חרדה מסכיזופרניה- אני כבר לא יודע מי אני

שלום, אני בן 19 והמצב הנפשי שלי בימים האחרונים לא טוב בלשון המעטה.. אני בחרדה מתמדת שאולי יש לי סכיזופרניה או מחלת נפש נוראית אחרת. שמתי לב לתופעה חריגה מאוד אצלי מלפני חודש. עישנתי כמה פעמים מריחואנה, היה לי אפילו התקף חרדה מזה פעם ובכל זאת המשכתי לעשן. לפני חודש כאמור הרגשתי שמשהו לא בסדר אצלי, וזה נמשך עד לרגע זה, ניתוקים חוזרים מעצמי, כאילו אני לא באמת אני, כאילו אני רואה את עצמי מבחוץ.. אני חושב על עצמי כילד ולמרות שיש לי זכרונות שלמים אני מסתכל אליהם כאילו הייתי מישהו זר.. אני אפילו רואה את עצמי לזר את מי שהייתי לפני יותר מחודש, לפני שהמחשבות האלה התחילו.. למרות התקופה הנוראית אני ממשיך לחיות, ללכת לצבא, לעבוד.. בצעד דבילי עישנתי גם בתחילת השבוע הזה.. ובשבוע וחצי האחרונים המחשבות האלה "והניתוקים" מעצמי מגיעים לעיתים קרובות יותר משהיו בתחילת החודש. אני קראתי כל חומר אפשרי על מחלות נפש ואני מפחד שאולי זה עורר אצלי סכיזופרניה, למרות שלא היו לי הזיות.. אבל הניתוקים האלה מעצמי הם בהחלט קורים ואני מפחד שאולי זה סימן מקדים להזיות שיגיעו.. או שזה מצביע על משהו אחר? יכול להיות שהדבר יעבור וזה בגלל שהשפעת הסם עדיין נמצאת לי בגוף? בכל אופן אני יודע שיותר בחיים לא אעשן שום סם שהוא. אני לא רוצה להרגיש שוב את מה שאני מרגיש עכשיו. בבקשה אשמח לכל דעה עצה, או ניסיון אישי..

אם התופעה נמשכת מומלץ לך לקבוע תור לפסיכיאטר בהקדם. אפשר דרך קופת חולים. מקווה שבאמת הפסקת עם המריחואנה כי אם אתה ממשיך מצבך יחמיר וטיפול לא יעזור. אני לא רופא. תמתין גם לתשובת הרופאה.

חבר מצטער לבשר לך חדשות רעות אבל גם אני בגיל 18 עישנתי מיסטר נייס גאי ומריחואנה ולמרות שאלה היו פעמים בודדות היו לי בדיוק את אותם חוויות כמו שאתה מתאר כאילו כל העולם מנוכר לך וחוויות דיסוציאטיביות (שאתה רואה את עצמך מבחוץ) ועוד שאר ירקות שלצערי בגלל הטפשות שלי חוויתי. כיום אני מאובחן כסכיזופרן פרנואידי (למרות שגם לי לא היו הזיות ויזואליות או שמע אלא רק מחשבות שווא) ואם לא תפסיק עם ההרס העצמי הזה שלך לא רק שתגמור כמו נרקומן אלא זה יכול להיות גם בלתי הפיך (גם אם תהיה מטופל תרופתית וגם אם כן ייתנו לך מינונים כל כך גבוהים שאתה תצטער על היום שנולדת בגלל התופעות לוואי). מי יתן ובני הנוער יבינו שהחיים יקרים מכדי לבזבז אותם על סמים אלכוהול והרס עצמי. כיום אני במסלול של לבנות את עצמי להחזיר לעצמי את הבטחון שנפגע עקב אותה חוויה ואני לא מתבייש להגיד ולהגדיר אותה כטראומתית תודה לאל אני לא זוכר הרבה ממה שהיה באותו לילה ארור אבל אני בהחלט זוכר את ההרגשה שזה כמו שמישהו מכבה לך סיגריה על הלב ומשאיר לך כוויה. אולי תצחקו ותגידו מה טראומה למה היית בקרב או משהו אני אומר לכם לא ואתם גם צודקים אין מה להשוות בין הלום קרב לבין אותה חוויה ארורה אבל בתודעה שלי היא נצרבה כמשהו מזעזע שהיה לי קשה מאוד להשתחרר ממנו בשנה וחצי הראשונות. מסקנה - אם לא הייתי חמור גדול כמו שאני. לא הייתם רואים את הפוסט הזה. תשמרו על עצמכם ותעריכו את מה שיש לכם בחיים וזה לא קלישאה.