פורום סכיזופרניה
מנהל פורום סכיזופרניה
שלום, מילדות אני סובל מבעיה שלדעתי היא נפשית. יש לי צורך בלתי מוסבר לאחל משהו רע למישהו. בגלל שזה אסור. מן דחף כזה שאני לא יכול לעצור. מדובר באמירה בלב ולא בקול רם. לכן איני חושב שזה טורט. בזמנו חשבתי שזה סוג של אוסידי, ומן דחף כזה שככל שאני מנסה לעצור אותו כך הוא גדל. קראתי קצת, וראיתי שאני דווקא צריך לתת למחשבות ולאמירות להיות שם ואז זה יחלש כי הם יאבדו מהמשמעות שלהן. לצערי ניסיתי וזה לא עובד. אתה לא יכול לא לייחס משמעות והשפעה לאיחול כזה. כמו כן, אם אתה משחרר את עצמך ולא בולם לעצמך את המחשבות או את הדיבור בלב, יש כמה ימים של הקלה, ואתה גם עושה את זה פחות. אבל אז הדחף חוזר. אם כבר אפשר להגיד, אז יש דחף להגיד כל הזמן כי מותר. ואז אתה שוב מתחיל לבלום. ומעבר לזה, בפועל, אתה לא יכול להמנע מלבלום את עצמך מלאחל דברים רעים, כשאתה נמצא ליד בנאדם חולה, או קשיש או בן משפחה. אני יודע שצריך ייעוץ מקצועי, ופה זה לא תחליף, אבל מה לדעתך הבעיה, למה זה קורה לי. ומה אפשר לעשות. האם יש תרופות שעוזרות נגד זה? אני מרגיש נורא. אני לא יכול לבלום את עצמי כל הזמן כי זה מפריע לי לתפקד, אבל אם אני לא, אני מרגיש שאני מרשה לעצמי לפגוע באנשים הכי קרובים אלי.
ישנו דבר נוסף שלא תיארתי. רוב חיי חייתי כאילו בתוך משחק, כלומר הרגשתי רגשות ותחושות אבל הכל נראה לי כמו סרט כזה, מעטים היו המקרים שהרגשתי שהדברים ממש אמיתיים. כאילו אני הרגשות שאני חווה - אהבה, פחד, אימה, שמחה - הם אמיתיים אבל אין חיבור רגשי מלא. כאילו אני בתוך סרט. אני מגיב למה שאני רואה וחווה, אבל אני לא מרגיש עד הסוף שזה אמיתי. פעם לא הייתי מודע לזה ולכן זה לא הפריע לי, לייצר קשרים חברתיים או לתפקד. שמתי לב לזה רק בשנים האחרונות. וככל שהאינטלגנציה הרגשית שלי משתפרת עם הגיל, כך אני "מרגיש" את העולם יותר. אבל עדין יש לי תופעה ממש מוזרה - כל רצון שלי לעשות משהו הוא ממש חזק, ברמה כזו שזה מן דחף עז, והחשיבות של דברים אחרים או המשמעות שלהם וכו' מתגמדת מול זה. זה מרגיש מאני כזה. למרות שיש לי חבר עם מאניה דיפרסיה ואני לא חווה שום דבר שהוא חווה. אין לי מצבי רוח, או תקופות של על גג העולם ותקופות של דכאון. פשוט כשאני רוצה משהו, אני מרגיש שכל העולם סבבה ואין שום בעיות מסביב ואני יכול להתמקד בזה. אני מסוגל לגמרי להדחיק דברים אמיתיים ולשכנע את עצמי שהם לא קיימים. רק כשאני מסיים או עוזב את מה שעשיתי לתקופה - התחושות וההקשרים והרגשות חוזרים אלי. בכלל אני שם לב, שאני הכי נורמלי כשאני מתעורר בבוקר. ככל שהיום עובר, אני כאילו נהיה יותר פעיל, ויותר מתקשה להתחבר לרגשות. כאילו משהו עוטף את היכולת הרגשית שלי וגם כשאני מתאמץ ממש זה חסום לי. הרבה פעמים אני מבין שמשהו טוב או רע בראש, אבל לא חווה את זה בבטן. לא מספיק מרגיש את המשמעות, או הסכנה או החשיבות. כאילו שככל שעובר הזמן במשך היום אני נהיה יותר קהה רגשית. מה שמוציא אותי מהמצב זה, זה או שזה עובר לבד, כמו שריר תפוס שפתאום השתחרר ואני מרגיש ממש חופשי פתאום, או שקורא משהו מאוד מלחיץ שכאילו מוציא אותי מהמצב הזה.. כאמור, אני יודע שבפורום אני לא אקבל את כל התשובות אבל מה זה יכול להיות? למה זה קורה?
אתה מתאר מחשבות שמטרידות אותך ותחושה של ניתוק רגשי, כל אלה יכולים להופיע בכל מני הקשרים, אי אפשר לדעת במה מדובר בלי בדיקה. אני ממליצה לך לפנות לפסיכיאר.
שלום. רציתי לדעת למה אתם,הפסיכיאטרים, טוענים לגבי תופעות הלוואי של הסמים האנטיפסיכוטים שהם זמניים, למשך תחילת הטיפול בתכשיר ושאינם גורמים לנזק בלתי הפיך למערכת העצבים. יישנם עדויות רבות שאלו מצגות שמטעות את המטופל ושאכן הסמים האנטיפסיכוטים משבשים את המוח בטווח הארוך ואפילו לכל החיים.
שלום אור, אני לא רופא אבל התחבטתי באותן שאלות בדיוק. לדעתי התשובות האפשריות הן: 1.הם יודעים שיש תופעות לוואי ונזקים מסויימים אבל טובת החולה וטובת הכלל עולים עליהם כלומר:הגישה היא שביטויי המחלה והנזק שהחולה מסב לעצמו או לסביבה בגללם חמורים מהנזק ו/או תופעות לוואי. לכך גם אני מסכים אבל לעיתים אני נתקל בתופעה של הכחשה או הגמדה של תופעות לוואי ו/או נזק למרות עדויות ומחקרים מסויימים מאוד ברורים.הסיבה לכך אני חושב היא ש: 2.הכחשה ברוב האקדמיה ובעולם המקצועי שנשענת על מחקרים אולי באינטרס מחברות תרופות למרות שקיימות גם דעות ומחקרים מאוד ברורים הסותרים את הדעה שאין נזק ותופעות לוואי הן זמניות. ספציפית לגביי הנזק, אני התרשמתי שלא משנה כמות המחקרים המדברים על נזק ואיכותם אני נתקל תמיד בהכחשה חד משמעית שלא אמורה לאפיין איש מדע... לגביי התופעות לוואי בפרט אני חושב שהסיבה לכך ברורה: 3.הם לא נטלו את התרופה לאורך זמן בעצמם!!!!!!!לכן אין להם מושג לגביי מה שלי ולך ברור לגמריי.הם רואים אדם על אנטיפסיכוטית אחרי 3 חודשים עושים סקר שואלים אותו אם יש תופעות לוואי...אבל החולה לא נותן תשובה ברורה או חד משמעית כפי שנתן אחרי שבוע שלקח- זו התופעת לוואי הראשונה והעיקרית!!!אין לו כוח אפילו לתלונן כבר וגם אם כן,איך מנסחים את זה במילים? אחרי תקופה על אנטיפסיכוטית אתה לפעמים גם לא מבין שאתה נוסע 50 קמ"ש כשכולם מסביבך על 120.אתה חושב שזה ככה וזה חלק מאותו יום שפרצה המחלה ושינתה אותך לגמרי... אני על 5 מ"ג זיפרקסה (כמות נמוכה מאוד מאוד), אני לוקח ב 6 ב 9 אני כבר "כבוי" ואני לוקח זיפרקסה כבר כמה שנים...בעיה באירועים משפחתיים ובילויים בערב...לפני זה הייתי מתפקד גם עד 2 בלילה אם היה צריך.אז שלא יספרו סיפורי סבתא... וכמובן שיש את עניין הגמילה - הם קוראים לזה "התרגלות" - מבלי להאריך בדברים, מתוך ניסיון, אם זו לא גמילה אני לא יודע מה כן...הפסקתי גם סיגריות וגם תרופות בחיי ואני לא יודע מה יותר קשה...האינטרנט מלא באנשים שנתנו להם זיפרקסה כנגד כל מיני דברים כמו אנורקסיה או התקפי קנאה וכו' וכשהם הם רצו להפסיק גילו שלא כל כך קל... בסופו של דבר, אני חושב שיש מצבים מוגדרים היטב בהם תרופות פסיכיאטריות צריכות להנתן ולעיתים אין ברירה כמו בהרבה מקרים של אנטיפסיכוטיות למרות הנזק ותופעות הלוואי. אך לדעתי הגמדה או ההתעלמות או ההכחשה של רוב עולם הפסיכיאטריה מהנזק ו/או תופעות לוואי פוגעת גם בחולים וגם בענף הפסיכיאטריה מסיבות ברורות.
חלק מתופעות הלוואי של התרופות האנטיפסיכוטיות חולפות (לדוגמא עייפות), וחלק לא. בכל מתן תרופה, לא רק בפסיכיאטריה עושים שיקול עלות/תועלת של השפעת התרופה מול תופעות הלוואי. לא ידוע לי על נזק בלתי הפיך למערכת העצבים או "שיבוש של המוח", תופעת הלוואי היחידה של התרופות האנטיפסיכוטיות שעלולה להיות בלתי הפיכה היא הפרעת תנועה שנקראת TARDIVE DYSKINESIA ועלולה להופיעה לאחר שנים רבות של טיפול.
סדסציה אולי קצת עוברת אחרי כשבועיים-שלושה אבל עייפות לא! זה ממש לא נכון להגיד... על 10 מ"ג זיפרקסה, גם אחרי חצי שנה, עייפות רבה בעיקר בצהריים. בערב בכלל אין עם מי לדבר. אולי חלק מהנוטלים אחרי תקופה חושבים שזה נורמלי, אני לא מבין מה נורמלי בלהיות בן 30 עם אנרגיות של בן 70...
לאחר 3 שנים עם זיפרקסה והפסקת טיפול אחת באמצע אני יכול להגיד ש: יובש בפה-עצירות-קשיים בהטלת שתן-והרגשה "ספייסית" עובר אחרי כמה זמן. עייפות-תאבון מוגבר-צורך בהרבה שעות שינה-ירידה בחשק מיני-איטיות מחשבתית ("זומבי")-דיבור איטי-השמנה-טריגליצרידים-סוכר-טשטוש ראיה לא עוברים.
1. מהו מנגנון הפעולה של מרוניל (Maronil SR ) ? והאם מרוניל חוסמת את ה reuptake לסרטונין יותר חזק מאשר ה SSRI וה SNRI ? 2. מהו השימוש של הלמיקטל בפסיכיאטריה חוץ מהיותו מייצב מצב רוח במחלה בי-פולרית (מאניה דפרסיה) ? והאם השימוש בלמיקטל בפסיכיאטריה דומה לשימוש בדפלפט וטגרטול וליתיום וטופאמאקס ?
1. אנפרניל (מרוניל) מעכב ספיגה של סרוטונין ונוראדרנלין. הקישור לנשא (שמחזיר את הסרוטונין והנוראדרנלין לתא) פחות חזק מאשר SSRI. מנגנון הפעולה של תרופות נוגדות חרדה ודיכאון אינו ידוע, יודעים את ההשפעה הראשונית של עיכוב הספיגה, לא ברור כיצד זה מטפל בדיכאון. 2. ההתוויה של משרד הבריאות ללמיקטל היא לאפילפסיה ולהפרעה דו-קוטבית. שימוש למצבים שלא רשומים בהתוויות נעשה לרוב לאחר שמוצו הטיפולים בפרוטוקול, לדוגמא, כתוספת טיפול לדיכאון עמיד. ליתיום דפלפט, טגרטול ולמיקטל מאושרות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית. טופאמקס אינה מאושרת כטיפול מייצב ואין מחקרים משמעותיים שמראים על יעילות שלה ככזה.
שלום לרופאה, לפני 10 שנים הייתי מאושפזת בכפייה לשבועיים עקב סכיזופרניה, עברתי שיקום של שנתיים. היום אני כבר מרגישה טוב, ולפי המלצת פסיכיאטר אני גם לא נוטלת תרופות (מספר שנים בלי תרופות). עשיתי BA ועבדתי בחצי משרה, ועכשיו אני רוצה ללמוד להיות שיננית. אולם הבנתי שאחרי הלימודים אצטרך לקבל רישיון ממשרד הבריאות. הלימודים הם שנתיים בהיקף מלא, ועולים המון כסף. יש לדעתך סיכון ממשי שמשרד הבריאות לא יאשר לי לעבוד, אחרי כל ההשקעה? מה את מציעה לי לעשות?
עצם העובדה שאדם עבר התקף פסיכוטי או חולה בסכיזופרניה לא מונעת ממנו עבודה גם במשרד הבריאות. מה שמונע הוא מצב נפשי לא מאוזן או חוסר היענות לטיפול ולמעקב. כדי להעריך זאת יתכן ויבקשו מכתב מהפסיכיאטר המטפל. אם הפסקת הטיפול התרופתי היתה בהמלצת הפסיכיאטר לא אמורה להיות בעיה. מצורף לינק לתקנות משרד הבריאות לשינניות http://www.old.health.gov.il/download/forms/a228_takana_shinniot.pdf
שלום, אני נוטלת כמעט שנתיים סרוקסט ונראה לי שבחודשיים האחרונים אני מרגישה שאני מתחילה להיות חולת סכיזופרניה קראתי באינטרנט שחולים כאלה אסור להם לקחת תרופות ssri עכשיו אני מפחדת להמשיך לקחת את הכדורים שלא יהיה לי התקף פסיכוטי.מה עצה?
אם את חוששת שמצבך הנפשי החמיר כדאי לפנות בהקדם לפסיכיאטר המטפל, לא בהכרח מה שמרגיש לך כסכיזופרניה הוא סכיזופרניה. אנשים עם סכיזופרניה נוטלים SSRI לטיפול בדיכאון בחרדה ולא הוכח שהתרופות גורמות למצב פסיכוטי. אחוז קטן מהאנשים מפתחים מצב מאני עם התרופות.
אני מאובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית. השאלה שלי אם הייתה רשלנות של רופא שקבע שאני כשיר לעמוד לדין, ובגללו הייתי 7 חודשים במעצר. חוץ ממנו היו עוד 4 רופאים שקבעו שאני לא כשיר בישביל לעמוד לדין ורק אז העבירו אותי לבית חולים פסיכיאטרי להמשך טיפול.
קשה לדעת בלי לראות את כל התיק עם חוות הדעת השונות. אתה יכול לבקש צילום של התיק הרפואי שלך ולפנות לייעוץ משפטי לסנגוריה הציבורית.
איך אפשר להשתלט על הזיות ראייה ולדעת מתי דברים נכונים ומתי לא ?
תלוי מה הגורם להזיות ומה מידת התובנה להן. נשמע שהן מפריעות לך, ושמפריע לך שאינך יודע וכדאי לפנות לפסיכיאטר המטפל ולשאול אותו.
שלום רב. האם זיפרקסה בזריקה אחת לחודש. יש תופעות לוואי כמו עייפות כרונית? והאם זה כלול בסל. תודה.
הטיפול בזיפרקסה בזריקה ארוכת טווח קיים ונקרא זיפאדהרה zypadhera. הוא כלול בסל הבריאות באותן התוויות של זיפרקסה. לזיפרקסה יש השפעה סדטיבית וגם לזריקה יכולה להיות השפעה כזו, אך ההשפעה תלויה במינון.
שלום, אימי סובלת כבר כ30 שנה ממחלה שהוגדרה סכיזואפקטיבית. ב20 שנה האחרונות היתה מאוזנת על ידי שילוב של קלופיקסול, אפקסור, קלונקס ומודאל (עדיין עם תלונות אך מאוזנת). בשנתיים האחרונות נראה שחלה החרפה במצבה (בעיקר עקב בדידות, החרפה שמתבטאת בסימנים השליליים של המחלה) והחלטנו יחד איתה שאולי כדאי לשנות טיפול. התייעצנו עם מספר פסיכיאטרים שחלקם המליצו לא לשנות טיפול שהיא רגילה אליו וחלקם הציעו לשנות לתרופות "בטוחות" יותר עקב גילה שהוא 68. כיום שונה הטיפול שלה באשפוז לשילוב של סרוקוואל 200 מג, מודל 3 פעמים ביום 50 מג, סימבלטה בבוקר 60 מג וקלונקס. אין שיפור במצבה ואני בהלבטות אם אין אפילו החרפה. השאלה היא: אם אין שיפור האם לא עדיף לחזור לטיפול הקודם?מה ההבדל למעשה בין שני הטיפולים בפועל? האם תוכלו להמליץ על טיפול אחר שכדאי לנסות? והאם כדאי לאשה בגילה לנסות את הלפונקס? איינה סובלת ממחלות נוספות חוץ מגלאוקומה. תודה
לא ציינתי כי הסימפטומים שלה הם:נימולים בראש, חוסר יכולת לתקשר/לדבר, חולשה, בלבול מחשבות, אי שקט, דיכאון, מתח, מחשבות רעות, חוסר יכולת להתרכז, פגיעה בקוגניציה, וצרך שלה לחזור על התלונות באופן כפייתי.
ההחמרה במצב של אימך יכולה לנבוע מהחמרה במחלה או משילוב של המחלה ודמנציה, או חוסר ויטמינים, או כפי שציינת בדידות, שלושה גורמים שכיחים בגיל מבוגר. שני הטיפולים שציינת מכילים תרופות מקבוצות דומות, התגובה לטיפול היא תמיד אישית ואי אפשר לדעת מראש מה יהיה יותר טוב. אפשר לנסות טיפול בלפונקס גם בגילה. כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר המתמחה בגריאטריה, ובנוסף לברר אפשרויות שיקום, כמו דיור מוגן או מועדון חברתי, שיעזרו לטיפול בבדידות.
שלום, בעבר בני סבל מטורדנות כפייתית (ocd) אשר התבטאה בניקיון כפייתי של הבית. הוא נטל כדורי ריספונד 2 מיליגרם וכדור רסיטל - והיה מאוזן. יום אחד הבן פיתח תיאוריה, בעקבות חשיפה למידע מהאינטרנט, כי הכדורים הפסיכיאטריים עשויים להרוג אותו בעתיד ולפיכך הוא הפסיק על דעתו עצמו עם נטילת הכדורים. עברו מספר חודשים כאשר היום הוא בן 20, וסובל מחרדות כי הוא נתון במעקב. נוסף על כך הוא חרד נורא ל"קרינת מכשירים אלקטרוניים" וכן ל"ריסוסים שנעשים ע"י המשטר במטרה לפגוע בתושבים". היה מאושפז פעמיים למשך מספר ימים, אך בכל אחד מהאישפוזים הוא שוחרר לאחר שזומן לוועדת השחרור ונעזר בעו"ד מהסנגוריה הציבורית. הבן ממשיך להתנגד בתוקף לטיפול, משרה אווירה כפייתית בבית ומונע מאיתנו לקיים אורח חיים תקין. אני שואל מה ניתן לעשות מבחינה חוקית כדי לחייב אותו לקחת טיפול, על מנת שנוכל לשוב לחיות חיים תקינים?
חוסר מודעות למצב הנפשי היא אחד המאפיינים של מצב פסיכוטי ולכן הרבה אנשים עם סכיזופרניה מתנגדים לקבל טיפול כי אינם חושבים שיש בעיה. בנוסף חשדנות היא מרכיב שכיח במצב פסיכוטי ואז אדם בטוח שהטיפול שמציעים לו נועד להזיק לו. הרבה משפחות רואות את קרובי המשפחה שלהם במצב קשה וניצבות חסרות אונים, אבל החוק במדינת ישראל מאפשר לתת טיפול כפוי באופן דחוף רק כאשר יש סכנה לחיים. קיימת אפשרות לתת טיפול כפוי לא דחוף כאשר יש פגיעה חמורה בסביבה, לדוגמא שכן שההזנחה בבית שלו גורמת לסכנה תברואתית או שיוצר הפרעות בלתי פוסקות.
שלום ד"ר פליישמן , בני ci 19 עבר לפני חצי שנה התקף פסיכוטי , כיום מקבל זיפרקסה 10 מ"ג וחזר לתפקוד מלא , וגם התחיל שרות לאומי לפני חודש וחצי , שאלתי נוגעת להישנות של התקף פסיכוטי , במצב שתיארתי האם יכול להתרחש התקף פתאומי ? או שיש סימנים מקדימים לכך ? כמו שהיו לפני ההתקף הקודם ? תודה
למיטב ידיעתי הבלתי מקצועית (אני לא פסיכיאטר) התקף פסיכוטי מופיע עם סימנים מקדימים. אי אפשר לדעת מראש איך ומתי יופיע אם בכלל. חשוב מאוד להתמיד בלקיחת התרופות כדי להקטין את הסיכוי לחזרה. הרבה חולים מפסיקים את הטיפול כשמרגישים טוב ואז חוזרת הפסיכוזה. מקווה בשביל בנך שיחלים במהרה ולא יחווה התקף נוסף. חשוב בנוסף להיות במעקב אצל פסיכיאטר.
אין אפשרות לחזות אם יהיה עוד התקף, אפשר לעשות את המקסימום כדי להימנע: להיות במעקב רציף, לקחת את הטיפול התרופתי, לקבל תמיכה נפשית, להימנע משימוש בחומרים פסיכואקטיבים. התקף פסיכוטי בדרך כלל לא מתפתח ביום, אם נמצאים במעקב אפשר לשים לב להידרדרות במצב הנפשי מוקדם ואפילו למנוע התקף. הסימנים המקדימים הם אישיים ושונים מאדם לאדם, צריך להיות ערניים לכל שינוי במצב הנפשי.
ד"ר פליישמן תודה על התגובה המהירה , כאמור בני נוטל כחצי שנה זיפרקסה 10 מ"ג , והוא מאוזן ( לא שומע קולות ) לפני כחודש היה נתון בלחץ ושמע שוב לכמה שעות את הקולות ..מאז לא שמע שנית , האם תופעה זאת מוכרת ? כיצד ייתכן שבתוך המצב "המאוזן" תרופתית תהיה נסיגה וחזרה שכזאת ? תודה
שלום ד"ר, אני מטופל בלפונקס. כל פעם שאני מנסה את הדיאטה הטבעונית אני נתקל בקשיים. בקשיים הכוונה לכך שעולים בי תחושות שמזכירות לי את הפסיכוזה. הבנתי שהספיגה של הלפונקס קשורה לחלבונים. לכן הייתי רוצה לדעת האם זה בטיחותי לא לאכול בשר לזמן ממושך מבחינה נפשית/תרופתית? תודה
הספיגה של לפונקס לא אמורה להיות מושפעת ממזון, אם כי יש מאמר אחד שמצא שיש ירידה של 20% ברמה המקסימלית בדם לאחר ארוחה עשירה. יש היום תחליפי מזון לבשר ומוצרי חלב, ועם יעוץ מתזונאי אפשר לקבל כמות חלבון דומה מתזונה טבעונית. כדאי להתייעץ עם תזונאי אבל אם הדיאטה המסויימת הזאת גורמת לכך להרגשה רעה כדאי לשקול שוב את הנחיצות שלה.
הנחיצות נשקלת כל כמה חודשים, אבל מה הסיבה לכך אם כן (לדעתך) שזה משפיעה ככה?
האם ניתן לבצע צום רפואי עם תרופות במקרה שלי לפונקס?
המונח צום רפואי לא מוכר לי, ניתן לקחת לפונקס על קיבה ריקה.
יש לי שאלות לגבי התרופה Maronil S.R. (Clomipramine) : 1. האם מרוניל היא תרופה לטיפול בדיכאון מז'ורי , ומה המינון הנדרש לכך , וכמה זמן נדרש להרגיש שיפור או הטבה או השפעת התרופה החיובית לטיפול בדיכאון ? 2. האם מרוניל היא תרופה לטיפול בחרדות ופוביות , ומה המינון הנדרש לכך וכמה זמן צריך כדי להרגיש את ההשפעה החיובית ? 3. האם מרוניל יותר יעילה מתרופות ה SSRI וה SNRI ? 4. מה יש עוד התוויות של מרוניל ? 5. האם מרוניל עובדת כמו SNRI אבל בצורה לא נקייה (לא סיליקטיבית) ? 6.האם מרוניל היא תרופה לטיפול ב OCD ומה המינון הנדרש לכך , וכמה זמן צריך כדי להרגיש את ההשפעה החיובית ?
1. קלומיפרמין היא תרופה לטיפול בדיכאון וחרדה. מינון טיפולי הוא בין 150-250 מ"ג, אולם התגובה אישית לכל מטופל ולעתים מספיק מינון נמוך יותר או נדרש מינון גבוה יותר. הזמן להתחלת השפעה הוא מספר שבועות לדיכאון. 2. כן, התרופה יעילה לטיפול בחרדות ופוביות. בדרך כלל יש צורך במינון גבוה יותר לטיפול בהפרעות חרדה. כמו כן הזמן להשפעה מקסימלית ארוך יותר ויכול להגיע למספר חודשים. 3. לא הוכח שהתרופה יעילה יותר או פחות, היתרון של תרופות מהדור החדש (SSRI וSNRI) הוא בבטיחות שלהן. 4. התוויות משרד הבריאות בישראל הן לטיפול בדיכאון ובOCD. 5. קלומיפרמין משפיעה על הספיגה מחדש של סרוטונין ונוראדרנלין אבל הזיקה (מידת הקישור) לקולטנים יותר נמוכה ולכן היא פחות סלקטיבית, ויש קישור לקולטנים נוספים. 6. כן, OCD היא הפרעת חרדה, והתרופה יעילה לטיפול בה. המינון וזמן ההשפעה כמי שציינתי למעלה לגבי הפרעות חרדה.
ניתנה לי התרופה במינון 800 מ"ג במסגרת אשפוז באחד ממרכזי בריאות הנפש .כרגע אני משלמת כל חודש עבור התרופה 1200 ¤ סכום שערורייתי לכל הדיעות פסיכיאטר מחוזי של מכבי לא אישר מימון התרופה כלומר סיבסוד למרות אבחון של סכיזופרניה האם מישהו מכיר קופת חולים שמכירה בתרופה ןומאשרת אותה...אני על סף קריסה כלכלית..אני אם ובעלת משפחה... .
סרוקוול מאושרת לטיפול בסכיזופרניה כקו שני במכבי, לא ברור מדוע לא קיבלת אישור, התרופה בסל הבריאות ואת זכאית להנחה ברכישה. על האישור אחראי מי שרשם לך אותו במרכז לבריאות הנפש, הרופא האחראי (מנהל מרפאה או מחלקה) צריך לשלוח בקשה לאישור לבקר המחוזי.
שלום, סובל מסיזופרניה כ 5 שנים,הדבר היחידי שעוזר לי לשפר את מצב רוח והתפקוד היומיומי זה קנאביס. האם ניתן לקבל מרשם לקנאביס רפואי כתרופה נגד סכיזופרניה ודיכאון.
קנביס לא הוכח כמטפל בסכיזופרניה או בדיכאון ולכן לא ניתן לקבל מרשם לקנביס רפואי. קנביס מכיל חומרים הלוצינוגנים (הזייתיים) שעלולים לגרום לפסיכוזה, ולכן אינו מומלץ למי שהיה במצב פסיכוטי או הוא בסיכון לפתח מצב פסיכוטי.
הדבר לא נכון, יש שני מחקרים מהשנים האחרונות שקנבידול, המרכיב השני בצמח הקנאביס הוא כנראה התרופה האנטי-פסיכוטית המושלמת.
למה לא לכתוב את החלק השני של התשובה? CBD לא רק שאינו גורם התקפים והזיות, הוא גם יכול להפחית אותם. ואני בטוח שבדיקה בסביבה מבוקרת בכמות מבוקרת לא תזיק לאף חולה. אז למה לא עושים את זה? כי הכנסים הרפואיים הכי גדולים ממומנים על ידי אותה חברה שמרוויחה מיליארדים ממכירת סמים כימיים שאמורים לעכב את הסימפטומים ולפגוע בגוף החולה בטווח הארוך.
האם מותר לקבל לפונקס בזמן שלוקחים כדורים אחרים כגון: דקסמול ,נורופן, אקמול וכדומה?
אין אינטראקציה בין לפונקס ואקמול או נורופן. לתרופות אחרות יכול להיות ומומלץ לבדוק כל תרופה לפני שלוקחים עם רופא המשפחה או הפסיכיאטר.
היי,שמי רונה בת36 לפני כ14 שנה אובחנתי כסכיזופרנית,בנוסף לדכאון הכרוני שיש לי.בחודש האחרון חלה הרעה חמורה במצבי הנפשי,עד כדי זומבי.לפני כן תקשרתי עם הסביבה,הייתי יוצרת שיחות,מדברת ומשוחחת,צוחקת ומצחיקה..בחודש האחרון אני מרגישה שכושר הביטוי שלי נעלם ונאלם.הפה שלי כבד וגם הלסתות והלשון.מרגישה שעבורי לדבר זו מעמסה גדולה וקשה לי.המצב הזה מלחיץ אותי אי היכולת להתבטא גורם לי חרדות רבות .עקב כך,אני רוב היום בוכה בהיסטריה ולא מתפקדת.אני מרגישה כמו פגר.ניתקתי את כל הקשרים עם חבריי המועטים.ואין לי חשק,ולא מסוגלת לדבר.האם זה יעבור לי?? אני מפחדת מאוד מהמצב.זה גורם לי חרדות.כל היום אני במיטה,לא יוצאת מהבית.לא בא לי לצאת החוצה,מלחיץ אותי.עד לפני שנתיים טופלתי באנפרניל ורספרידל,אך הוחלף לי הטיפול בשל עליה גדולה במשקל עקב התרופות. מזה כשנה אני נוטלת 400גרם סוליאן בלילה לפני השינה.ושני כדורים של איקסל25מ"ג פעמיים ביום.את האיקסל הוסיפו לי לפני כחודש וקצת,עקב המצב שסיפרתי לכם.אני נוטלת את האיקסל כחודש וחצי,ועד רגע זה לא חל שיפור משמעותי במצבי.דרך אגב הרופאה הוסיפה לי גם פרפאנן למשך חודש להרגעה.חוץ מכדורי שינה והרגעה שונים שאני נוטלת.האם כדאי לבקש מהרופאה לעלות את המינון של האיקסל? אני מיואשת וממוטטת.זה שאיני יכולה להתבטא ולדבר כמו שהייתי לפני חודש מאוד מציק לי ומטריד אותי.האם יש כדור אחר,שלא גורם להשמנה,שיכול לשפר את המצב?(בהתחלה הרופאה רשמה לי סימבאלטה אך בקופה שלי "כללית" לא אישרו לי אותה)ומה לגבי אדרונקס? ניסיתי אותו לפני שנה,לתקופה של חודשיים לא ממש עזר.אולי עכשיו במצב שאני היום זה יכול לעזור? יש לומר שאני לא עובדת כבר 15 שנה מאז שהשתחררתי מהצבא.חיה מביטוח לאומי,אלפיים שקל בחודש.גרה אצל משפחה שהחיים שם לא קלים בכלל.מרגישה שאין לי צורך בקיום שלי ומחכה שאלך כבר לעולם הבא.אני אסמטית,ומעשנת כ2 קופסאות ביום.נוסף על עוד כמה בעיות בריאות שיש לי.הנחמה היחידה שלי זה הסיגריות.איזה כדורים לדעתכם אני צריכה לקחת(והאם הכדורים שאני לוקחת כיום הם יעזרו לי לחזור לעצמי?)חשוב שלא יהיו כדורים שגורמים להשמנה.כי עליתי המון במשקל כ40 ק"ג מאז שנטלתי בעבר את הרספרידל והאנפרניל.יש לומר שאטימות הלב בבריאות הנפש הציבורית בחולון היא נוראית.לא מאשרים לי שיחות,ועד היום כמעט 20 שנה שלא קיבלתי סל שיקום.והיחס של הרופאים בתרצ"ו אכזרי ורשלני.כתושבת חולון זה המקום היחיד שאני שיייכת אליו.אף מקום אחר לא מוכן לקבל אותי.אנא מכם עיזרו לי אין לי לאן לפנות.הרופאה שלי בתרצ"ו בחולון לא מתייחסת אלי ברגישות ובאמפטיה.אלא באטימות לב וזילזול.יחס זוועת עולם.יותר נכון אין יחס.אני מתקשרת אליה למשרד או שתפוס או שאינה עונה כך זה במשך חודשים.משאירה לה הודעות היא לא חוזרת בכלל.מתי יעבור לי המצב הזה שקשה לי לתקשר ולדבר.בחיים זה לא קרה לי.אני בחורה וורבלית.ובחודש וחצי האחרונים נהפכתי לזומבי.האם האיקסל כן יעזור בסוף? או שישנו כדור אחר טוב יותר שיכול לעזור לי(שלא גורם להשמנה)המצב הזה מוטט אותי נפשית ופיזית,אני מרגישה חנוקה .כאילו מישהו לוקח מצילתיים ומועך לי את הראש.כך המצב הנפשי המדורדר שלי כבר חודש וחצי.(נ.ב.יש לומר שגם לפני כחצי שנה היתה לי התמוטטות נפשית מסוג אחר,קיבלתי פאבוקסיל,אך זה עשה לי תופעות לוואי איומות,נראתי והרגשתי כמו מסוממת.אנשים היו נבהלים שראו אותי אז לכן הפסקתי את הפאבוקסיל)ככה יראו כל חיי מנפילה נפשית אחת לשניה??? נמאס לי מהחיים.בבקשה תייעצו לי מה לעשות.תודה רבה.
תיגשי לתל השומר לרופאה בשם שירלי פורטוגזי היא תעזור לך את צריכה להקשיב לה ולהמתין 6 שבועות עד שהטיפול התרופתי עוזר , יש לתת אמון גם ברופאים לעיתים !
גם אני כמוך מתמודדת עם סכיזופרניה,וגם אני עליתי בקיצוניות במשקל.בנוסף משלמת הון על סרקוואל שלא אושר במכבי. רציתי רק לחזק אותך ולחבק אותך מכאן.
נשמע שאת מאוד ורבלית וניתוק קשרים בוודאי קשה לך, אבל אין אפשרות להמליץ על טיפול תרופתי בלי בדיקה. לגבי איקסל, 50 מ"ג ביום הוא מינון נמוך וכדאי לנסות מינון גבוה יותר לפני שמתייאשים מהתרופה. לא ברור למה לא הגישו אותך לסל שיקום, לפי מה שסיפרת אז זכאית לעזרה בשיקום, וכדאי לפנות למטפלים שלך ולבקש שוב.
אני חולה בסכיזופרניה כרגע... ואני מודע לזה שהנפש שלי עברה פיצול לאבי החולה ואבי הבריא (קוראים לי אבי) שניהם שני צדדים לאותו מטבע היום אני מן הסתם לאחר האשפוז אז אני אבי הבריא ועדיין מנסה להשכיח את אבי החולה כך שאני יוכל להמשיך מאיפה שהכול הפסיק "ולמזג את הפיצול", אני חולם על זה הרבה, על זה שאני יגיע לפנטזיה שבה יהיה המשכיות...אז אבי הראשון לפני שהפיצול התחיל, היה כדורגלן מפוספס, כזה שלא קיבל אפילו את הצ'אנס בתוך חברה חולה שלא מעריכה יצירתיות ותרבות כמו אצלנו בארץ מה שהוביל למחלה, ברור לי שסכיזופרניה היא המחלה של החברה ואני באיזשהו מקום נלחם בתופעה הזו וגם ממשיך את מלחמתו של אבא שלי מן הסתם..אבל זה כבר סיפור אחר...בקיצור, השאלה שלי היא האם כאשר "פנטזיית מיזוג הפיצול" תתחיל ואבי האמיתי יתחיל לחלחל לו אל תוך חיי שוב, האם אז אני יקבל את ההזדמנות בתור כדורגלן..? אני מודע לזה שזה לא ריאלי לחשוב שאני יקבל את הצאנס שיכולתי לקבל בילדות אבל אני ויתרתי על הילדות בתמורה להחלמה. אבל אני הולך להשתגע בימים האחרונים אחרי כל העבודה הפסיכולוגית שאני עושה על עצמי תוך כדי טיפול... לא יודע, פשוט נראה לי שהשיקום המעשי אחרי ההחלמה הרגשית, אחרי שיהיה המשכיות, זה פשוט ימשיך מהנקודה שזה הפסיק באמת שזה מהפנטזיה של הכדורגל וככל שאני יהיה כדורגלן יותר טוב כך אני יוציא את זה יותר מהמערכת וכך יתקדם בשיקום...כך שאני יוכל להמשיך הלאה באמת לאחר הפנטזיה...אל תוך מסלול חדש בחיים???
ועוד משהו קטן...כמו שאמרתי אני ויתרתי על הצאנס להצליח ככדורגלן כאשר הייתי ילד בתמורה להחלמה...כי זיהיתי משהו באהבה של אבא שלי אליי שיותר חזק מהכדורגל, כנראה הוא שידר לי בתת מודע שהוא רוצה שאני ינצח את המחלה...ואני הלכתי איתו יד ביד ואני כנראה ינצח את המחלה וימשיך הלאה למקום אחר, בריא יותר...אבל השאלה שלי, היא האם לפני שאבי האמיתי הראשון (הכדורגלן) יסיים את דרכו...האם תוך כדי הפנטזיה או השיקום אני יקבל את הצאנס לשחק כדורגל באופן מקצועני אבל ממקום בוגר יותר, בריא יותר.. שהכול יהיה בגבולות השיקום בלבד...??
אתה שואל שאלות מאוד מורכבות ומאוד משמעותיות על הזהות שלך ועל המחלה, תשובה עליהן יכולה להינתן רק בטיפול ממושך ולא כלאחר יד, אני ממליצה לך לפנות לטיפול בשיחות.
שלום רב ד"ר וצהריים טובים. אני סובלת כבר המון שנים מפחדים וחרדות כל הפסיכיאטרים שהייתי אצלם טוענים כי אני סובלת מ-ocd אני נוטלת פאקסט 60 מ"ג ביום. שאלתי היא אני חושבת שיש לי מחלת הרדיפה שהפסיכאטרים לא עולים עליה. יום אחד ראיתי סרט מפחיד בויוה על אישה שבאים לה דמויות שלא קיימים כביכול במציאות ומפחידים אותה. בן דוד שלי חלה בסכיזופרניה בעקבות נטילת סמים ומאז נכנסו לי פחדים לא להיות משוגעת ואז התחלתי לדמיין בראש מזה אדם משוגע ונזכרתי בטנלובלה שראיתיואז התחלתי לפחד לראות דמויות שלא קיימות ואז זה התפתח לדמות עם סכין ועכשיו כמה שנים אני כל הזמן מדמיינת דמות עם סכין וחוזרת בראש כל הזמן על משפט דמות אם סכין. כמובן שיש גם תקופות שזה פחות ותקופות שיותר. בימים האחרונים יש לי אי שקט ואני כל הזמן מדמיינת את הדמות עם הסכין אני מפחדת שזה ישתלט עליי ואני יחשוב שבאמת דמות עם סכין רודפת אחרי ואז תתפרץ לי מחלת הרדיפה, מה את מציעה לי?
את מתארת חרדה רבה, בעיקר מהמחשבות שמציקות לך. בדרך כלל שיש מודעות כזו לפחדים לא מדובר במצב פסיכוטי. כדאי לפנות לרופא המטפל ולהתייעץ איתו גם על הספקות שיש לך לגבי האבחנה וגם על דרך להפחית את החרדות.
פניתי למומחים מספר פעמיים גם ד"ר ססר ביקרתי אצלו במרפאה בבנימינה והוא איבחן ocd שאלתי היא מה דעתך?
שלום רב! התגלתה אצלי סכיזופרניה בתיכון, אולם לפני צבא הוחלט להוריד לי את הכדורים לחלוטין. שרדתי חודשיים, אולם במהלך הטירונות התפרקתי לחלוטין. יש לי סכיזופרניה הבפרנית, כלומר - התפקוד החברתי שלי מאוד נפגע, אני מתנהגת ומדברת באופן לא ברור, כך שבמהלך 2 חודשי הטירונות שלי הצלחתי לאבד יותר מחצי מהחברים שהיו לי אי פעם, וזו הייתה כמובן חוויה וטראומה קשה מאוד. מאז, החלטתי שבעד שום מחיר שבעולם לא אוריד יותר את התרופות. אשאר איתם לנצח (אני במינון קטן של 1 מ"ג ריספרדל) העיקר שה"אסון" הזה שקרה לי בטירונות ומוטט את חיי לא יקרה שוב. כמובן שיש לי גם מחשבות על העתיד. כיום אני מבוגרת יותר, ואני מניחה שזה עניין של שנים ספורות עד שארצה להיכנס להריון.. המחשבה להוריד את הכדורים לצורך ההריון מכניסה אותי לבעתה גדולה. אני לא יכולה שלא לחשוב - מה יהיה ??? הרי - אני לא מסוגלת לתפקד בלעדיהם. מעמדי בעבודה יקרוס, חבריי, בן זוגי - כולם יכולים לעזוב אותי. כפי שקרה אז. על כן, כעת אני מעוניינת לשאול : האם יש צורך (צורך שהוא חובה) להוריד את הריספרדל לפני הכניסה להריון ? האם במהלך ההריון יש חובה להיות ללא טיפול תרופתי ? ואם צריך להיות בלי תרופה רק בחודשים הראשונים / האחרונים - בכמה חודשים מדובר ? (אני זקוקה זאת לצורך הערכה, כי ההתמוטטות הקודמת שלי קרתה לאחר חודשיים ללא טיפול תרופתי) האם מותר להניק תוך שאני לוקחת ריספרדל? האם ריספרדל עלול לעשות נזק לעובר/לתינוק ? הדברים האלה חשובים לי, כדי שאני אוכל להיערך מראש ולדעת מה מצפה לי. אשמח לתשובה מפורטת, ותודה מראש! מיכל.
ההחלטה על הטיפול התרופתי בהריון היא אישית ותלויה במצב הנפשי הנוכחי ובהיסטוריה של כל אחת. אין חובה להוריד טיפול תרופתי, אמא במצב נפשי לא טוב יכולה להשפיע לעה על הבריאות של העובר (והתינוק) לא פחות מתרופה. תרופות יכולות להשפיע על העובר במספר דרכים, בחודשים הראשונים בסיכון למומים מולדים (השפעה טרטוגנית), ובחודשים האחרונים השפעה על התינוק לאחר הלידה, לדוגמא תינוק שאימו קיבלה תרופות מרדימות יוולד ישנוני, ויעבור תסמונת גמילה. לכן משתדלים לא לתת תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (ואליום, קלונקס, ואבן, לוריואן). אפשר לפנות למכון הטרטולוגי שמרכז סיכום כל המחקרים על כל התרופות - טלפון 02-6243663. באופן עקרוני דווקא תרופות אנטיפסיכוטיות הן די בטוחות בהריון והרבה נשים שחייבות לקחת את התרופה הרו וילדו ילדים עם הטיפול. לגבי הנקה יש הבדל בין התרופות עד כמה הן מופרשות בחלב, אבל רוב התרופות מופרשות במידה זו או אחרת. לכן לגבי רוב התרופות עדיף לא להניק, מאחר ויש אפשרות לתחליפי חלב. גם זו לא המלצה גורפת ויש נשים שמקבלות תרופות ומניקות. אני ממליצה לך להתייעץ עם הרופא המטפל שלך לגבי הטיפול.
אני חולה בסכיזופרניה כבר שנתיים ומאז תחילת הטיפול בתרופות: סאפריס אביליפיי וגאודון אני סובלת מגזים רבים. היתה תקופה שלא לקחתי את הכדורים ולא היה זכר לגזים. ניסיתי לקחת גם כדור נגד גזים אך ללא הועיל. האם יש עוד אנשים שסובלים מהתופעה? האם כדאי להחליף טיפול תרופתי? ואם כן אז לאיזה תרופה ? אני יודעת שאני צריכה לפנות לרופא המטפל שלי אבל זה פשוט מביך מדיי. תודה.
הרופא שלך כבר ראה ושמע את כל סוגי הבעיות המביכות שאנשים מתביישים לדבר עליהם. אין מה להתבייש או להיות במבוכה. הולכים לרופא ומקבלים טיפול. לא הולכים? ממשיכים לסבול.
כדאי לפנות לרופא המטפל, זאת בעיה שיכולה למנוע ממך לקחת טיפול וחשוב להתייחס אליה, אל תרגישי מבוכה, רופאים רגילים לדבר על כל התופעות הגופניות. בכל תרופה יש חומרים לא פעילים יחד עם החומר הפעיל. בדרך כלל משתמשים בלקטוז (סוכר החלב), עמילן תירס, מגנזיום ורב כהלים. יתכן והסיבה לגזים היא חומרים אלו, רב כהלים (שנמצאים בסאפריס) יכולים לגרום לגזים, אנשים שרגישים לחלב סובלים מגזים לאחר לקיחה של לקטוז(שנמצא בגאודון ובאבילפיי).
אני שומע קולות מפחידים ומאיימים שמדברים אלי ומשוחחים איתי ושהם גם קוראים את המחשבות שלי ומגיבים עליהן. האם קיימת טכנולוגיה המסוגלת לקרוא מחשבות ללא חיישנים? (קראתי שבעזרת חיישנים אפשר)
אני מבינה שיש לך ספקות לגבי הקולות, בכל מקרה מאחר והקולות מציקים ולא נעימים אני ממליצה לך לפנות לעזרה פסיכיאטרית.
זה פשוט פורום מדהים בזכות המומחים שמקדישים זמן ולב עלו והצליחו
שלום רב ד"ר! בבקשה עזרי לי בעניין הבא. סליחה על האורך נניח לאדם מסויים יש התפרצויות צחוק לא נשלט .הוא נזכר בדברים מטומטמים וילדותיים שגורמים לו לצחוק .לפעמים אפילו רעש של חריקת דלת או גמגום של בן אדם גורמים לו לצחוק .יחד עם זאת הבן אדם יודע שהצחוק לא במקום ומנסה נואשות להפסיק את הצחוק אך המחשבות לא מרפות ממנו ובנוסף גם כשהן משתחררות הבן אדם מנסה ל "הצחיק את עצמו" על ידי חשיבה בכח על דברים מצחיקים עד שהוא סוף סוף יגרום לעצמו לצחוק (הוא עושה זאת על מנת לבחון האם המח שלו יעמוד כנגד הצחוק ותהיה לו שליטה). בנוסף לכל אלה יש לבן אדם חרדה שמה יתקפו אותו צחוקים למשל כשיצא החוצה לרחוב והוא לא ישלוט ויצחק. כאמור הבן אדם נלחם בכל כוחו שלא לצחוק (אפילו שהוא מנסה להצחיק את עצמו על מנת לבחון את יכולתו לעמוד בצחוק) שאלתי : האם מדובר בסכיזופרניה הבפרנית (יש לציין שאין לאדם תופעות של דיבור לא מאורגן והתנהגויות מוזרות וחשיבה לא מאורגנת) או שמא את סבורה ש או סי די (pure O ) יכול להתאים כאן יותר ? תודה לך מראש על תשובתך
סליחה ד"ר אך שכחתי לציין גם שאין לאדם שום תופעה של סכיזופרניה בכלל מלבד התקפי הצחוק .אין לו מחשבות שווא ,קולות,אפקט שטוח וכו...
לצערי אין אפשרות לאבחן על סמך מה שכתבת ויש צורך בבדיקה פסיכיאטרית.
האם למשל במצב פסיכוטי קל האדם עדין מסוגל לתפקד כרגיל יחסית?
כפי שכתבת יכולת התפקוד תלויה בדרגת המצב הפסיכוטי, אבל לעצם ההגדרה של הפרעה נפשית יש צורך בפגיעה בתפקוד או סבל. יש אנשים עם תסמינים פסיכוטיים שמתפקדים באופן מלא ולא זקוקים לטיפול.
שלום, האם ישנם מצבים חריגים בהם טועים באבחנת החולה, ןשאופן הטיפול התרופתי מחמיר עימו את מצבו הקיים, ממכר אותו, עד כדי כך שהוא לא פקטיבי יותר עבורו? האם התקפים פסיכוטיים בתדירות משנה לשנה, עלולה לקחת ממני את הזכות להיות אמא בעתיד? אשמח לתגובה.
כמובן שיש מצבים בהם האבחנה שגויה, בדרך כלל הסיכוי לטעות גדול יותר בתחילת המחלה, עם הזמן כשמהלך המחלה מתברר יש פחות טעויות. טיפול אנטיפסיכוטי לא ממכר מאחר והתמכרות (תלות נפשית) מתחילה בהנאה מן החומר ותרופות אנטיפסיכוטיות לא גורמות הנאה. כאשר תרופה משפרת את המצב הנפשי כשמפסיקים את הטיפול יש החמרה במצב אבל מדובר בהשפעה מיטיבה ולא בהתמכרות. יש מצבים בהם תרופות שעזרו בהתחלה מפסיקות להיות יעילות, מצב זה לא שכיח בתרופות אנטיפסיכוטיות. בדרך כלל עם הזמן יש ירידה בשכיחות ההתקפים אבל בלי קשר לחומרת המחלה לכל אשה יש זכות להיות אמא, יתכן שתזדקקי לעזרה גדולה יותר בגידול הילדים אם המצב הנפשי לא מתייצב.
שלום רב. האם הזיפרקסה עובדת על התסמינים השליליים של מחלת הסכיזופרניה וכיצד? במה שונה פעילותה מהלפונקס והריספרדל מבחינה זו(ידוע לי כי תרופות אלה עובדות על הסימנים השליליים של המחלה)? בתודה מראש על תשובתך, אביגיל.
מחקרים על השפעה של תרופות אנטיפסיכוטיות על הסימנים השליליים בסכיזופרניה לא מצאו הוכחה ליעילות משמעותית, רוב המחקרים לא היו באיכות טובה (מספר נבדקים קטן, הכללה של מטופלים במצב פסיכוטי חריף). מקובל לחשוב שטיפול בקלוזפין וסולפיריד הוא היעיל ביותר לסימנים שליליים, לשאר התרופות ההוכחות לא משמעותיות. לא ידוע כיצד תרופות משפיעות על הסימנים השליליים.
לפני 12 שנה הופיע התקף הזייתי חריף שהתפתח במהירות תוך שבועיים שלוש.ודעך באמצעות ארגענים. זאת עקב צינגלה רציני . לאחריו התקפי חרדה שנמשכו כמה חודשים אב ל הכל נעלם. החוויה היתה קשה אבל בדיעבד מחזקת כי זה כמו לחצות גל ענק הולהשאר בחיים. מה הסיכויים שדבר כזה יחזור? הבנתי שדווקא התקף חריף שמופיע ןנעלם הוא עם סיכוי טוב אפיזודה חד פעמית. האם בצינגלה יצר התקף? כימי לגמרי או שזה בסיס גנטי ורק הפרץ? בכל מקרה ללא ספק החוויה היא התרחבות היכולות והתחזקות המרחב הנפשי. אבל סיבת השאלה היא משקל טריגר חיצוני ביחס לגורם גנטי בלתי נשלט. תודה
אם מצב פסיכוטי הופיע לאחר שימוש בסמים מדובר בשילוב של פגיעות לפסיכוזה (שילוב של רקע גנטי והשפעות סביבתיות על המוח במהלך הגדילה)והשפעה חיצונית. שימוש נוסף בסמים יגרום בסבירות גבוהה להתקף פסיכוטי נוסף, ומאחר ויש פגיעות לפסיכוזה גם גורמי דחק אחרים יכולים לגרום לכך.
מה הקשר בין סכיזופרניה לאובססיה וכפייתיות? למי אפשר לפנות בקשר למדריך שיקומי בהוסטל שמכריח לעשות נסיונות אובדניים?
לאנשים עם סכיזופרניה יש שכיחות גבוהה יותר של תסמינים אובססיביים קומפולסיביים מאשר לאוכלוסיה הכללית. שכיחות OCD באוכלוסיה הוא כ-2-3% ובקרב אנשים עם סכיזופרניה בין 10-30%, ושכיחות גבוהה יותר (עד 50%) לתסמינים אובססיביים קומפולסיביים ולא להפרעה המלאה. אם מדריך מבצע מעשה חמור כזה, או בכל בעיה אחרת יש לפנות לעו"ס שמלווה אותך או למנהל ההוסטל.
בס"ד שלום רב. 1)האם מותר לחולה אפילפסיה לקחת את התרופה לוסטרל? 2)האם מותר לקחת סרוקסט בהריון? בתודה מראש ושבוע טוב, רינת.
1. כל התרופות נוגדות הדיכאון וחרדה מקבוצת SSRI יכולות להוריד סף פרכוס. לא מדובר בשלילה מוחלטת של טיפול, יש לשקול את הצורך בטיפול מול האיזון של האפילפסיה ולשקול טיפול תרופתי ביחד עם הנוירולוג המטפל. 2. לרוב תרופות נוגדות הדיכאון וחרדה מקבוצת SSRI יש סיכון קטן בהריון, הן שייכות לקבוצה C בסיכון בהריון, כלומר תרופות שלא נמצא שיש סיכון בבני אדם אולם נמצא סיכון בחיות. לעומת זאת פרוקסטין (סרוקסט) שייכת לקבוצה D, כלומר נמצאו עדויות לסיכון בהריון גם בבני אדם, ולכן היא פחות מומלצת בהריון.
בהמשך לשיחתינו אני בתהליך של דיאטה ולאחרונה הדמיונות התגברו מאוד ממש קשה לי, לדעתי גם שינוי במזג האוויר גם משפיעה
לצערי לא מצאתי את הודעתך הקודמת. בכל מקרה תזונה וגם עונות שונות יכולות להשפיע על המצב הנפשי, כדי לברר זאת כדאי לפנות לפסיכיאטר המטפל.
כתבתי לך: אני כבר סובל שנים, מחוסר אנרגיה לתפקד. אני מתכוין על עבודה או לימודים. אבל כל השאר היגיינה בישול קריאה וכו' הכל בסדר. אכן עברתי משבר דכאוני במשך כשנה בגיל 17, וזה מה שיצא ממנו. חצי בריא.? הרופא אומר שאני חולה. וקורא לזה סכיזופרניה סימפטומים שליליים - הוא טוען שהחשיבה שלי לקויה ובעיקר דמיונית כי "אני רוצה חיים קלים", ובעצם חליתי באובדן יוזמה ו"כח רצון". מפורש אומר שאין לי 'תסמינים חיוביים'. התרופות, הן האנטי פסיכוטי והן הנוגדי דכאון כמעט ולא עוזרות. כי אין לי דכאון אני ממזמן יוצא ופוגש חברים, אני קורא הרבה יושב שעות באינטרנט. אבל לא עובד, ולא לומד כלום. הייתי מאד רוצה לדעת מה נראה לך הדבר הזה? מציק לי להבין את הסבר מה עובר עלי. כתבת לי: ..אם אתה מרגיש שהטיפול לא עוזר לך כדאי לפנות לרופא ולבקש טיפול מכוון למה שמפריע לך. טיפול שיחתי וטיפול שיקומי יכולים לעזור. אבקש לשאול: מה כוונתך "טיפול שיחתי וטיפול שיקומי"? הייתי בטיפולים פסיכולוגיים, הכל נחמד ויפה, בשביל להבין דברים, ובשביל לשפר מצב רוח. ואכן עזר לי. אבל באפשרות לשנות מצבי "שיהיה לי כח נפשי, רצון, מוטביציה" לעבוד. איך הפסיכולוג יכול לייצר לי את זה? הפסיכולוגית שלי [וגם כשהייתי בביה"ח] אמרה: אין אפשרות בטיפול פסיכולוגי לרפאות כח רצון. -כך גם כשטופלתי בסיביטי, ואכן בטבלאות החשיבה שנתנו לי עזר לי מאד. אבל כשהגיע לחלק המעשי, ולהתמודד מול מעשים, שצריך אנרגיה פנימית מבפנים, לא היה לי. ולבסוף, המטפל אמר לי שהוא מודה בכך. כואב לי שמפזרים מילים.. טיפול שיחתי.. וכו' בנוסף, אני נמצא במערכת שיקום. אני ניסיתי לעבוד במפעל מוגן וגם הצלחתי לאיזו תקופה. אבל זהו, לזמן מוגבל. אינני מסוגל לרצות ולהרגיש חיוניות בעבודה יום אחרי יום. אי אפשר. אז מהו טיפול שיקומי? אודה לך מאד, כי אולי לא הבנתי כוונתך, ואדרבה אשמח אם תוכלי לעזור לי אני מודה לך
אני לא רופא ולא מתיימר לתת עזרה רפואית אבל, לדעתי אתה צריך לנסות פסיכיאטר אחר. רוב האנטיפסיכוטיות ניתנות עבור סימפטומים חיוביים, תסמינים פסיכוטיים ולא יעילות עבור סימפטומים שליליים. אולי הגיעו למסקנה שאתה סכיזופרן עם סימנים שליליים ורוצים למנוע סימנים חיוביים שאולי יהיו.לא יודע אם זו סיבה מספיק טובה לקחת אנטיפסיכוטיות. לגביי האנטידיכאוניים, אתה לא חייב לקחת אותם אם לא היית אובדני בעבר.אתה יכול לבקש להוריד אותם ולראות איך זה משפיע אבל בתיאום עם פסיכיאטר. קח בחשבון שיש תופעות גמילה מכל תרופה פסיכיאטרית. שוב אני מדגיש - נתתי לך כיוונים של מה לשאול את הפסיכיאטר אבל לגביי שינויים בתרופות אך ורק בתיאום עם פסיכיאטר שלך או אחר. פה בפורום אף גורם מקצועי לא ייתן לך תשובות מבלי לראות את התיק שלך ולדבר איתך. בהצלחה.
טיפול שיקומי הוא טיפול מכוון לשיקום, הן תעסוקתי והן חברתי. מפעל מוגן היא רק אחת האופציות, את הטיפול עושה עו"ס, או מטפל המומחה לשיקום. לגבי הטיפול התרופתי, כפי שנכתב פה, לא מקצועי לתת חוות דעת בלי בדיקה וקריאה של התיק הרפואי.
אני מאובחנת מזה שנים כחולה סכיזופרניה לקחת כדורים אני כמעט ולא לוקחת מהסיבה שזה עושה תאבון גדול אני הכשהוא מתמודדת אם זה קצת קשה ,לאחרונה הלחץ התגבר הלכתי לרופאת משפחה והיא נתנה לי ואבן להרגעה זה עובד בסדר אבל קצת מרדים הבנתי שמתמכרים לכדור הזה האם ישנו כדור יותר טוב אם פחות תופעות לוואי
ואבן הוא תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים, תרופות אלו גורמות להסתגלות אליהן, ואחרי מספר שבועות של שימוש כבר לא מרגישים את ההשפעה, ואם מנסים להפסיק מרגישים תסמיני גמילה. לכן לא מומךץ לקחת אותן באופן קבוע. אם את מרגישה לא טוב אני ממליצה שתפני לפסיכיאטר ולא לרופא המשפחה, לרופא המשפחה אין הכשרה להעריך את הצורך בטיפול ואת סוג הטיפול המועדף. שתפי את הפסיכיאטר בדאגה שלך מעליה במשקל, יש היום תרופות שפחות גורמות לעליה בתיאבון ובמשקל.
שלום רב, מקווה שתוכלו לייעץ , לעזור לתת רעיונות ... אחי הקטן בן 32 היום אובחן כחולה סכיזופרניה לפני כ 5 שנים שבמהלכן הוא נכנס ויוצא מאברבנאל ופעמיים גם באשפוז כפוי. בעברו היה בחור מוצלח יוצא יחידה מובחרת עם עתיד גדול לפניו , המצב בבית הורי בו הוא חי גם כלכלית וגם נפשית אינו קל . אבחון מצבו קרה לאחר שימוש בסמים קלים וכימיקלים .. ומאז אושפז מספר פעמים ולא מוכן לשתף פעולה לגבי שיקום .אני איני גר בבית וחיי את חיי ולצערי לא תמיד משתפים אותי הורי במתרחש בפעם האחרונה לפני מספר שבועות הוא איים על הוריי ונכנס לאשפוז כפוי באברבנל מעבר לכך לא מקפיד באופן רציף לקחת את הזריקה והתרופות הרשומות לו ולהערכתנו משתמש במקביל גם בסמים. הוא נמצא כרגע בבית הורי במצב סטטי לרוב סגור בחדרו לא עובד מנותק מהסביבה ומחברים לא מגיע לאירועים משפחתיים ולטיפולים ולא מוכן לשתף פעולה בשום דבר. אנחנו מנסים לשכנע אותו לשפר את מצבו אך הוא שלילי לחלוטין. כולנו נמצאים במעיין מבוא סתום ודאגה גדולה לעתיד לבוא ולפחד הגדול שהוא נמצא בחור שחור בלי עתיד וינסה לפגוע בעצמו. אנא הצעות לעזרה במצב .
אם הוא משתמש בסמים כדאי לנסות ולהביא אותו למקום שמטפל בתחלואה כפולה, כלומר גם בהתמכרות. כדאי לנסות למצוא מישהו שהוא סומך עליו, קרוב משפחה, חבר או מטפל שיעודד אותו לקבל עזרה.
על אף שמפעם היו תקופות לחוצות, העבודה המאתגרת שהייתה לי פתקה בעיות כי היו לי הרבה משימות. לפני שנה יצאתי לפנסיה, ואחרי כמה חודשים התחלתי לקום "הפוך", כאשר בין 5 ל-7 השעות הראשונות, הפנויות לכאורה, הפכ לסיוט כי יש יותר מדי זמן לחשוב. כל מיני מחשבות ותת-מסקנות, הופיעו בראש שלי. כל הנסיונות של הפסיכיאטרים המבחרים טרם עזרו, ההליכה לים שהיה תחביבי כבר לא מענגת אלא לפעמים אפילו מלחיצה.התחלתי להשתמש בזיקפרסיהץ יש צ'אנס שאצא מזה?
לצערי אין לי אפשרות להעריך כמה תעזור לך התרופה בלי בדיקה ובלי היסטוריה הרפואית.
אני סובל מהזיות שמיעה מפחידות ומבקרות וכנראה ממחשבת שווא שקוראים ושותלים לי מחשבות(קראתי באינטרנט שהצליחו לקרוא מחשבות באמצעות חיישנים) כיצד יודעים האם ההזיות נובעות ממחלת נפש או גידול במוח?(תסמינים) והאם כל מי שיש לו הזיות שמיעה הוא פסיכוטי?
אם יש הזיות ומודעים לכך שמדובר בדמיון לא מדובר במצב פסיכוטי. בבדיקה מעריכים את כל הנתונים, העבר, התסמינים והבדיקה הנוכחית כדי להעריך מה האבחנה. בדרך כלל אם הסיבה היא בעיה נוירולוגית כמו גידול במוח יש תסמינים בנוסף לתסמינים הנפשיים, אבל אם יש חשש שמדובר בגורם גופני שולחים לבדיקות נוספות.
יש לי מחשבות שווא של רדיפה שרק מתגברות אמא אני מפחדת שיש לי סכיזופרניה מה זה יכול להיות? יעוץ?
לא ברור למה את מתכוונת במחשבות שווא של רדיפה, גם אם יש לך מחשבות שווא לא בהכרח מדובר בסכיזופרניה. אם את מודאגת כדאי לפנות לפסיכיאטר לבדיקה ויעוץ.
בעלי בן 63 חולה פרקינסון 18 שנ ולאחרונה נוטל יותר מידי תרופות דופאמין למחלתו, והוא במצב רעלת קשה של מנות יתר של דופאמין.בנוסף נמצא בחרדות קשות וקצת הזיות. הפסיכיאטר שלנו יחד עם הנוירולוג המליצו על מתן לפונקס באשפוז. מהנסיון שלכם האם תרופה זו עזרה לחולים אחרים כמו במצבו של בעלי? האם תרופה זאת תעזור לו בגמילה מתרופות הדופאמין המרובות שהוא נוטל? בתודה מראש
אם הטיפול בתרופות דופמינרגיות גרם למצב פסיכוטי לפונקס יכול לעזור לטפל במצב הפסיכוטי. לפונקס היא גם תרופה מרגיעה ומפחיתה חרדה. אפשר לתת אותה לאנשים עם פרקינסון מאחר ובניגוד לרוב התרופות האנטיפסיכוטיות היא כמעט ולא גורמת לפרקינסוניזם (תופעות דמויות פרקינסון). הטיפול לא אמור להפחית מכמות התרופות הדופמינרגיות מאחר ולפונקס אינה תרופה לפרקינסון.
אני כבר סובל שנים, מחוסר אנרגיה לתפקד. אני מתכוין על עבודה או לימודים. אבל כל השאר היגיינה בישול קריאה וכו' הכל בסדר. אכן עברתי משבר דכאוני במשך כשנה בגיל 17, וזה מה שיצא ממנו. חצי בריא.? הרופא אומר שאני חולה. וקורא לזה סכיזופרניה סימפטומים שליליים - הוא טוען שהחשיבה שלי לקויה ובעיקר דמיונית כי "אני רוצה חיים קלים", ובעצם חליתי באובדן יוזמה ו"כח רצון". מפורש אומר שאין לי 'תסמינים חיוביים'. התרופות, הן האנטי פסיכוטי והן הנוגדי דכאון כמעט ולא עוזרות. כי אין לי דכאון אני ממזמן יוצא ופוגש חברים, אני קורא הרבה יושב שעות באינטרנט. אבל לא עובד, ולא לומד כלום. הייתי מאד רוצה לדעת מה נראה לך הדבר הזה? מציק לי להבין את הסבר מה עובר עלי.
אי אפשר לאבחן את מצבך בלי בדיקה פסיכיאטרית. אם אתה מרגיש שהטיפול לא עוזר לך כדאי לפנות לרופא ולבקש טיפול מכוון למה שמפריע לך. טיפול שיחתי וטיפול שיקומי יכולים לעזור.
שלום לכולם חברה שלי היה לה לא מזמן התקף שהיה לה הזיות היא היית בבית חולים קפלן ולא מצאו מה יש לה גופנית ואחרי שבועייים שלחו אותה לביתה והיא המשיחה טחפול עם פסיכיאטר הוא הביא לה תרופה נגד התכפים פסיכותים(אני לא זוכר את השם אבל זה משהו כמו פארפאן)היא בת 28 והיא חולה אפילפסיה היא אומרת שלא היה לה שום התקף כזה בחיים היא הפסיקה לקחת את התרופה כי זה גרם לה להרגשה של אי שקט ויש לי כמה שאלות: 1.מה הסיכוי שיהיה לה עוד התקפים כאלה? אם כן זה בטדירות קבוע או שזה משתנה בין אדם לאדם באופן דרסטי? 2.ההתקף הזה עירער אותי נפשית יש למישהו המלצה איך להתמודד מול זה? 3.לדבר עם מישהו זה משהו שיכול לעזור לה? 4.האם זה יכול להיות משהו אחר חוץ מסכיזופרניה?
1. הסיכוי להתקפים נוספים תלוי באבחנה. אם הסיבה להתקף פסיכוטי היתה גורם ידוע, לדוגמא, שימוש בסמים, תרופות או מחלה גופנית, אם לא נחשפים יותר לגורם הסיכון לעוד התקף נמוך. אם הסיבה היא סכיזופרניה הסיכוי גבוה יותר. באופן כללי הסיכוי אחרי התקף פסיכוטי אחד הוא בין 50%-80% להתקף נוסף ב-5 שנים הראשונות. טיפול תרופתי ושיחתי מוריד את הסיכוי. 2. יש מרכזים של תמיכה למשפחות של מתמודדים. אתה יכול לפנות לקבל עזרה נפשית דרך קופת חולים או מרכז ציבורי לבריאות הנפש או באופן פרטי. 3. טיפול בשיחות יכול לעזור לה להתמודד עם ההתקף שעברה ולחזק אותה ובכך להפחית את הסיכוי להחמרה במצב הנפשי. 4. יש מספר סיבות להתקף פסיכוטי, כדי לדעת מה האבחנה כדאי לפנות לבית החולים או לפסיכיאטר שבדק אותה.
שלום, רציתי לשאול שאלה בנוגע להוצאת רשיון נהיגה. יש לי סכיזופרניה ואני רוצה ללמוד נהיגה ולקבל רשיון, אז הוצאתי טופס רש"ל והם אמרו לי ללכת עם הטופס לרופא המשפחה כחלק מהליך הוצאת הרשיון, הלכתי לרופא המשפחה כדי לקבל אישורו שאני כשירה ללמוד נהיגה,ומכיוון שיש לי סכיזופרניה הוא לא הסכים לתת לי אישור ואמר לי ללכת לפסיכיאטר שלי ושהוא יתן לי אישור, אז הלכתי לפסיכיאטר שלי והוא כתב בטופס שיש לי סכיזופרניה ואת הכדורים שאני נוטלת, ואמרתי לו איך בדיוק אני אוכל להוציא רשיון ככה? כשכל הטופס "מוכתם" באבחנה הפסיכיאטרית ובכדורים פסיכיאטרים שאני נוטלת? והוא פשוט לא ידע מה להגיד לי. והשאלה שלי היא כזאת: מה אני עושה במקרה כזה? לאן אני פונה? מה ההליכים שחולי סכיזופרניה צריכים לעשות במקרה כזה? אני מאוד רוצה להוציא רשיון נהיגה על אף הסכיזופרניה. האם אוכל לעשות זאת? ואיך אני מקבלת אישור? או שזה אבוד מראש? אודה אם תתנו לי תשובה מפורטת. ותודה מראש, מיכל.
הרבה אנשים עם סכיזופרניה נוהגים וגם הוציאו רישיון אחרי שפרצה המחלה, עצם העובדה שיש מחלה לא מונעת נהיגה. מצב נפשי לא מאוזן או היענות לא טובה למעקב או לטיפול כן יכול להשפיע. יתכן והמכון הרפואי לבטיחות בדרכים יקרא לך להערכה, את צריכה להביא איתך מכתב עדכני מהפסיכיאטר המטפל שמפרט את האבחנה, הטיפול הנוכחי, את המצב הנפשי הנוכחי ואת הדבקות בטיפול. אם הוא מכיר אותך טוב אולי הוא גם יוכל לכתוב שמבחינה פסיכיאטרית לדעתו אין מניעה לנהוג. המשיכי בתהליכים ללמוד נהיגה, שום דבר לא אבוד מראש.
התקשרתי למכון הרפואי לבטיחות בדרכים במטרה לעשות את הבדיקות לכשירותי והם אמרו לי שאני קודם כל צריכה לגשת למשרד הרישוי ושהם ישלחו אליהם הפנייה ורק אז הם יוכלו ליצור איתי קשר ואוכל לעשות אצלם את הבדיקת כשירות לנהיגה, אז אני לא ממש הבנתי את הפרוצדורה הזאת, ואם תוכלי להסביר לי אותה אני אשמח. ובקשר לפסיכיאטר, תראי, זה קצת מסובך, כי אני לא ממש במעקב, או יותר נכון, לא הלכתי למעקב אולי למעלה משלוש שנים, אני נוטלת כדור בשם סרוקוואל פעם אחד ביום לשינה וזהו, ואני מאוד מאוד חולקת על האבחנה שנתנו לי, אבל אני לא יכולה הרי לשנות את זה כי מה שכתוב בתיק הרפואי שלי בלתי ניתן לשנות ואני מאוד כועסת על הפסיכיאטר שלפני 10 שנים זרק עליי את האבחנה הלא נכונה הזאת מהר מידי ועם יד קלה על ההדק את מבינה? ככה שזה קצת בעייה בשבילי לבקש מהפסיכיאטר המלצה עבורי, אם הייתי אצלו לעיתים נדירות. אשמח לתשובה מפורטת. תודה מראש. מיכל.
שלום רב. 1.מהי התרופה היעילה ביותר כיום לסכיזופרניה? 2.האם אינווגה נחשבת לתרופה יעילה? 3.האם מותר לחולי אפילפסיה ליטול אינווגה? 4.האם מותר לקחת אינווגה ביחד עם סרוקסט ודפלפט כרונו? 5.האם מותר לקחת אינווגה בהריון? בתודה מראש על התשובות, ושבת שלום, שירן.
1. התרופה שנמצא שמביאה לשינוי הגדול ביותר גם בסימנים החיוביים וגם השליליים היא קלוזפין (לפונקס). בין שאר התרופות לא נמצאו הבדלים גדולים, בסקירת על (מתאנליזה) שנעשתה לאחרונה נמצא שאולנזפין (זיפרקסה), אמיסולפיריד (סוליאן) וריספרידון (ריספרדל) היו קצת יותר יעילות מהשאר. 2. אינווגה נמצאה יעילה כשאר התרופות. 3. כל התרופות האנטיפסיכוטיות מורידות סף פרכוס ועלולות לגרום לפרכוס באנשים עם אפילפסיה ולכן המתן צריך להיעשות בזהירות ובהתייעצות עם הנוירולוג המטפל. 4. ניתן לקחת את התרופות יחד, עם התחשבות בכך שיש להן השפעה מצטברת, לדוגמא בישנוניות או בסיכון לירידה באלקטרוליטים. 5. אינווגה נחשבת לתרופה מקבוצה C מבחינה של סיכון למומים בעובר כמו שאר התרופות האנטיפסיכוטיות. כלומר, נמצאה עליה במומים בעובר בניסויים בחיות אבל לא נמצאה עליה במומים בבני אדם. בכל מקרה לפני כניסה להריון כדאי לקבל מהמכון הטרטולוגי סקירה של השפעת התרופות. ההחלטה על מתן תרופות בהריון אישית לכל אישה לפי הסיכון למצבה הנפשי מול הסיכון לעובר.
שלום, אמי חולה סכיזופרניה כ6שנים, אין לה הזיות אבל יש לי דכאון, ירידה קוגנטיבית, מחשבה לא מאורגנת, ופחדים רבים. היא כל הזמן דורשת שמישהו ישב לידה. יש לי משפחה משלי, היא גרה איתי והתנהגות שלה פוגע בילדים ובמשפחה, מצד שני אני לא רוצה לזרוק אותה לבית אבות כי גם ככה היא אישה מסכנה, ניסינו את כל התרופות ושום דבר לא עוזר. היא נמצאת האי שקט תמידי, מתחננות לעזרה-מבקשת שאתקשר לרופא כל דקה, מתקשרת אלי לעבודה, כל המשפחה סובלת ומתפרקת בעקבות מחלה שלה. אני מחפשת תרופה שיגרום לה להיות רגועה ויציל אותנו ואתה מסבל בלתי פוסק, אפילו תרופה ניסיונית, אפילו סמים.
כדאי לפנות למקום שבו היא מטופלת ולבקש התייעצות עם עוד רופאים במרפאה, גם לגבי האבחנה: אם היא מבוגרת, יתכן שלא מדובר בסכיזופרניה, או בשילוב של סכיזופרניה ושינויים ניווניים מזיקנה (דמנציה), וגם לגבי הטיפול: יש בוודאי תרופות נוספות או שילוב תרופות שלא נוסה.
והיכן אתם גרים, אבל אני מבינה את הייאוש הגדול והסבל שנובע מההתמודדות עם המחלה. גם אני התמודדתי עם המחלה הזאת אצל אבי וכולנו סבלנו מזה רבות עד שנפטר לפני כשנה. אני יכולה להמליץ לך על פסיכיאטר מומחה שיושב במרכז בשם פרופ' לבקוביץ שממה שאני יודעת עוזר רבות לאנשים במצבך ובמצב שאני הייתי, ולדעתי יוכל לעזור לכם באבחון מדויק יותר ובהתאמת טיפול טובה יותר.
שלום, מטופל כ 3 שנים בזיפרקסה, כרגע כשנה במינון של 5 מ"ג, בעבר מינונים גבוהים יותר, כמובן. לאחרונה (כשבוע) הופיעו לי עוויתות בשפה העליונה אשר נמשכות לאורך כל היום, לסירוגין. בעבר היו לי עוויתות דומות בזווית הפה אך נעלמו כעבור מספר ימים. האם הדבר נובע מהזיפרקסה? אם כן, מה ניתן לעשות והאם יש צורך לפנות לפסיכיאטר המטפל? תודה.
אם העוויתות הן הפרעת תנועה בשם tardive dyskinesia הן יכולות להופיע כתוצאה מטיפול ארוך טווח בתרופות אנטיפסיכוטיות אבל זיפרקסה גורמת לתופעת לוואי הזאת בשכיחות נמוכה מאוד, בעיקר במינון נמוך של 5 מ"ג. כדי לדעת מה הן העוויתות בפה צריך ללכת לפסיכיאטר המטפל ולבדוק.
שלום לך פסיכיאטרית נכבדה ושלום לכל הקוראים! שמי ירון ואני בחור רווק בן 33 מאיזור המרכז.גר בינתיים אצל ההורים ועובד תודה לאל במפעל רגיל 9-11 שעות ביום בשכר מינימום . סיימתי לפני 10 שנים תואר ראשון בהצטיינות יתרה,אך מכיוון שיש לי 2 בעיות (האחת של צחוק בלתי נשלט אשר תוקפת אותי אחת לחודשיים בערך ונמשכת משהו כמו 3-5 דקות שבמהלכן קשה לי לשלוט בצחוק והשנייה של חוסר ביטחון עצמי והערכה עצמית נמוכה) לא יצא לי למצוא עבודה בתחום אותו למדתי.יש לציין שלגבי הצחוק המצב בשנה האחרונה דיי מצויין ולעיתים אחת לשלושה חודשים בערך כשתוקף אותי צחוק לוקח לי דקה כדי להירגע.יש לציין שאני מודע לכך שהצחוק לא במקום כשהוא לא במקום ומנסה אפילו בעודי צוחק להפסיק לצחוק. לפני כמעט 4 שנים ,בעקבות כשלונות להכיר בת זוג ובעקבות פיטורם מעבודה,נכנסתי לייאוש וכדי לפצות על מצבי התחלתי להתאמן בהליכה מהירה.הייתי הולך כל יום כ-20 ק"מ ורזיתי המון במשקל עד שהגעתי למצב ששקלתי רק 52 ק"ג ואני בחור של מטר שמונים פלוס . יש לציין שהייתי אוכל המון באותה תקופה אבל לא הצלחתי לעצור את ההידרדרות במשקל . לקחתי את עצמי בידיים ותוך מספר חודשים העליתי בכוחות עצמי את משקל גופי ל 70 קילוגרמים. ואז באמצע שנת 2010 החלטתי לעבור לגור לבד ולמצוא עבודה טובה (למרות שאני מכבד כל עבודה !) ,אך קודם כל לפתור את בעיית הצחוקים אחת ולתמיד שכאמור מתרחשת אחת לכמה חודשים ומפריעה לי מגיל קטן . הלכתי לפסיכיאטרית באמצעות קופת חולים וביקשתי ממנה כדור שיגרום לי להפסיק לצחוק (אמרתי לה שאני מעוניין בפתרון של זבנג וגמרנו) ולאחר שיחה יחידה של 6 דקות (כל הפגישה איתה ארכה 9 דקות ברוטו) היא שלפה כדור אנטיפסיכוטי .יש לציין שמעולם לא היו לי תופעות פסיכוטיות כלשהן,ומעולם לא איבדתי ,תודה לאל ,ולו לרגע ,את המגע עם המציאות .נטלתי למחרת את הכדור והכדור לא רק שלא עזר אלא עבד הפוך : התחלתי לצחוק ללא שליטה כמעט בלי הפסקה.נכנסתי לייאוש.אמרתי לעצמי :עכשיו אף בחורה לא תרצה אותי ואף מקום עבודה לא יסכים לקבל אותי.מרוב ייאוש עמוק החלטתי לעשות הצגה ולגרום שייאשפזו אותי בבית חולים פסיכיאטרי .עשיתי הצגה שבה כאילו אני שומע קולות למרות שהמצב לא היה כך ולו לרגע קט מעולם! הם אשפזו אותי .יש לציין שמהרגע שבו נכנסתי לאשפוז הצחוק פסק לחלוטין כנראה כתוצאה מההלם . הם נתנו לי כל מיני כדורים וקנו את ההצגה שלי .לאחר חודש וקצת ,מתוכו 6 ימים במחלקה סגורה שוחררתי הביתה עם הבחנה של סכיזופרניה .עלי להדגיש ולומר שאין לי סכיזופרניה בכלל ואני לא אחד שיש לו והוא מתכחש לכך שהוא חולה ! הכל היה הצגה. יש לציין שהייתה עוד סיבה ריאלית שגרמה לי לעשות את ההצגה אך אני מעדיף לא לדבר עלייה מטעמים מסויימים. הבעיות היחידות שיש לי הן בעיית הצחוקים ובעיית חוסר הביטחון העצמי ואולי גם אוסידי קל של בדיקת דלתות או ברזים שכבר לא קיימת כיום . אני מאוד מעוניין להכיר בחורה לקשר רציני ואין לי בכלל דרישות גבוהות מהבחורה.אני בחור שנראה טוב וגם עם תכונות אופי טובות ואחרים אמרו לי זאת אך אני לא מצליח.אמנם היו לי בעבר כמה קשרים עם בחורות אך רובם היו חד צדדיים. עכשיו יש את הבעייה שאם אכיר בחורה ואספר לה את מה שכתבתי כאן ואת ההצגה שגרמה לאשפוז היא תירתע ממניאני חוזר ומדגיש שהכל היה הצגה ,מלבד הצחוק שנבע מהטיפול הכושל והלא מתאים בכדור הרידזין,והייתי מודע להתנהגותי המתחזה!.מה היא תבין? היא תאמין לי או שתחשוב שאני חולה ומתכחש למחלה .ואני באמת לא מתכחש אלא מודע לכך שעשיתי הצגה הן מתוך ייאוש והן מתוך רצון להשיג רווח (לא אכנס לפרטים ).מה לעשות? תודה על ההתיחסות.ירון
אני חושב שזה רק בעיה של ביטחון עצמי היה את הבעיה הזאת לפני משהו כמו 7 שנים ולי אין שום בעיה נפשית אם אתה רוצה מערכת יחסים שתעבוד לך אני ממליץ לך לראותסמינרים או לעבור קורס אני ממליץ על david deangelo הוא מאוד עזר לי אתה יכול להוריד את הסמינרים שלו אני חושב שהכי טובים הם Double Your Dating - Advanced Dating Techniques ו-Mastery Series מקווה שזה יעזור...
לדר ענת פליישמן שלום.יש לי בן בן 26.5 חולה סכיזופרניה ,מזה שנתיים. היה מאושפז 3 חודשים בטירת הכרמל עקב מצב פסיכוטי, היה מטופל בכדורים,אנחנו דיווחנו לביהח שאנחנו לא רוצים שיחזור הביתה , מהסיבה שלפני האישפוז הוא היה חודש וחצי במצב פסיכוטי ןלא ידענו מה ישלו.לא אכל לא שתה קילל הסתובב ברחוב, עישן סמים, לא ישן,לא התקלח , היה מוזנח. בקיצור שיבש לנו את החיים ,איפזנו אותו בכפייה. כי לא הייתה לנו בריירה היינו ממוטטים. לאחר 3 חודשים הפסיכיאטר המטפל אמר שכדאי לשחרר אותו בטענה שהוא מאוזן עם תרופות הוא לוקח פרפאנן 3ביום ו2 דיקינט.שנה וחצי עברה מאז הוא לא עובד ,מסתובב מבזבז את כספי הבטוח הלאומי,בשבוע האחרון חלה התדרדרות במצבו,התחיל לעשן את הסמים הסינטטיים מהבוקר ועד הלילה ולא חוזר הביתה עד 2 לפנות בוקר בלי אוכל ובלי שתיה רק בא לקחת אתהכדורים שלו לא מתקלח ואני מאד מודאגת גבי הסמים כי זה יום יומי מהבוקר עד הלילה.שאלתי היא אלייך האם יש מקום לאישפוז נוסף? אודה לך אם תעני לי בהקרם האפשרי.
קשה לדעת לפי מה שאת מתארת אם שוב קיים מצב פסיכוטי אבל בכל מקרה של החמרה במצב יש מקום לבדיקה של הפסיכיאטר המטפל שלו, או אם הוא לא נמצא אצל פסיכיאטר אחר במרפאה שלו או במיון. לא בהכרח יהיה צורך באשפוז. בנוסף נשמע שהשימוש בסמים משפיע מאוד על מצבו הנפשי של בנך וחשוב שהטיפול בו יתייחס גם לכך.
האם באמת שווה להסתכן ולקחת לאורך שנים כדורים אנטי פסיכוטיים , עד כמה זה נפוץ ? חברה שלי מתה מדום לב בגיל :40 כנראה בגלל הכדורים , חברה אחרת עיבדה כליה , כנראה גם בגלל הכדורים , עוד ידיד מת בלי שום מחלת רקע . צירוף מקרים ?
אני לא יודע בכמה יותר אבל בהחלט ידוע על סיכון מוגבר למוות מכשל לבבי. אתה יכול להוסיף לרשימה את גבריאל בלחסן, גיטריסט להקת אלג'יר שמת לאחרונה מדום לב... לא כדאי לקחת לאורך זמן אבל השאלה אם אתה יכול להרשות לעצמך להפסיק כמובן... לדעתי הפסיכיאטרים מהר מדי מוותרים על ניסיונות להפסיק את הטיפול בטענה שדרוש טיפול אחזקתי לכל החיים וזה פותר גם להם בעיות של אחריות... נראה אותם נותנים את זה לעצמם או לילד שלהם לכל החיים כל כך מהר....
אנשים עם סכיזופרניה מתים בגיל צעיר יותר מהאוכלוסיה הכללית ובאופן מצער לא נהנים מן העליה בתוחלת החיים והירידה בתמותה ממחלות לב שקיימת בשנים האחרונות בעולם המערבי. אמנם התרופות מן הדור החדש מעלות את הסיכון לתסמונת מטבולית (עליה בשומנים בדם, עליה ברמת סוכר, השמנה בטנית) יותר מתרופות מן הדור הראשון אבל התמותה גבוהה יותר גם באנשים עם סכיזופרניה שלא לוקחים תרופות. קיימות לכך סיבות רבות, שילוב של אורח חיים לא בריא: עישון, תזונה לא בריאה, חוסר פעילות גופנית. הימנעות מהגעה לטיפול רפואי והתעלמות מכאב או מחלות מתוך חשדנות או חוסר יכולת לדאוג לעצמך. כשכבר מגיעים לטיפול יש חוסר הבנה של רופאים את התלונות. חוסר הבנה של ההמלצות של הרופא, חוסר הקפדה על ההמלצות ועל הטיפול התרופתי למחלות הגופניות. לאחרונה התפרסם מאמר סקירה על התמותה המוגברת בסכיזופרניה: http://www.publichealthreviews.eu/show/a/119 אפשר להגיע למאמר המלא אם לוחצים על הגיליון האחרון בעיתון. לכל תרופה יש יתרונות וחסרונות, לא רק לתרופות פסיכיאטריות, לכן מתחילים תרופה רק אם התועלת שלה עולה על הסכנה. כל תרופה חשוב לקחת תוך כדי מעקב צמוד עם הרופא המטפל ועם רופא המשפחה ולבצע בדיקות שגרתיות כפי שמומלץ.
אם זה כך -בלבד- אז מדוע עשו לי ECG בקבלה לאישפוז? ומה זה הארכה של QT? ומדוע אזהרת FDA לקשישים בדמנציה? עם הפיסקה האחרונה שלך מסכים, עם ההסתייגות שכאשר מדובר בתרופות פסיכיאטריות מדובר על טיפול ארוך טווח במושגים של עשרות שנים. אני מניח שאם לסטטינים היו תופעות לוואי דומות הן לא היו נרשמות בכזו קלות והיו מתאמצים למצוא תחליפים ראויים וכנראה שגם היתה "קמצנות" במינון. לא כך המצב עם אנטיפסיכוטיות, לצערי, לא במחקר (יודע ממקור ראשון) ולא במינון.
אף פעם , בת 75 היום . בריאה חוץ מה סכיזופרניה . כמו רבים אחרים באוקראינה , בגלל חוסר מודעות לתרופות
לבעלי היה אח חולה סכיזופרניה. האם לילדים העתידיים שלנו יש סיכון מוגדל?
הסיכוי הגנטי לפתח סכיזופרניה של אדם עם קרוב משפחה מדרגה שניה (דוד) עם סכיזופרניה הוא כ-4% לעומת 1% באוכלוסיה הכללית.
שלום רב אני וחברתי כבר שנתיים ביחד וטפו טפו הכול בסדר. היא לוקחת תרופות. מבחינתי אין שום הבדל בינה לבן אדם אחר היא עובדת / סיימה לימודים ומאוד אינטלגנטית. בזמן האחרון אני שוקל להציע לה נישואים אך יש מסע הפחדות מצד משפחתי. הייתי רוצה לדעת מה הסיכויים שהתרופות יום אחד יפסיקו לעבוד? (חברתי מקפידה כמו שעון שווייצרי לקחת אותם יום יום). מה הסיכוי במהלך תקופת הריון או לאחריה לעבד את האיזון ואת ההשפעה של התרופות? (ידוע שנחלק מהנשים הבריאות לאחר הלידה יש דיכאון שלאחר לידה) סה"כ במהלך 6 שנים מאז שהמחלה התפרצה היא הייתה פעמים בבית חולים פעם הראשונה כאשר גילו לה ופעם השנייה מיד אחרי שיצא מבית החולים והרגישה שאין צורך יותר בתרופות) - מאז טפו טפו 6 שנים מתפקדת בצורה נפלאה. יש לי הרבה חששות, לגבי העתיד מה היה יום אחד, האם חס וחלילה אישתי לא תוכל למלא את התפקיד שלה כאם. מצד שני אני מאוד אוהב אותה ולא מוכן לוותר אליה. תודה על עזרתכם.
אתה בדילמה מאוד קשה. מצד אחד אף אחד לא יגיד לך לא להתחתן איתה ולא להביא ילדים. מצד שני, הריון הוא מצב מאוד רגיש עם מחלה כזאת ואף אחד לא יכול להבטיח לך שבמהלך השנים היא לא תקבל התקף. זכותו של כל אדם להתחתן ולהביא ילדים לעולם , אבל במצב כזה אתה לוקח סיכון שעלול להיות בעתיד מצב שיהיה לך מאוד מאוד קשה להתמודד איתו. כתבו כאן בעבר אנשים הנשואים לבני/ בנות זוג עם סכיזופרניה וסיפרו שמצליחים להתמודד והחיים תקינים. כל אחד והחשבון שלו עם עצמו.
שלום רונן, קודם כל ענית לעצמך על השאלה העיקרית - אתה מאוד אוהב אותה ולא מוכן לוותר עליה. שנית, לפי איך שזה נשמע חברתך חולה בסכיזופרניה שמתבטאת רק בסימנים חיוביים וגם אלו עם תגובה טובה לתרופות ויש חולים רבים שזה המצב אצלם וחיים חיים מלאים, פוריים וטובים. אף אחד לא יכול לתת ביטוח לכל החיים - יש גם סרטן ומחלות כרוניות אחרות, לא עלינו, שיכולות לתקוף את בני זוגנו בסבירות גבוהה ולמרות זאת אנו מתחתנים ומביאים ילדים. מעבר לכך כל כך קשה למצוא אהבה והתאמה אמיתית ואתם כפי שנראה מצאתם וזה לא מובן מאליו. כמו כן יש פתרונות להכל, למשל אפשר בזמן ההריון והלחץ של הילדים להעלות את המינון כאמצעי הגנה או אם מתעורר הצורך - התקף פסיכוטי לא מתחיל בבת אחת ואם מודעים ובמיוחד אם יש בן זוג שעירני לסימנים אפשר להעלות מינון לפני שהעיניינים יוצאים מכלל שליטה ואז אין צורך באישפוז. אם תרופה מפסיקה להשפיע אפשר תמיד להעלות מינון או להחליף אותה זה יותר עניין של תופעות לוואי שמשתנות. מקווה שנתתי זווית ראיה מסויימת על העיניינים, רק טוב לך ולחברתך.
1. לא שכיח שתרופות אנטי פסיכוטיות מפסיקות לעבוד, לפעמים יש החמרה במחלה ע"ר ארועי חיים, מתח או מחלה גופנית. 2. הריון ולידה הן תקופות שיכולות להעלות קשיים רגשיים ומתח גם לנשים בריאות, אבל נשים רבות עם סכיזופרניה ילדו וגידלו ילדים בלי החמרה במחלה. חשוב בזמן הזה להיות במעקב צמוד ולהתאים את מינוני התרופות במהלך ההריון ואחרי הלידה ולוודא שיש לה תמיכה מהמשפחה. מעבר לזה, אי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד, לא מה יקרה לה בלי קשר למחלה ולא מה יקרה לך.
אני סובל מהזיות שמיעה(משפילות,מבקרות ושמשוחחות איתי) אבל אני כנראה לא במצב פסיכוטי ולא קבלתי משוב שלילי מהסביבה על התנהגותי אני מפחד ללכת לפסיכיאטר שעלול לאשפז אותי מהן הסיבות להזיות ומה ניתן לעשות כדי להיפטר מהן?
הייתי פסיכוטי חצי שנה 4 חודשים הייתי בלי בוחן מציאות וחודשיים עם בוחן מציאות אבל היו לי הזיות שמיעה ללא אובדן בוחן מציאות גם אותי ההזיות השפילו צחקו עליי ביקרו אותי ושוחחו איתי האם אתה מבין שהזיות השמיעה הן המחשבות שלך? אין לך מה לפחד מאישפוז אני הייתי חצי שנה בשלוותא זה מקום מעולה להיות בו אם אתה חולה
נתנו לאחי את הזריקה הזו חצי שנה בכתף ואחרי חצי שנה בישבן , חלה הידרדרות במצבו האם זה קשור לאופן מתן הזריקה בישבן או בכתף ? תודה רבה
את רוב הזריקות מעדיפים לתת בשריר בישבן (פרט לקספליון שניתן לתת גם בכתף וגם בישבן), מאחר והשריר גדול יותר ואפשר לתת זריקה של יותר מ-1 מ"ל, ומאחר והוא בתנועה הפיזור של החומר יותר טוב. קשה לדעת מה הסיבה להחמרה ויש לבדוק את מכלול הגורמים שקרו בחצי השנה הזאת לאחיך.
