פורום סכיזופרניה

היי, אבי חולה מזה 32 שנה בסכיזופרניה פרנואידית כרונית וכעת לא ניתן להשיג את התרופה הנ"ל. אבי לא מסכים לגשת לפסיכיאטר ואין אנו יודעים על חלופות אחרות לתרופה. אודה לכם אם תוכלו להנחות אותי מה לעשות בנידון? היכן ניתן בכל זאת להשיג סמאפ? מהי התרופה החלופית לסמאפ והיכן /כיצד ניתן להשיגה?

אם כן , האם הם שומעים קולות .

האם יכולות להיות לאדם הזיות שמיעה ללא מצב פסיכוטי וללא מחלת הסכיזופרניה? והאם ניתן להבחין שיש לאדם הזיות שמיעה? (סימנים חיצוניים)

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע ,ויש גם מרכיבים חרדתיים ודכאוניים ואובססיביים , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . אני ממשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע ,ויש גם מרכיבים חרדתיים ודכאוניים ואובססיביים , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Cipralex 10 מ"ג \ביום . להתחיל Clonex 0.5 מ"ג \ 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . ללא תכנים פסיכוטיים . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום .(יש לציין שהפסקתי לקיחת viepax לפני כמעט חודשיים לאחר לקיחתו באופו ממושך למשך כמעט שנה וחצי , הפסקתי את viepax על דעת פסיכיאטר אחר שהתייעצתי איתו ונתן לי במקום viepax התרופה רסיטל שלקחתי אותה לתקופה של חודש ושבוע ולא עזרה לי בכלל , יש לציין שבאותה תקופה של החלפת ה viepax התחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי קשה במיוחד (מצב דמוי אקטיזיה)) . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 mg \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 mg \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . לאחר חודש חזרתי עוד פעם למעקב אצל הפסיכיאטר שלי הוא כתב במכתב של הפגישה שהאבחנה שלי Schizophrenia F20.0 שכיזופרניה . הוא כתב שאני לא יציב מבחינה תרופתית וכל הזמן מתלונן על תחושות אי שקט . מרגיש כעסים ומתפרץ בזעם , ללא ביטוי פסיכוזה , ללא אובדנות . הפסיכיאטר המליץ לי : 1. להפסיק בהדרגה Viepax XR . 2. לעלות Cipralex עד 20 מ"ג\יום . 3. לעלות Deralin 10 מ"ג \ 3 ליום . 4. להמשיך Seroquel XR 800 mg \ ביום . 5. Depalept Chrono 1000 mg \ ביום . 6. להפסיק Ambien CR . 7. להתחיל Bondormine 0.25 מ"ג ביום לשינה . 8. להמשיך Clonex 0.5 מ"ג \ 3 ליום . היום אחרי 17 ימים מתאריך השינוי התרופתי האחרון (או מתאריך לקיחת הטיפול החדש עם השינוי האחרון) אין הטבה או שיפור במצבי הנפשי , להיפך יש התדרדרות במצבי הנפשי , אני מרגיש מדוכא ומתוסכל יותר מתמיד , לא אוכל , אין תיאבון , מרגיש כעס , כעוס , מרשל את עצמי את ההיגיינה שלי ואת המראה החיצוני , מתפרץ התפרציות כעס\זעם , משתולל , מקלל את ההורים ואת בני המשפחה שלי , זורק ושובר דברים וחפצים , לא מצליח לישון בלילה למרות שאני לוקח כדור שינה ואז אני ער בלילה וישן ביום , יום הפוך , סובל מהפרעת שינה כרונית , אין לי סדר יום , לא מתפקד , מעשן בשרשרת ושותה הרבה קפאין , עצבני יותר מתמיד , מרגיש תקוע בבוץ , מיואש , חסר תקווה , מרגיש חוסר אונים , מצב רוח רע וגרוע ביותר . 1- יש לי שאלה חשובה : רציתי לשאול האם יש סיכוי שתהיה הטבה במצבי הנפשי , מה אפשר לעשות מבחינה תרופתית על מנת שמצבי ישתפר , האם יש מקום להוספות \ שינויים מבחינה תרופתית על מנת לשפר את המצב ? יש לי גם מספר שאלות אחרות : 2- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי אם בכלל ? 3- מה המינון המקסימלי של הדירלין לטיפול באי שקט פנימי נפשי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 6- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 7- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 9- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 11- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?

דודו, לא נראה לך שאתה לוקח קצת יותר מדי תרופות? תפסיק קפאין תעבור לתה, תירשם לחדר כושר או שתתחיל הליכה של שעה כל יום (במקום ללא אנשים אם זה מפריע לך), תבקש טיפול פסיכולוגי דרך המרפאה (אפשר לקבל אותו חינם) ואולי עם הזמן משהוא ישתפר, שווה לנסות. רק אתה יכול לעזור לעצמך ואתה נשמע בנאדם עם ראש ותושייה.

בזמן האחרון מקריאה נוכחתי לגלות שישנה סכיזופרניה בשילוב עם ocd,איבחנו אצלי בעבר ocd נלחצתי כי אני לפעמים מדמיינת גם דברים של חולי סכיזופרניה, שאלתי היא לפי dsm מה הקריטריונים שלפיהם מאבחנים שילב בין שתי המחלות?

אחותי בת 33.סובלת מהתקפים והתפרצויות פסיכוטיות מזה מספר שנים.בפעם הראשונה שזה קרב בהיותה בת 20 ,אושפזה בביח לחולי נפש,ברחה משם,ניסתה לנהל אורח חיים רגיל,הצליחה לעבוד לתקופות של בערך שנה שהסתיימו בהתקפים .גרה אצל הוריי,ההתקפים הפכו לתכופים יותר ויותר.מסרבת לטיפול,מסרבת לתרופות או אפילו לשיחה על הנושא.בהתקפים היא מקללת את השכנים,מדברת בחוסר הגיון ולאחרונה החלה גם באלימות כלפי הורי; נעלה את הבית סירבה לפתוח להם,התעמתה איתם פיזית,שפכה דבק נגרים על אימי.המצב מחמיר.כל התקף מסתיים בהיעלמותה מהבית למספר ימים.לא ידוע לאן.כבר קרה בעבר שישנה בחוץ על ספסל .בבתי קברות ועוד.אנו אובדי עצות .מנסים לדבר איתה כל הזמן על טיפול אל היא לא מוכנה אפילו לשמוע.היא מאוד תוקפנית מילולית וקשה להתמודד עם הרפש שיוצא לה מהפה .היא אובחנה באשפוז הכפוי כסכיזופרנית אל מאז לא אובחנה. מה לעשות?כרגע שוב נעלמה.האם האלימות לא מספיקה לאשפז אותה באופן כפוי?יש לציין כשהיא חוזרת שוב הביתה היא נורמלית לתקופה.ההורים שלי כבר לא מסוגלים להתמודד ואנו הבנות עסוקות בחיינו.אשמח לעצה

טוב לדעת שיש אפשרות לאשפוזלא דחוף כפוי.כי כרגע היא משוטטת בצפון הארץ קרוב לאיזור הגבול, התקשרו אלינו גורמים מהצבא. היא כנראה לא מזיקה לאף אחד אך בערך שבועיים נעדרת מחוץ לבית ואני מניחה ללא שתיה אוכל או הגיינה. האם לנסוע לשם או לתת לה "לסיים" את ההתקף? היא בורחת כל כמה חודשים למקום אחר וחוזרת.אך החיים שלה לא חוזרים למסלולם והיא חוזרת שוב למצבים הפסיכוטיפ. כרגע הגישה שלנו היא לתת לה להבין שהיא זקוקה לעזרה ולקחת אחריות על המחלה שלה ולא לרוץ לאסוף אותה . האם אנו עושים נכון?

אני אזרח רגיל. קראתי את מה שכתבת וברצוני להגיד את מחשבותי שלי בנושא.למה את חושבת שלאחותך יש סכיזופרניה? את משתמשת במילים בלי להבין אותן משום שזה מה שאמרו לכם עליה בבית החולים. לקלל, להתפרץ ואפילו להיות "אלים" בצורה שאינה מסכנת את הסביבה או את עצמה נשמע לי יותר כמו חוסר יציבות רגשית שלא בטוח שקשור למחלה אלא למציאות שאותה חיה אחותך. המציאות כוללת את העבר וההווה שלה עם הסביבה הקרובה ועם המשפחה, וגם את הלחץ שנוצר עליה כתוצאה מאותו אשפוז בעבר שברחה ממנו ואת הסטיגמה שנוצרה לגביה בגללו. שימי לב שאפילו את קוראת למצוקות הרגשיות שלה בשם שבשבילה הוא בטח או אולי שם גנאי ושם מקומם - סכיזופרניה. דרך אגב - זה, שיכול להיות שהרופאים נתנו הערכה גסה ולא דייקו כלל במה שיש לה. האם לקחת את זה - את והורייך בחשבון? למה ישר אישפוז? ואם אשפוז אז תהיי בטוחה שדי מהר יתחילו לה בטיפול תרופתי. את בטוחה שזה מה שאת רוצה בשבילה? ואם טעית או שהרופאים יטעו באבחנה שלהם לגביה אז בכך שמת את אחותך "בבית סוהר לכל החיים". לדעתי אם את וההורים שלך תדברו איתה על מה היא מרגישה וחושבת ותקבלו את מה שהיא אומרת ולא תכניסו אפילו את המילה סכיזופרניה לשיחה אז את עלולה לגלות נפלאות אצל אחותך. לי נשמע שאחותך היא יותר פגועה מאשר חולה וכדאי לך לנסות לחשוב בצורה כזאת קודם כל. זה כבר יוריד ממנה את הלחץ ויגרום לה להתנהג ולהרגיש אחרת. וחוץ מזה שאחותך עדיין לא עשתה שום מעשה שבאמת מסכן את החיים שלה או את של סביבתה. לי היא פשוט נשמעת קצת עצבנית ובעיקר פגועה. תנסי לברר איתה מה קורה. את יכולה גם להכנס לאינטרנט ולקרוא על מחלת הסכיזופרניה - מה הסימנים, איך מזהים, מה הסימפטומים, מה הטיפול, למה טיפול ומה עשה הטיפול גם לאנשים אחרים אמיתיים שלוקחים טיפול. תוכלי לשאול אותם ולקרוא את מה שהם חווים בפורומים. תראי איך החיים שלהם נראים ותחליטי אם את רוצה "חיים כאלה" גם בשביל אחותך. רופאים הם לא אלוהים ואם את רוצה בטובת אחותך אז תהיי עם האצבע על הדופק בכל מה שיגידו לך עליה או ינסו לעשות לה. אחר כך אין דרך חזרה, ומזה אחותך בורחת. אני מקווה שמה שכתבתי הוא לא שערורייתי ולא יגרום לאנשים פה או לרופאים לכעוס עלי. אני פשוט רוצה להראות לך הסתכלות קצת יותר רחבה ורכה כלפי עולמה של אחותך. כמובן שאם יקרה משהו חריג אז חייבים לבדוק. שיהיו חיים טובים. וסליחה אם למישהו מה שכתבתי פה לא נראה. זה פשוט משום שהחוויה שלי עם בריאות הנפש היא נוראית הרבה יותר ממה שמילים יכולות לתאר. אני מקווה שלך, לאחותך ולכל משפחתך תהיה חוויה של עזרה לאחותך שתהיה מוצלחת.

שלום. אני דור חזק בן 18 מיבנה מאובחן כסכיזופרני אני התאשפזתי ליפני כשנתיים בגהה בגלל חרדות וניסיונות התאבדויות. עד ליפני חודשיים טופלתי בתרופה זיפרקסה 10 מילגרם בגלל שלא היה לי שום תסמינים חשבנו שטעו באבחון שלי אז על פי המלצה של הפסיכאטרית היא הורידה לי את המינון ל 7.5 ולקחתי את המינון במשך שבועיים. כשראיתי שגם במינון הזה אין שום תסמינים למחלה החלטתי על *דעת עצמי * לא ליטול את התרופה בשבוע הראשון הכל היה בסדר אבל כיום אני חושש שהתסמינים שלי חזרו הפחדים חזרו החרדות חזרו המחשבות ההזויות ההורים לא שמים לב שאני כרגע ב התקף אני לא יודע מה לעשות האם אני יוכל לעבור את זה לבד או לדבר עם הפסיכאטרית את האפשרות השניה היא האפשרות האחרונה שלי תודה למי שעוזר :)

שלום דור, אינני רופא אך יכול לייעץ לך מהניסיון. דבר ראשון מה שאתה עושה ממש לא מומלץ, אתה מסתכן בהתקף פסיכוטי וחבל... הדרך הנכונה להפסיק תרופות לאחר אבחנה של סכיזופרניה היא בתיאום עם הרופא בלבד מפני שיש לו ניסיון וראיה יותר כוללת על מצבך. כמו כן זה שלא היו לך תסמינים יכול פשוט להגיד שהזיפרקסה עזרה לך ואם תפסיק התסמינים יחזרו. בכל מקרה, לאחר האבחנה, הדרך הנכונה להוריד מינונים היא בתיאום עם הרופא וגם אז מורידים 2.5 מ"ג כל 3 חודשים. תחזור לקחת 7.5 מ"ג, תבקש מהרופא עוד 3 חודשים לרדת ל 5 מ"ג אם הכל יהיה בסדר וגם תראה ש 5 מ"ג יהיה הרבה יותר נסבל (עד כמה שאפשר להגיד על התרופות האלה נסבל...). קצת סבלנות ולזכור שהפחדים בראש עד שתעבור התקופה הרעה. אם אתה חושב שוב על התאבדויות מהר לפנות לרופא או להורים - אל תשחק עם זה. שתהיה לך שנה טובה וקלה.

שלום. לפני כ 7 שנים התחלתי להרגיש שאנשים רודפים אחרי דרך צבעים של הבגדים שהאנשים לובשים " הצבעים משדרים לי מחשבות שונות " והתחלתי לראות שאנשים עושים לי פרצופים " לרוב הזמן מחייכים לי" . כל זה נמשך לאורך 5 שנים גם כשהייתי מקבל תרופות באופן סדיר . עכשיו אני לא רואה שאנשים מחייכים לי ולא רואה שהם רודפים אחריי דרך הצבעים אבל משהו מוזר קורה לי כשאני מפסיק לקבל תרופות "halidol" אני מתחיל להתעצבן מהר מדי מדברים שלא אמורים לעצבן אף אחד. מתחיל להפריע לי כשאני יושב בבית קפה ושומיע שני אנשים מדברים . הצבעים והחיוכים לא חוזרים גם אם אני מפסיק לקבל תרופות לחודשים. יש גם לומר שהאשפוז האחרון שלי היה לפני 6 שנים . הרופאים החליטו לתת לי תרופות בגלל מחשבות הרדיפה" צבעים חיוכים" אבל את זה אין עכשיו . אשמח לדעת אם אני באמת סובל מסכיזופרניה או מדבר אחר. תודה . מוחמד.

בסכיזופרניה , כשיש סיכוי תורשתי למחלה ?

ידוע לי שיש קשר בין סכיזופרניה להפרעת ocd. מה ניתן לעשות כדי להתגבר על המחשבות הטורדניות ? דבר שני, אשמח לקבל קישור לחומר מקצועי (רצוי בעברית) על המחלה. תודה

בויקיפדיה כתוב שסכיזופרנים אינם מעורבים ברצח יותר מהאוכלוסיה הכללית.האם זה נכון? ואם כן מדוע מבצעים הערכת מסוכנות לסביבה לחולים?

אין הבדל מהותי בין תרופות האנטיפסיכוטיות. אז למה בכל זאת מעדיפים הפסיכיאטרים לתת תרופה מסויימת ולא אחרת?

שלום רב לדר ענת ! הבן שלי סובל מסכיזופרניה מזה 20 שנה הוא בן 38 הוא כביכול מאוזן הוא לוקח ים של תרופות כמו לפנוקס 300 ויפקס ,פרטן קלונקס דרלין ונוקטורנו לשינה הבעיה העיקרית שמאוד קשה לחיות לצידו אנחנו ההורים כבר עייפים ואני נכה ונלחמת היום במחלת הסרטן ומקבלת טיפולים כימותרפיים , הבעיה שהוא לא נמצא בשום מסגרת ולא עושה דבר להעסיק את עצמו ולא מוכן אפילו לשמוע על מסגרת של דיור מוגן או הוסטל , צריך לדאוג לו כי הוא ממש לא עצמאי יש לו כל מיני מחשבות שאנחנו אוכלים לו את המוח והרגל ולכן יש לו כאבים ברגל , הוא כמעט ולא יוצא מהבית חוץ מיום קבלת הביטוח לאומי ב28 לפחות אני מאלצת אותו לשלם לי על התרופות והסיגריות שהוא מעשן ובשאר הכסף הוא יוצא ולוקח חגיגת וחוזר ביום השני הביתה אני יודעת שהוא גם הולך לים שזה באמצע הלילה והוא חוזר הזוי לגמרי ישן אחרי זה רצוף איזה 48 שעות ויותר וחוזר חלילה מידי חודש , אנחנו ההורים חסרי אונים ולא יודעים כבר מה לעשות הייתי מאוד רוצה שהוא יהיה באיזה הוסטל כי פשוט אני לא מסוגלת יותר לדאוג לו , אני יודעת שזה קשה אם זה לא בא מרצונו מה עושים אני לא יודעת אולי יש לך עיצה טובה לתת לי בתודה מראש דרך אגב הוא היה כבר פעם אחת בשיקום וזה לא החזיק הרבה זמן ,לא עוזרים לנו כל הדיבורים איתו שהחגיגת מזיק לו והוא עלול להגיע לאישפוז אבל שום דבר הוא החליט שזה טוב לו דרך היו לו לפחות עשרים אישפוזים וכרגע הוא מטופל בתל השומר תודה מראש

שלום רב דר ענת וצהריים טובים!אני סובלת מדמיונות ומחשבות הזויות ביותר, מחשבות של גדלות ורדיפה שאני מודעת לזה שהם לא אובייקטיביות (מציאותיות) אבל לא מצליחה להוציא אותך מהראש והן רק מתרחבות ומתעצמות. אני מפחדת שהן לא ישתלטו עליי ואני אחשוב שהן אמיתיות ואפעל על פיהן.יש לציין שאני מנהלת אורח חיים רגיל עובדת במשרד, מנקה, מבשלת אבל כל היום בלופ של מחשבות ודמיונות הזויות . השאלה שלי האם זאת סכיזופרניה פרנואידית , קראתי המון על המחלה הזאת בעבר הקרוב/רחוק והסימפטומים נראים לי דומים למה שאני חווה.לפני שקראתי את החומר תמיד סבלתי מפחדים ודמיונות אבל לא בנושאים האלה. אשמח אם תעני לי אני ממש מפוחדת מרגישה שהמחשבות תקועות לי בראש ומנסות להתגבר לי על הדעת ואני לא מצליחה להשתחרר מהן

אם בכל זאת במצב פסיכוטי ישנה סוג של בחינת המציאות, הטלת ספק במחשבות השווא וניסיון הולך וחוזר להבין את המחשבות ואת ההיגיון הבריא, מה זה אומר ? תודה

ענת שלום רציתי לדעת האם הסמאפ הגנרי מספיק בטוח לשימוש האם יש לו איזה תמיכה ורישיון ממשרד הבריאות ולדעת מה דעתך האם כדאי לי לחזור אליו כרגע אני לוקחת קלופיקסןל ויש לי קשיים בתנועתיות לא יודעת מה להחליט. תודה ליאת

שלום מה הסיכוי עבורי, בחורה בת 25, בריאה, בת לאב סכיזופרני, ללקות במחלה? אני יודעת שלפני שנולדים הסיכוי הוא 12 אחוז. השאלה מהו הסיכוי לאחר גיל 25? כמו"כ מה הסיכוי לילדיי ללקות במחלה במידה ואני מתחתנת עם אדם בריא ללא רקע של סכיזופרניה במשפחתו. תודה

אני הייתי חולה מאוד פסיכוטי שומע קולות הזיות מחשבות שווא פרנויות חצי שנה עד שאיזנו אותי בבית חולים הרופא אמר לי אתה חולה אבל אני לא מודיע למרב"ד כי לדעתי אתה כשיר לנהוג הוא אמר שיכול להיות שרופא אחר היה מחליט אחרת מתי רופא פונה למרב"ד ?

שאלה נוספת שלי אם למישהו יש טיפים מה לעשות עם היאוש הסבל וחוסר התקווה של המשפחה כאשר יש לנו בן שחולה בסכיזופרניה ועוד קרוב משפחה שעבר שני אשפוזים והיה עורך דין מצליח והיום בקושי חי ומפוצץ בתרופות שמדכאות אותו. איך אפשר להמשיך לחיות ולתפקד ככה? למישהו יש רעיון? שלא לדבר על הבושה.

אני חושבת שכדאי לכם למצוא קבוצת תמיכה בעמותת אנוש קרוב למקום המגורים . ברור שהתמודדות לא פשוטה

שלום אני אם לבן 26 שאובחן כסכיזופרן לפני כשנתיים. מתגורר ביחידה בבית שלנו. עובד בחלוקת פליירים כמה שעות ביום ומוכר כ100 נכות. לאחרונה הפרעת אכילה קשה ירד 20 קג בחודשיים וחצי אבל היה ממה לרדת. בימים האחרונים כמעט ואינו אוכל בטענה שיש לו טעם רע בפה וחוסר תאבון. לטענתו כמובן הבעייה פיסית. הרופאה רשמה לו גאודון אבל לא ניתן לקחת ללא אוכל. רופאה במיון כפר סבא אליו פנינו רשמה סוליאן והמליצה בעתיד על סמאת שלוקחים פעם בשבוע. לטענתו כל הרופאים לא מבינים כלום והוא בריא נפשית. שאלתי האם יש עוד מה לעשות? האם הסוליאן לא יהפוך אותו לזומבי לגמרי? בתודה אם שבורה ומיואשת ללא תקווה.

ראשית תודה רבה לך דוקטור על תשובתך. אכן פנינו לרופא המשפחה והוא מבצע את כל הבדיקות הגופניות. כרגע הוא נחלש מיום ליום בגלל שכמעט לא אוכל ולכן בטח גם הבדיקות יראו זאת. הוא בטוח שימצאו את הסיבה הפיסית לתופעה לטענתו יש לו טעם נורא בפה ולכן לא אוכל. האם כדאי להרפות ולתת לו ליפול הכי עמוק ואז אולי משם יוכלו לעזור לו?

לקחתי גאודון במשך שנה וחצי, והפסיכיאטר אמר שצריך לקחת את זה עם 400 קלוריות. אח"כ קראתי באינטרנט שאם לא לוקחים עם הקלוריות - זה בעצם לא כזה אסון גדול - לא נגרם נזק לכבד או תופעות לוואי אחרות, פשוט היעילות של התרופה יורדת ב50%. אז אם הוא צריך לקחת 40 מ"ג עם אוכל, שפשוט יקח 80 מ"ג בלי אוכל! לקחתי את זה במשך חצי שנה בלי אוכל ולא קרה כלום, הרגשתי בדיוק אותו דבר והתרופה השפיעה. רק כשהפסקתי לקחת את התרופה שמתי לב לשינויים

אהלן,אחותי הייתה מאושפזת בפעם הראשונה בגיל 17 והצליחה לצאת מהמחלה . כעבור שש שנים המחלה שוב חזרה התאשפזה ,יצא מאשפוז שהמצב פחות חמור,כיום היא מטולת במודול ,אביליפי ולפונקס. היא מטופלת בתרופות האלו מעל שנה אל עדיין יש לה מחשבות שווא והזיות שבאות בדרך כלל בלילות ,האם יש אפשרות כזאת שהיא לא תוכל לצאת מהמחלה?יש כיום תרופות טובות מאלו שיכולות לעזור ואם יש מהיכן להשיג אותם? יש דרכים אחרות שאפשר לשקול כמו היפנוזה? זה הורס לנו תמשפחה המחלה הזאת,נשמח לכל עזרה תודה

שלום ד"ר ענת.אני מאובחן עם סכיזופרניה ו - o.c.d . אני משוחרר מאישפוז כבר למעלה משנה,לוקח 800 מיליגרם סרוקוול. בחודשים האחרונים אני שוכח הרבה מילים שאני נתקל בהן.אני קורא או שומע מילה ואני פשוט שוכח מה המשמעות שלה,מילים בעברית ואנגלית כאחד.האם תופעה זו קשורה,או יכולה להיות קשורה,לסכיזופרניה?

שוחררתי מהצבא על דכאונות אך צויין בחוות הדעת של הפסיכיאטר "תפיסה הלוציונית, לדבריו שומע קולות חשיבה מחשבות שווא של רדיפה בוחן מציאות לקוי שיפוט לקוי. אין לשלול הפרודרומה פסיכוטית." לפי מה שהבנתי סעיף הליקוי ששחרר אותי בכלל היה דכאונות אך זה גם כתוב בחוות הדעת. רציתי לברר האם בטוח יזמו אותי לבדיקת כשירות לנהיגה? האם אפשר להוכיח להם שהבראתי?

אני שוחררתי 21 נפשי על הפרעת אישיות כפי הנראה. זימנו אותי למכון הארבעה בתל אביב עשיתי מבחנים מאוד פשוטים בסיגנון צבע השמיים ו2+2 ולא שללו לי את הרישיון. אני סכיזופרן ולא נשלל רישיוני הרופא כתב לי אין מסוכנות בנהיגה הייתי חולה מאוד שומע קולות ,רדוף , הזיות , כל החבילה

מה זה הפרעה סכיזואפקטיבית ומה ההבדל בינה לסכיזופרניה

שלום, אני מקבלת קצבה. האם יש דרך כלשהיא למעסיק לדעת שאני מקבלת קצבה? האם חייב לציין בטופס 101 שיש לי הכנסות נוספות-קצבה? ואם אני רושמת בטופס 101 שאין לי הכנסות נוספות? -האם זה נחשב לעברה פלילית ? ואם כן אני מסמנת קצבה-האם למעסיק יש זכות לדעת עבור מה הקצבה ולמה אני מקבלת אותה? האם על סמך זה אפשר למעסיק להחליט על קבלה/אי קבלה לעבודה? אשמח מאוד לקבל מענה. תודה מראש, לאה

היי. רצוי שתדווחי שיש לך קצבה. אבל הוא ממש לא צריך לדעת למה. דרך אגב: היום מעודדים להעסיק אנשים בעלי מוגבלויות כי המדינה מעורבת בזה.

שלום מגיל 4 אני מתמודדת לבדי עם חרדות וטקסים בלי שאנשים יודעים. לא היו לי הזיות. בחודשים האחרונים אני חוששת שחלה החמרה כי אני עושה טקסים ליד אנשים. בנוסף, בשנים האחרונות אני סובלת מבעיות במערכת העיכול. קראתי שתזונה יכולה לשפר את המצב הנפשי. רציתי לדעת האם שינוי תזונתי אכן יכול לעזור ? כל מה שאת משערת או חושבת יכול לעזור לי בנוסף, חשוב לי לדעת האם זה עלול להפוך למצב פסיכוטי? תודה

שלום, אני מטופל שנים בכדורים - סרוקוואל 400 מ"ג ביום ופבוקסיל 300 מ"ג ביום. היום לפתע חשתי בחרדה(?): היה לי קשה למקד את מבטי במה שאני רוצה להסתכל בו, העיניים כאילו "ברחו"... בנוסף חשתי גם עצבות לא מוסברת לכמה שעות. האם הנ"ל מראה על החמרה במחלתי (סכיזו' פשוטה)? תודה רבה ! :)

שלום רב, אני מתמודדת עם סכיזופרניה 4 שנים. החלטתי ללמוד הוראה. שאלתי: האם צריך לחתום על טופס וויתור סודיות, האם אפשר להביא מכתב מהפסיכיאטר שמצבי הבריאותי טוב ואני יכולה לעבוד בתחום? ואם כן הפסיכיאטר או רופא משפחה צריכים לכתוב את האבחנה הזו? האם אפשר להתקבל לעבודה כמורה ללא טופס ויתור סודיות? תשובתכם מאוד חשובה לי, מכיוון שאני רוצה להתקדם בחיים ואני מרגישה שהייעוד שלי להיות מורה. כרגע אני מאוזנת תרופתית ללא מחשבות שווא ומרגישה בריאה לכל דבר. תודה מראש ובברכה, שירי

גם אני רוצה להתקדם בחיים ושותף לשאלה מעניין לדעת אני בן 33 ואשמח להכיר אם תרצי גם מרגיש בריא עובד ב 2 עבודות ולומד ולא מרגיש שיש לי סכיזופרניה וכך גם אחרים מרגישים לגבי

אהלן ערן, מה שלומך? נעים לשמוע שאתה רוצה להכיר! באיזה עבודות אתה עובד? והיכן אתה לומד? תוכל אולי לפתוח אימייל בעילום שם או בשם אחר, כך שנוכל לדבר..

האם אפשר לקחת Viepax XR 300 mg ביום ביחד עם Cipralex 20 mg ביום , כלומר לקחת Viepax XR 300 mg ביום ובו זמנית לקחת Cipralex 20 mg ביום , האם השילוב הזה אפשרי , ובשביל מה נועד ?

שלום, לאחרונה קראתי מספר מאמרים על מחקרים סוטרים בתחום הסכיזופרניה. במקום אחד קראתי כי צריכה של אומגה 3 ואומגה 6 כחלק משמירה על תזונה נכונה כלל מסייעת למנוע הפרצויות חוזרות. במקום אחר קראתי כי מחקרים מעלים את החשש כי דווקא צריכה של מרכיבים אול מעלים את הסיכון ללקוחת בהתקף פסיכוטי וזה לאור ריבוי בחולי סכיזופרניה בארצות המוקפות בים, בהן התושבים צורכים הרבה דגים. מה הדעה המקובלת בקרב בעלי המקצוע? תודה

האם למישהו שסובל מסכיזופרניה פרנואידית לא מומלץ לעשות דמיון מודרך ? ואם כן, באיזו מידה ...? תודה

שלום בעבר היו לי התקפי חרדה ואחרי זה זה הידרדר לי לאוסידי ובשבועות האחרונים נהיה לי פחד אימתני מסכיזופרניה אני לא שומע קולות ולא הוזה אבל המחשבות שווא מפריעות יש לי מחשבות שהקרובים אליי רוצים ברעתי אני מנסה להלחם במחשבה ואומר לעצמי שזה לא הגיוני אבל יש לי רגעים שזה נראה לי הגיוני ואני נהיה בחרדה גדולה מזה מה יש לי? אני מבולבל

שלום רב, אני מציעה לך לנסות לצאת מזה כמה שיותר מהר, אני יודעת שזה הכי קשה בעולם כי אני עוברת את אותו סרט כבר 4 שנים שאני מפחדת מהמחלה הזאת מדמיינת בתדירות שאי אפשר כמעט להכיל. אתה עוד בשלב ההתחלתי אני כבר כל היום מדמיינת קולות שמאיימים עליי, פוקדים אותי, מעבירים עליי ביקורת והכל כתוצאה מהפחד האמתני מסכיזופרניה ומכמות החומר שקראתי על המחלה הנ"ל. תעשה השתדלות למרות שאו סידי המחשבה לא מרפה וזה הכי קשה בעולם!!כי אם נכנסים לזה יותר מדי כמוני זה ממש לא טוב ואף מסוכן.

אימי חולה בסכיזופרניה מעל 15 שנים. קיום היא מאוזנת ומקבלת הרבה תרופות. 500 מ"ג זריקת קלופיסול, דרלין, זיפרקסה , דקינט, נוזינן, בונדורמין ופנרגן. בימים האחרונים ישנה תופעה שקרה גם בקייץ הקודם היא מתקשה ללכת. כן מזיזה את רגליה אך לא מצליחה ללכת. כמו חולשה כזאת... נפשית אין שינוי במצבה . האם זאת תופעת לואי מוכרת? מה כדאי לעשות? הרי הורדת תרופות יכולה ליצור בעיות אחרות? והאם יש קשר בין הקייץ לעיניין... תודה.

אני בקופת חולים מכבי מקבלת לפונקס. למה מוכרים את הלפונקס בבית מרקחת בחינם?

מרוב שחקרתי בעבר הקרוב כל כך המון על סכיזופרניה כל היום אני מדמיינת שאני שומעת קולות יש לי דמיונות הזויים. שלא היה לי לפני שקראתי על המחלה לא ידעתי בכלל שבסכיזופרניה שומעים קולות, יש לי מין התקפות כאלו של מטר מחשבות ואני יודעת שזה לא יכול להיות אני שומעת קולות כי אני לבד.אני מפחדת שזה השתלט עליי,נראה לי שהתפרצה לי המחלה,הוא שאני בשלב הפדרום של המחלה ואני לא מודעת לזה.

חייב שיהיה בסכיזופרניה התקף פסיכוטי, וניתוק מהמציאות,לא להבחין מה חיצוני ומה פנימי? איך אפשר לדעת אם אני לא בשלב הפודרום

שהרופא אינו רוצה להחליף את הלפונקס שלדעתו היא הכי עוזרת לי אבל יש ת. לוואיי קשות ובלתי נסבלות . וכן גם לא חש בטוב . יש אלטרנטיבה ? תודה

ראשית . תודה על תשובתך המקצועית.. את חושבת שכדור נוגד ת. לוואיי יוכל כן לעזור לי עם ההשפעה של הלפונקס .. ? תודה

לד"ר ענת שלום בתחילה רציתי להודות לך על השובות המלמדות והמחכימות -מאובחן כסובל מf20.6 מטופל בזיפרקסה 10 מ"ג אדרונקס 4 איטומין 20 נוזינן 25 קלונקס 0.5 ובונדורמין 0.25 לאחרונה לא מאוזן שמתבטא בחוסר שינה (כמה שעות ספורות) וחרדה משתקת מאנשים, שאלתי: האם בעיות בשינה מצדיקות לקבל כדור מסוג לפונקס?! מכיוון שאני לא מעלה זיפרקסה מטעמי השמנה... המון תודה. ומקווה לתשובה מהירה!

בני בן ה19 אובחן fחולה בסכיזופרניה . לפני שלושה חודשים עבר התקף פסיכוטי , במהלכו חשב שעליו להגיע לירושלים בשליחות משיחית.. לאחר מס' ימים החל בהוראת הרופא לקבל זיפרקסה 5 מג' , כחודש לאחר מכן הרופא העלה את המינון ל7.5 מ"ג והחודש ל10 מ"ג . במצבו הפיזי של בני חל שיפור עצום והוא חזר בהדרגה לתפקד תיפקוד עצמאי לחלוטין אבל עדיין יש לו מחשבות שווא , והוא עדיין שומע את ה' ( חשוב לציין שהיו קולות נוספים ברקע והם נעלמו ) . שאלתי היא האם זה הקצב המקובל למתן תרופה מסוג זה ? האם לאחר שלושה חודשים בהם חל שיפור אך הקולות עדיין לא נפסקו יש מקום להחליף תרופה ? האם ההתאוששות הפיזית המהירה מעידה על האפשרות להחלמה מהירה ? (אם יש אפשרות במחלה מסוג זה..)ושאלת השאלות .. האם כדאי לקבל חוות דעת נוספת לגבי הדיאגנוזה של הרופא ? קשה מאוד לקבל את האבחנה... מקווה לתשובה מהירה אמא מודגאגת

אני משתוקק לדעת מדוע נמחקה תגובתי לשאלתו של השואל ל.? וזו השתלשלות הדברים. שולמית שואלת ב-10.7.13 על סימנים שליליים בסכיזופרניה. את עונה באותו יום שזה יפה מאד. ל. שאל ב-12.7.13 על טיפולים מתקדמים בסכיזופרניה את ענית לו ב-14 לחודש,וזה כמובן יפה מאד. ב-18.7.13 אני עניתי בהרחבה ל-ל. ואת שולמית הפניתי לתשובתי ל-ל. ב-29.7.13 הסתבר לי שתגובתי ל-ל. נמחקה,כנראה אבל הפניה של שולמית נשארה. אני ממש משתוקק לדעת מה הסיבה לכך שתגובתי נמחקה. תודה אבנר

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . יש לי מספר שאלות : 1- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי ? 2- האם יש צורך להעלות את מינון הדירלין ל 40 מ"ג 2 פעמים ביום כי אני עדיין מרגיש אי שקט ? 3- מה המטרה של השילוב של ה Viepax XR 300 mg עם ה Cipralex 10 mg ואיך זה עשוי להועיל לי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם אפשר לקחת Seroquel XR 800 mg (כל המנה) בבת אחת בערב ? 6- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 7- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 9- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 11- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 12- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?

האם יש דרגות שונות במחלה? האם טיפול קוגניטיבי עשוי להועיל או שאין טעם? אני מאד דואגת, תודה

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה .

היי קראתי כרגע את כל מה שרשמת.. קודם כל אל תאשים את ההורים..המחלה הזו לא נובעת מחינוך שגוי. דבר שני אולי תברר במרפאה הקהילתית לגבי מתנ"סים שתוכל להפגש שם עם עוד אנשים שמתמודדים והם גם כן עושים כל מיני פעילויות למתמודדים. מאחלת לך החלמה מהירה, רפואה שלמה וכל טוב.

יוכל להגיד לי איך נקרא הכדור האדום הקטן...

-חושב "פנרגן"

קובי,תודה רבה רבה מקרב לב! סוף סוף מישהו ענה לי...אני מחכה לתשובה הזו כבר הרבה זמן. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם!

פנרגן הוא כדור נגד חרדה?

שלום רב. קראתי שהתרופה סוליאן עוזרת במינונים נמוכים על הסימנים השליליים של מחלת הסכיזופרניה.האם גם הזיפרקסה פועלת כך? (אני נוטלת 20 מ"ג וסובלת מכך מאוד). בתודה, דורית.

להבהרת השאלה:אני נוטלת 20 מ"ג זיפרקסה,האם במינונים נמוכים הזיפרקסה מטפלת בסימנים השליליים כמו שסוליאן? רק רציתי להבהיר את שאלתי. תודה. דורית.

סובל מסכיזופרניה + אוסידי קשה לי מאוד . נוטל גם לפונקס ומרוניל וויאפקס וסורבון .. יש סבל אדיר וגדול ברקע מה עליי לעשות ומה יכול לעזור לי .? תודה

אז.. זהו שאני מטופל אצל רופא שמנסה מזה כבר הרבה זמן לשנות ולעזור לי .. >> אך איני מרוצה מהתוצאה .! הוא טוען שזה הרע במיעוטו אני אישית מאוד קשה לי לקבל זאת > כי אני מייחל להרגיש טוב וממש טוב.. אבקש ממי שיכול לעזור ולתת לי עצה כיצד עליי להמשיך הלאה כי המצב בו אני נמצא הוא ממש לא טוב . תודה

שלום רב, האם קיימים הוסטלים פרטיים בארץ?

לא בדיוק הוסטל אלא מסגרת שיקומית בקיבוץ.מתקבלים זכאי סל שיקום. נמצא בקיבוץ הרדוף בצפון ע''י שפרעם.המקום מעולה מבחינת הגישה הטיפולית. לפרטים חפשי בגוגל חירם הרדוף ותקבלי גישה לאתר שלהם. הכל מוסבר שם.המחיר יקר.

האם קיימים הוסטלים פרטיים למי טרם זכאי לסל שיקום? תודה רבה!!!

הפסקתי עם גאודון לפני 3 ימים, אין לי את התופעות גמילה ההיסטריות שמתוארות באינטרנט - רק שלא הלכתי לשירותים לעשות קקי כבר 3 ימים... ולא היה זכר לזה בגוגל זה חלק מהתופעות לוואי של גמילה מהתרופה? זה יחלוף?

אני סובלת מפחדים וחרדות שנים רבות בתקופות הארונות הפחדים סובבים סביב סכיזופרניה אני נוטלת 2 כדורי פאקסט ביום! יש ימים טובים וימים פחות טובים המלווים בהמון דמיונות! יום חמישי נבהלתי מאוד כמעט דרכתי על נחש ברחוב ומאותו רגע אני על הפנים ויש לי חרדות שמא תתפרץ אצלי סכיזופרניה בגלל הבהלה. האם סכיזופרניה יכולה להתפרץ בגלל בהלה כזאת?

שלום, איך נקראים הכדורים האדומים הקטנים העגולים? תודה מראש

לא ראיתי את האריזה...רק ראיתי תרופות אדומות קטנות. תוכלי בבקשה להגיד לי איך התרופה נקראית?

שלום לכם, לבני בגיל 38, חולה בזכיזופרניה פרנואידית, משנת 2005, לאחר 2 אישפוזים למשך 3 חודשים כל פעם, הוא מקבל את זריקות הקלופקסול פעמיים בחודש,בני סובל מעודף משקל,הוא שקך 109 ק"ג, יש לו הפסקות נשימה כשהוא ישן, וגם נוחר חזק ,עכשיו הוא נמצא כרגע בשומרי משקל, הוא ירד במשקל כ- 12 ק"ג, ולמה אני מספרת את כל זה, כי כל פעם לאחר הזריקה הוא,לא מצליח לישון,בערך 3 לילות רצוף, וביום הוא כל היום ישן, ביקשנו מהפסיכאטר המטפל שלו, אולי לשנות לו את התרופה , לתרופה אחר, אך הוא סירב, ואמר שחוסר השינה בימים הראשונים של הזריקה, נובע, מבעיות השינה שלו, ובגלל המשקל שלו, שאלתי היא אם הוא ירזה עוד, ויפסיק לנחור, והנשימה תתאזן לו, אז הזריקה, לא תשפיע עליו בלילות הראשונים של הזריקה, או שניתן אפילו עכשיו, לשנות לו את הזריקת הקלופיקסול, (שהיא מהדור הישן) לתרופות מהדור החדש כמו למשל ריספרדל או קונטסה או קספליון, את התרופות החדשות קראתי בפורום שלכם, לא שאני רוצה שיחליפו לו, כי הוא אחרי כל זריקה, הוא מבקש ממני שאגילד לרופא להחילף לו, ואני לא יודעת מה לעשות, אמרתי את זה למטפל שלו, אך הוא לא משנה לו את הטיפול, שאלתי היא האם בגלל שקלופיקסול נמצא בסל התרופות וזה יותר זול מהתרופות האחרות שפרטתי לעי"ל,ואילו התרופות החדשות הם לא בסל והם יקרות יותר, לא יכפת לי המחיר,מה דעתכם האם ניתן כן לשנות את התרופה ,מה דעתכם האם כן ניתן לשנות את התרופה?, כי באמת אני לא יודעת מה לעשות, אני פוחדת שהבן שלי עם כל הסבל שהוא סובל לאחר כל זריקה, הוא פשוט יחליט, להפסיק את הטיפול, ואת זה אני לא רוצה, מחכה לתשובתכם בהקדם, תודה רותי

רציתי לשאול אם בני ילך לפסיכאטר באופן פרטי, האם יש סיכויים, שהרופא הפרטי כן ישנה לו את תרופת הקלופיקסול, לתרופה אחרת שלא בבסל התרופות, והיא תהיה לו יותר יעילה, תודה רותי (אמא)

אחי הקטן (17) אושפז בגהה במחלקה ד ביום רביעי בלילה לפי צו בית משפט לפי מיטב הבנתי . נותנים לו את התרופה הזו Zyprexa במינון של 10 או 15 לפי מה שהבנתי. אם הם נותנים לו את התרופה סימן שהוא אובחן כבר או שהוא בהסתקלות או איבחון עדיין ? מה התוכנית שהם אמורים לספק לו במקום ? מה כדי לשאול ? לבדוק? יש טעם לנסותלהסביר לו את המצב? לפעמים הוא מבין ולפעמים הוא חושב שכולם עושים תוכנית עליו ומנסים להפיל אותו .

שלום טל, 1.התרופה שאחיך מקבל היא תרופה אנטיפסיכוטית ולצורך העניין תחשוב שזה כמו אקמול נגד חום.בהרבה מחלות יש חום אז נותנים אקמול קודם כל ולאחר מכן מבררים מה בדיוק המחלה שיצרה את החום.החום במקרה הזה זה מה שאתה מתאר כ"חושב שכולם עושים תוכנית עליו". האבחון יכול לקחת עוד קצת זמן... 2.לגביי התוכנית, יש בעיקר ריפוי בעיסוק (עבודות יצירה למינהן) וזה משתנה ממקום למקום אבל תיקח בחשבון שלפחות בהתחלה ייתכן ואחיך במחלקה סגורה ושם יש קצת פחות פעילות.כמו כן במינון של 15 אחיך יהיה קצת עייף וקצת מנותק ויהיה פחות פעיל בהתחלה וזה בסדר. 3.כדאי לשאול מתי יכול לעבור למחלקה פתוחה מפני שהתנאים שם סבירים בהרבה כמובן שזה תלוי במצבו. 4.לגביי להסביר לו...תמיד זה טוב אבל מבלי ליצור עוינות מצדו. בגדול לוקח פרק זמן של שבועיים-שלושה עד שהתרופה משפיעה לגמרי ואז יהיה גם יותר מי שיקשיב. כמה דברים נוספים: לאוכל אין לך מה לדאוג, התרופה גורמת לתיאבון והוא יאכל כל דבר שיגישו לו שם.בהמשך יש להקפיד על דיאטה. תנסו לשמור על דיסקרטיות כל האפשר, ייתכן שאחיך כשיצא משם לא יהיה מרוצה שהדודה יודעת בדיוק מה קרה.זו לא מחלקת יולדות... תנסה בביקורים לברר מתי התקלח פעם אחרונה ואם יש צורך לנסות בעדינות לגרום לו להתקלח. מעבר לזה, לא צריך להכנס לפאניקה לפני שיודעים במה מדובר. ישנם הרבה מאוד אנשים המוגדרים כחולי נפש המנהלים חיים מלאים ואף טובים. מקווה שעזרתי מעט.רק בריאות.