לא רוצה לעבוד

שלום לכם, בני בגיל 39, הוא מאובחן בזכיזופרניה מאז 2005, לאחר שני אישפוזים כ"א 3 חודשים, היום הוא מטופל ב"ה מאוזן ע"י זריקות, הוא גר אצלינו בבית ביחידה נפרדת (דירת סטודיו) בחצר, לאחר שהתאזן הוא שוחרר, והתחיל לעבוד מידי פעם במקומות עבודה המגזר הציבורי, כמו שנתיים בעירייה כאב בית, בגינון, אך לצערי לא החזיק מעמד, פנינו לרווה ושם בתקוה שימצאו לו עבודה דרך עובדת השמה, כל שמצאו לו לא התאים לו, ולאט לאט הוא החליט שאין ברצונו לעבוד כלל, והוא לא רוצה שום מסגרת, בשביל לרצות אותנו הוא אומר שכן הוא רוצה לעבוד, ואחרי מאמצים מצידנו, ומצד הגורים לחיפושי עבודה הוא מחליט, שהוא לא רוצה לעבוד כלל, הוא מסתפק והכנסה של הביטוח לאומי, וכמו כן בתקופה שהוא עבד חסכתי לו את המשכורת, והכסף נמצא ברשותי, ולכל מצב אם צריך אני נותנת לו, בצורה מבוקרת, לדעתי הוא מסתמך על הכסכון הנ"ל. לפני מס' שבועות, נעזרתי לחונכת, באופן פרטי, הוא היה מרוצה, אך לצערי הוא התהפך, החליט שהוא לא רוצה אותה, וגם לא רוצה לעבוד, טוב לו כחה, אני חסרת אונים, לא יודעת איך להתנהל איתו בעבר נסיתי לסדר לו דיור מוגן, הוא לא רוצה בשום אופן פעם הוא מחליט בכל דבר שכן, ולאחר מכן הוא משנה את דעתו, (יש לו בעיה בהחלטות מאז שהוא היה קטן) מה אתם מציעים לי לעשות, חשבתי שאולי אפסיק לדבר איתו, ולא אתיחס איליו, ושיעשה מה שהוא רוצה, לתת לו להשכיר דירה, ולעזוב את הבית, אנחנו לא מוכנים להיות לו כערבים, לשכירת דירה, מה עושים במיוחד לגבי הרצון לעבוד אין גורמים לו לרצות לעבוד, כי אם לא תהיה לו מסגרת , אני פשוט אטמוטט. אנא הציעו לי איך לנהוג במצב כזה תודה רותי