה לעשות הרגשתי שהוא מסוכן לעצמו וגם לאימי (ויושב על חומר נפץ פשוטו כמשמעו) ולכן לקחתי את הנשק שלו ואת הרימונים ל"קצין העיר" וסיפרתי את המקרה. (לאחר שהקצין הזמין לי משטרה וטען שזו גניבת נשק) צלצל לאימי ועדכן אותה . למחרת אחי חזר לבסיס לאחר שאסף את נשקו שוב מקצין העיר(איך?!!) רק כדי שנקבל טלפון שלמחרת הוא התפרע בבסיס ואיים על הרופאה שיהרוג אותה. שורה תחתונה אישפזו אותו בטירת הכרמל ושללו ממנו את האפשרות לסיים את הקורס המיוחל (הוא אושפז חודש שלם). נטען כי יש לו אישיות קוטבית ופגיעת הלם. לאחר שהצבא סיים את האשפוז הם שחררו אותו מהצבא והוא לא קיבל טיפול 4 שנים, כי עשה שירות לאומי והתנהג די בצורה סבירה. לאחר 3 שנים החל להתנהג מוזר ולחוות הזיות שלא קרו ופרנויות לא מסוברות שמנסים להרוג אותו חוסר שינה וחוסר שקט תמיד הרגיש שהוא נלחם במשהו בשבילנו ואנחנו לא יודעים מה שהוא עושה בשבילנו מתיש אותו ומקשה עליו לדבר. בנוסף סרב בתוקף לראות רופאים מטענה שהם כולם מקשה אחת שחברו נגדו במטרה להרעילו . יום אחד הגעתי איתו לרמת אלימות הסברתי לו שהוא חייב טיפול ובמידה ולא יבוא איתי עכשיו לרופא אכה אותו (בהגיון שלי הוא היה חייב טיפול וזה סתם דבר שאמרתי כי ידעתי שיניע אותו), המצב היה נראה ללא שום תקווה באופק הוא הסכים לבוא איתי למרפאת נפש פרדסיה לביקור אחד קצר. לאחר שיצא מהרופא משיחה של 15 דקות אמר : "אני מתאשפז לכו להביא לי תבגדים שלי" - הייתי בהלם טוטאלי. היום הוא מטופל לוקח כדורים ומוכר ע"י הגופים השונים. שאלתי אליך היא : מה הרופא אמר לו באותו זמן שהפך את עולמו? גם היום כשאני מתמודד איתו ביום יום והוא לוקח כדורים , הוא מספר לי על הזיות ותאוריות מוזרות האם זה תקין ? האם זה לא יעבור לו בחיים? כשהוא בא לי עם תיאוריות מוזרות וכו האם עליי להגיד לו : זה תסמין של המחלה שלך יש לך סכיזופרניה? או להתווכח איתו על ההגיון של הדברים? איך מתקשרים עם אדם כזה שחושב תמיד שכולם נגדו ולא משלים עד היום עם מחלתו? (הוא טוען שלקוח את הכדורים בשבילנו) ושאלה אחרונה- מאז אני חש כאילו גם לי יש צד של הזיות כאילו אם הגנים שלו ככה אז איפה אני בתמונה? עד היום ביטלתי את חיי בשבילו והיום אני מרגיש כאילו לא משנה מה אעשה זה לא משנה הוא לא יהיה יותר טוב מזה גם לשיקום יש טופ ועכשיו זה הטופ שלו האם זה נכון? תודה רבה על ההתייחסות שלך, אני יודע שהארכתי אבל גם קצת פרקתי עד היום לא ידעתי שיש פורום כזה וזה עודד אותי :) תודה על תשובתך האח הקטן