אובדן שכול וסכיזופרניה
דיון מתוך פורום סכיזופרניה
ערב טוב הרבה מהתמודדים הסכיזופרנים (אני בניהם) גרים עם ההורים אני צעיר יחסית 23 והוריי מבוגרים מהמומצע אני לא מתפקד והוריי כן הרבה גם גרים אצל ההורים הרבה מעבר לגיל שכבייכול אמורים לפתח עצמואות ולגור לבד.. אני מקווה שאני לא יהיה מהסטסטיקה המרה זאת. לפי כול המחקרים והסטסטיסטיקה שאני מאמין שיש ולפי הכרותך במצב בריאות הנפש מה סוף של אותם חולים ביום שאחרי מות ההורים? ואיך מתמודד בנדם שסובל כבר ממחלת נפש כרונית מול אובדן בייחס לשאר האוכלוסיה?
שלום. זה נכון שלהרבה אנשים המתמודדים עם סכיזופרניה יש קשיים בניהול חיים עצמאיים בשל מגוון סיבות (כגון הסימנים השליליים, הפגיעה ביכולות קוגניטיבית מסוימות וכד'). לכן הוקם בארץ מערך השיקום (חוק שיקום נכי נפש בקהילה שנת 2000). דרך מערך השיקום ניתן לקבל עזרה במכלול נושאים המאפשרים חיים עצמאיים תוך הפחתת התלות בהורים, כגון עזרה בדיור, תעסוקה, לימודים, חיי חברה, קורסים ועוד. מחקרים מראים שהשיפור בתפקוד לא רק מביא לעצמאות טובה יותר, אלא גם משפר גם את הסימנים של המחלה כמו גם מדדים של בריאות גופנית. כדי לקבל נידע נוסף יש לפנות לעובד/ת סוציאלי/ת. באשר להתמודדות עם אובדן - למרות שהנושא לא אמור להיות רלוונטי כעת (אתה הרי רק בן 23), אומר כמה מילים - ההתמודדות עם אובדן הורים הוא קשה מאד לכל אחד. כשיגיע היום הזה בעתיד הרחוק - ניתן להיעזר בליווי פסיכולוגי דרך גורמי בריאות הנפש. בכל אופן לא צריך לחכות ליום הזה כדי להתחיל להשתקם ולפתח מיומנויות של עצמאות. בברכה, ד"ר אהוד ססר
מנהל פורום סכיזופרניה
