פורום סכיזופרניה

אני נכה צה"ל נוטל זיפרקסה נמס .. יש הקלה אבל לצערי אני סובל מהרבה תופעות לוואי כמו סחרחורת ,כאבי ראש בצדדים ,עצירות ,נמנום והשמנה, מה ההבדל זיפרקסה כדורים לבליעה לזיפרקסה נמס? ברצוני דר' שתציע לי תרופה לסיכוזפרניה שהינה פחות עם תופעות הלוואי. תשובתך חשובה מאוד

שלום יוסקי. הזיפרקסה הנמס הוא בשמו הרשמי "זיפרקסה וולוטב". ההבדל בין זיפרקסה וולוטב לבין הזיפרקסה הרגיל הוא שהוולוטב הוא מסיס בפה ונספג מיידית. בנוסף יש לו טעם של תות והוא יותר זול ברוב הקופות. פרט לכך אין שום הבדל. אם אתה סובל מתופעות לוואי, יש להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. בגדול האפשרויות הם לשנות מינון, להחליף תרופה, להתמודד עם תופעות הלוואי דרך שינוי הרגלי חיים (כושר גופני וכד') ועוד. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אחי סובל ממחשבות שווא שהוא רוצח אנשים, אפילו שהוא לא פוגע באף אחד, ולכן מסרב לצאת מהבית. האם זה יכול להיות סוג של סכיזופרניה?

שלום יהודה. אתה מתאר סימנים של מחשבות לא מציאותיות והסתגרות בבית. פרט לכך חסרים פרטים ובכל מקרה אי אפשר לאבחן סכיזופרניה בפורום אינטרנט. מומלץ לפנות לבדיקה אצל פסיכיאר בהקדם. בברכה, ד"ר אהוד ססר

הירידה בתפקוד שהובילה לכדור שלג מואץ התחילה בגיל ההתבגרות-15.5 בגיל 19 לאחר שירות צבאי חלקי התחילו האיומים מצדי עד לאיום ברצח וממנו המשפט והתקופה בכלא של 8 חודשים. ברצוני להבהיר שבזמן שהייתי בכלא הייתי במצב פסיכוטי חריף וזה נס שזה לא נגמר בהתאבדות מצדי...ב"אשפוז" של הבדיקה לראות אם אני כשר או לא למשפט מצאו שכן, הם אמרו ש.." לפעמים נראה כאילו הוא בוכה" והוסיפו שאני לפי ההבחנה הממש מדויקת מצדם שאני סובל מהפרעת אישיות גבולית ושאני מן הסתם יכול לשבת בכלא. 3 חודשים עברו מהאשפוז ושם הובחנתי בסכיזופרניה פרנואידית... עכשיו זו בעצם השאלה שלי,אני לא מעוניין בפיצויים כלשהם אני רק רוצה לטהר את שמי ולקבל כמו שאני אמור לקבל,אני לא אמור להיענש רק בגלל שאני חולה,אני רוצה לקבל תעודת יושר כדי שאני יוכל לעבוד מתישהו בעבודה מכובדת כמו ראיית חשבון שאני בדרך לשם. אז השאלה היא אם יש איזשהי אור בקצה המנהרה מבחינתי שיש איזשהי פרוצדורה מבחינה חוקתית למצב שלי? האם מתישהו אני יוכל לטהר את שמי אם בכלל?

שלום. אם אני מבין אותך בתמצות - אתה בעצם רוצה משפט חוזר ולטעון במקרה זה שלא היית אחראי למעשיך בשל מחלת נפש שאובחנה רק בדיעבד. זוהי סוגיה משפטית סבוכה מאד (ולאו דווקא פסיכיאטרית). אני ממליץ לך לפנות לעו"ד לבירור ההלכים המשפטיים. במידת הצורך העו"ד יכול לבקש חוות דעת פסיכיאטרית נוספת. הערה אחרונה - זהו תהליך ארוך לפעמים גם יקר, ובכלל לא מובטח שתגיע לתוצאה הרצוייה לך. האם לא עדיף להסתכל קדימה ולהמשיך בשיקום חייך? בברכה, ד"ר אהוד ססר

קרוב משפחה מקבל אינווגה וסובל עקב כך מאין אונות. בהנחה שיעבור לטיפול מונע של 3 מג ביום מה הסיכוי להתאוששות בתיפקוד המיני? זוהי אחת הסיבות אשר גורמות לו לרצות להפסיק את הטיפול. מה ידוע עוד על שיקום תיפקוד מיני ללוקחי תרופות כמו סרדולקט, אינווגה או רספירדל והאם ככל שיורד המינון יש תיפקוד או שבכל מינון צריך תרופות לסיוע בתיפקוד מיני? הקרוב הוא בן 35 והחל תופעות וצורך בכדורים לפני שלוש שנים.

שלום יפיתוש. בשרשור הקודם שאלו שאלה דומה למדי... אחזור על עיקרי הדברים: אינווגה (תרופה חדשה שמבוססת על הריספרדל) היא בד"כ תרופה יעילה לסכיזופרניה עם מיעוט תופעות לוואי. יחד עם זאת לעיתים יש ירידה בחשק מיני ו/או אין אונות, בד"כ על רקע עלייה של הורמון בשם "פרולקטין" (כמו בריספרדל). יש לפנות לרופא המטפל ולבדוק זאת. במידה וזאת הסיבה ניתן להפחית מינון או להחליף תרופה. אני לא אוכל לומר לך עם 3מג אינווגה זה מספיק או לא (בד"כ נוטלים מינון בין 6מג ל-12מג), צריך להתייעץ עם הרופא המטפל. בד"כ אם מחליפים לתרופה אחרת שאין את התופעה הזו התפקוד המיני חוזר. ושוב - בכל מקרה - יש להתייעץ עם הרופא המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב! בעלי לוקח מזה 4 חודשים ריספונד פעם ביום בלילה במינון של 2 מג'. לפני כחודש התחילו אצלו תופעות כגון: עייפות ורצון לישון כל הזמן, חוסר חשק מיני. מדבר מעט, חוסר רצון לעשות ספורט שהוא מאוד אהב בקיצור אפטיות. שאלתי היא האם ניתן להפחית במינון ל 1 מג'? האם אפשר לעבור לכדור אחר עם פחות תופעות? שמעתי על כדור בשם סוליאן האם הוא מומלץ? פרט לזה בעלי מרגיש בסדר, עובד ומתפקד.

שלום מירי. ריספונד (ובשמו הנפוץ ריספרידל) היא בד"כ תרופה יעילה לסכיזופרניה עם מיעוט תופעות לוואי. יחד עם זאת לעיתים יש ירידה בחשק מיני, בד"כ על רקע עלייה של הורמון בשם "פרולקטין". יש לפנות לרופא המטפל ולבדוק זאת. במידה וזאת הסיבה ניתן להפחית מינון או להחליף תרופה. הסוליאן שאת מציינת היא אכן תרופה טובה. בכל מקרה - יש להתייעץ עם הרופא המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

תודה רבה על תשובתך. ועוד דבר , הרופאה טוענת שאם מורידים את המינון המחלה עלולה להתפרץ שוב. האם זה נכון? האם תופעות אלו אמורות לחלוף? האם כדאי לקחת את הסיכון ולהפחית במינון וברגע שרואים שהסימני המחלה מופיעים לעבור למינון גבוהה יותר? אני כבר מיואשת. בתודה מראש.

שלום!אני בחורה בת 17 יש לי שאלה,לא נעימלי לישאול,אני בטוחה שזה לא סכיזופרניה,אך בכולופן רציתי לשאול לדעתך.תמיד ישלי הרגשה שיש מישו שמדבר איתי, אוהב אותי,בעיקר בלילה כשהולכת לישון,מדמינת שישלי בן זוג שישן איתי. אני מדגישה שאני רגילה לגמרי,בריאה,אין שום בעיה נפשית במשפחה, יכוליות שזה בגלל שלא קבלתי הרבה אהבה בילדות?הורים גרושים..או בגלל גיל ההתבגרות?אני רוצה להוסיף שאני דתיה ולכן אינלי חבר,וכאילו אני חיה עם בן זוג(בדימיון)ומחכה להתחתן!האם מדובר בהפרעה נפשית או בתופעה שקימת אצל עוד מתבגרות?

שלום מישי. את מציינת בעצמך שהחבר הוא "בדמיון" ולכן נראה שאת מבדילה היטב בין מציאות לדמיון. לפיכך נראה שזהו לא מצב פסיכוטי, ואין סימנים אחרים שמעידים על סכיזופרניה. דמיון מפותח בפני עצמו זה דווקא דבר המעיד על יצרתיות, אינטליגנציה, יכולת הפשטה וכד'. את מתארת מצב של כמיהה לאהבה ולקשר. זהו מצב טבעי של כל אחד, בעיקר בגילך. יחד עם זאת, אם את מרגישה שבשל מצבך הנוכחי (בדידות, כמיהה לקשר, סערת רגשות של גיל ההתבגרות וכד') את חשה מצוקה ורוצה לקבל ייעוץ מקצועי - אז יש מקום לשקול טיפול פסיכולוגי. ניתן להיעזר בטיפול פסיכולוגי גם דרך קופ"ח (בהנחה משמעותית). מיותר לציין שזה עם סודיות רפואית במידה ואת לא רוצה שיידעו. בברכה, ד"ר אהוד ססר

האם יש תופעות לוואי לגמילה מהלידול ?

שלום לילך. לא ידועות תופעות גמילה מיוחדות לאחר הפסקת הלידול במובן הקלאסי של גמילה (כמו מסמים)- אולם בהחלט כן יכולות להיות תופעות שמאפיינות את חזרתה של המחלה הבסיסית שבשבילה נרשמה ההלידול מלכתחילה, שבד"כ מדובר בתסמינים הפסיכוטים לסוגיהם (מחשבות שווא, הזיות וכד'). בכל מקרה אסור להפסיק תרופה ללא התייעצות עם הרופא המטפל, ואם כן מפסיקים מומלץ לעשות זאת לאט ובהדרגה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

המינון שלוקח הוא 5 מ"ג במשך שבועיים אחרונים. לפני כן הוא לא לקח. הכדור הזה נוראי עושה אי שקט בגוף, מנטרל את המחשבות בראש כולל הטובות. אנא הצילו איך נגמלים מהדבר הנורא הזה?

חג שמח ושנה טובה לד"ר ולכולם! האם במידה ויש לי נכות זמנית מביטוח לאומי ובעוד כמה חודשים יש לי ועדה נוספת (לקביעת נכת יציבה קבועה) האם צריך להביא מסמכים רפואיים כלשהם או רק תעודת זהות ? תודה מראש על התשובה

שלום איציק. בהחלט כדאי להביא את כל המסמכים הרפואיים שהצטברו מאז הועדה הקודמת. מומלץ שגם יהיה מכתב רפואי מהפסיכיאטר המטפל על מצבך העדכני. בברכה, ד"ר אהוד ססר

הנני מוגדר חולה בסכיזופרניה לא מוגדרת ושמעתי על תרופה חדשה בשם זיפרקסה ולוטב. הנני מעוניין לדעת מה ההבדל בין תרופה זו לזיפרקסה רגילה

שלום זיו. ההבדל בין זיפרקסה וולוטב לבין הזיפרקסה הרגיל הוא שהוולוטב הוא מסיס בפה ונספג מיידית. בנוסף יש לו טעם של תות והוא יותר זול ברוב הקופות. פרט לכך אין שום הבדל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

האם התרופה גורמת לתאבון כמו בזיפרקסה הרגילה

מה הכוונה ב"משטח מערכת מחשבות שווא"?

שלום רונן. מערכת מחשבות שווא - מערכת מחשבות מוטעות, שאינן מקובלות מבחינה תרבותית ואין אפשרות לשכנע את הלוקה במחשבות שווא באי-נכונותן. "משטח" מערכת מחשבות שווא - לא מכיר את המונח, תבדוק אצל הכותב למה הוא התכוון. בברכה, ד"ר אהוד ססר

"אפקט מושטח" כמו שהוא רשם בהמשך. מה הוא "אפקט מושטח"?

שלום רב, שאלה ראשונה שלי היא כיצד ניתן להבדיל בין אם המחלה היא דיכאון לבין סכיזופרניה? שאלה שניה שלי היא- אחי חולה בסכיזופרניה כבר 4 שנים (בן 28) הוא גר בבית עם ההורים והוא מאיים מאוד וכן הוא גם אלי כלפי אחי הקטן. לקחנו אותו למשטרה אך שם אמרו כי לא ניתן לעשות כלום גם כאשר הם ראו את הסימנים על גבי אחי הקטן. הסימנים לא היו חזקים במיוחד כי חלפו מספר שעות לכן האדימות ירדה אך עדיין ניתן לראות כי ישנם. מסתבר שזה לא מספיק למשטרה. הם טוענים כי לא ניתן לעשות כלום. אחי החולה מאוד חכם, כאשר יש אנשים אחרים בסביבה הוא שולט בעצמו ולא ניתן להבחין כלל כי הוא חולה (מלבד הופעתו המוזנחת). האם יש כאן מקום לרשלנות רפואית? כולם זועקים כי רק במידה והחולה אלים כלפי עצמו או כלפי אחרים ניתן לאשפז בכפיה. ישנן כרגע הוכחות כי הוא חולה ועדיין לא מטפלים בנושא. אחי החולה מעלים דברים מהבית אולי לצורך מכירתם אך אני יודעת בברור כי הוא גם מעלים דברים על מנת לגרום לחיכוך וליצור מריבה שלמען האמת אני אף פעם לא יודעת איך זה יסתיים ואפ זה יסתיים. האם אם נתקין מצלמות בבית זה יעזור כתיעוד? איך יוצאים מהמצב הזה? ידוע לי כי זה מצב שלא יבוא על פתרונו לעולם אך אף אחד לא מוכן לעזור לו ולנו. בעיקרון אנחנו מתגוררים באיזור ששייך לבית חולים קפלן ברחובות. האם יש לך איזה שהוא טלפון שתוכל להפנות אותי? ראיתי באחד מהתגובות שלך כי אמרת שמומלץ כי מישהו מוסמך יגיע לבית לראות אותו. בשיחה מול הרופאת המשפחה נאמר לנו כי היא לא מתמחה בנושא הנ"ל ולכן אין לה אפשרות לעזור כאן.אז מי כן יכול לעזור?? קראתי כי ישנם הוסטלים לחולים, האם זה יתרום לאחי? האם זה רלוונטי בכלל בשבילו? המון תודה מראש.

שלום לאחות המודאגת. את מעלה כאן סוגיות חשובות מאד שעולות באופן די תדיר בפורום. למען הנוחיות ארכז את האינפורמציה שוב. 1) איך מבדילים בין דכאון וסכיזופרניה? הדבר לא תמיד קל והשאלה היא מה מידת הפסיכוזה ומה מידת הדכאון. אם נפשט את העניין - אם רוב הזמן הפסיכוזה היא ללא דכאון נלווה הרי ככל הנראה מדובר בסכיזופרניה. אם הפסיכוזה מופיעה רק בזמן דכאון אז מדובר בדכאון פסיכוטי. יש גם באמצע - ואז קוראים לזה הפרעה סכיזואפקטיבית. 2) את מתארת מטופל הסובל מסכיזופרניה שאלים כלפי סובביו. לא ברור אם המניע לאלימות הוא פסיכוזה ואם לא. במידה והמניע הוא פסיכוטי - יש מקום לשקול אשפוז כפוי על מנת להתאים את טיפולו התרופתי, הפסיכולוגי והשיקומי (ראי המשך). יש להדגיש שבמידה והוא לא פסיכוטי (למשל הוא אלים לצורך השגת כסף וכד') אז הטיפול הוא בידי המשטרה (שגם יכולים להביאו לביה"ח פסיכיאטרי). 3) לגבי הצורך באשפוז בכפיה: לפי החוק לטיפול בחולי נפש (1991) כשמטופל מציג התנהגות המסכנת את עצמו או את סובביו כתוצאה ממחלתו יש מקום לאשפוז כפוי. לפי מה שאת מתארת יש חשש שזה אכן המצב (לדבריך הוא אלים כלפי המשפחה) ואז ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשת הוראת בדיקה פסיכיאטרית כפויה. יש מספר אפשרויות מעשיות לפעולה. העדיפה ביותר היא לארגן ביקור בית של גורם מטפל (רופא משפחה, עובד סוציאלי או פסיכיאטר פרטי) והם יפנו לפסיכיאטר המחוזי במקרה הצורך. כשזה לא ניתן יש אפשרות לפנות למשטרה כשהוא אלים והם יכולים להחליט על הבאתו למיון פסיכיאטרי. אפשרות נוספת (פחות מומלצת) היא פניה ישירה לפסיכיאטר המחוזי (עדיף בכתב). 4) את אומרת שרופאת המשפחה לא רוצה להגיע. באופן עקרוני היא כן אמורה להגיע ואם היא מתרשמת שיש חשד למצב פסיכוטי עם מסוכנות - היא אמורה לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשת הוראת בדיקה. ושוב - במידה והיא לא מגיעה יש גם עובדת סוציאלית, פסיכיאטר פרטי או כל גורם מקצועי אחר. 5) לגבי משטרה - אם אתם מגישים תלונה על תקיפת בני משפחה הם חייבים להתערב בעניין, כפי שפירטתי לעיל. 6) לגבי השיקום: את מעלה אפשרות שהוא יופנה להוסטל (חוק שיקום נכי נפש בקהילה שנת 2000). הבעיה היא שזאת ניתן לעשות רק אם המטופל מסכים לכך. במידה ויסכים זה בהחלט יכול לעזור בכל הפרמטרים - מצבו הנפשי, שיפור הרמה התפקודית, הקפדה על מעקב, הקטנת מוקדי חיכוך בבית וכד'. כדי לקבל תשובות ספציפיות יותר ומותאמות לגבי אחיך יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, אני מטופל בזיפרקסה.אובחנתי כחולה סכיזופרניה. לקחתי מינונים של 5, 7.5 ,10 מ"ג. האם כדאי לעבור לגאודון היות והיא פחות מעייפת ופחות גורמת להשמנה? אילו תופעות לוואי יש לגאודון השונות מזיפרקסה? האם מעבר בין תרופות הוא רצוי? האם המעבר יגרום לשיפור?

שלום. באופן כללי כל שינוי תרופתי נעשה דרך הפסיכיאטר המטפל מכיוון שההשפעה של התרופות, כמו גם תופעות הלוואי, היא מאד אינדיבידואלית. בכל אופן הנה מספר הערות כלליות: 1) זיפרקסה תרופה מצויינת כנגד התסמינים של סכיזופרניה. 2) לזיפרקסה אכן יכולות להיות תופעות לוואי של השמנה ועייפות. במקרה כזה ניתן לעשות מספר דברים בהתאם למצב לאחר בדיקה מעמיקה אצל הפסיכיאטר המטפל: א) להשאיר את התרופה ולהתחיל בפעילות ספורטיבית + דיאטה ב) להפחית מינון במידה שאפשר. ג) להחליף לתרופה אחרת. 3) גאודון היא תרופה שבד"כ לא גורמת להשמנה או עייפות. לכן היא אכן אופציה הגיונית במקרה זה. תופעות לוואי שונות שיש לגאודון - שינויים באק"ג שלפי המחקרים העדכניים אינם משמעותיים, עצירות, יובש ועוד. 4) באופן כללי ניתן לקרוא את העלונים של כל התרופות (כולל גאודון) בכתובת הבאה - http://www.doctors.co.il/medicine-ea בברכה, ד"ר אהוד ססר

אחיין שלי הוא ילד בן 10. בקצרה: מאז ומתמיד היה ילד מופנם ושקט, העדיף בבית (טלויזיה, מחשב) במקום לשחק עם חברים ומרוב שכך אף חשבנו אותו בתחילה כ"גאון". לפני שנתיים, בגיל 8, החלו להופיע תסמינים ראשונים המעידים על בעיות. הילד התחיל "לדבר עם עצמו", בעיקר בלילות. כמעט כל לילה הוא "שומע קולות" ומדבר עם יצורים דמיוניים. בנוסף, עבר 3 התקפות קשות בהם בשעת לילה מוקדמת(איזור 9-11) הילד התחיל לפתע לצרוח בבעתה עד כדי עיוות הפנים כשהוא נשבע לאבא שלו שיש 2 יצורים שחור ולבן שעומדים לידו ורוצים לפגוע בו. אבא שלו(אחי) לקח אותו לסלון וניסה להרגיעו, שום דבר לא עזר. הילד היה מבועת וצרח מאימים, והתעקש ש2 אנשים בחדר שרוצים לפגוע בו וכעת גם באבא. היו עוד 2 התקפות דומות בהם הוא התעקש שהוא רואה יצורים ובוכה וצורח מרוב פחד. כאמורף גם שומע קולות מהאמבטיה ומכל מיני חדרים בבית ו"מדבר" איתם. הילד מתעקש לישון רק במקומות חשוכים לחלוטין, ומפריע לו כל קרן אור שנכנס לחדר. ההתקפות בהם הוא ראה יצורים דמיוניים החלו בחצי שנה האחרונה, וכשהאחרון והחמור בינהם היה לפני כשבועיים. משפחתי שבורה מהעניין. אם בתחילה חשבו שהילד סתם מדמיין וניסו לטפל בו עם פסיכולוג, כעת עם התקפות הדמויות וחיבור כל הפאזל נראה שיש חשש כבד לסכיזופרניה. אין לתאר את הסבל והחוויה הקשה שעוברת המשפחה כשהילד בהתקפות שכאלה. אני מרחם על אחי שצריך להתמודד עם ילד צורח בלילות שמתעקש על דמויות שהולכות להרוג אותו עד כדי כמעט התעלפות מרוב פחד. הוא פשוט "חי" את הדמיון הזה בצורה מחרידה. כעת הילד באבחון ראשוני אצל פסיאכטרית ידועה. מנסים לשלול כל מיני תופעות ניורולוגיות כאלו ואחרות. על הדרך הילד גם אובחן עם "ניסטגמוס"(תנועות לא רציניות ורעידות בעיניים בזויות מבט מסוימות). אשמח לכל מידע בנושא. - האם יש סיכוי שתסמינים כגון אלו מקורם בדבר אחר ולא בסכיזופרניה. - האם יש סיכוי לטיפול בסכיזורפניה ללא תרופות. - מה עושים בזמן התקפה שכזו? -ומה הסיכויים שילד בן 10 כבר יפתח סכיזופרניה? עד כמה שידוע לי זה בא בעיקר בגיל ההתבגרות ומעלה. לא זוכר ששמעתי על ילדים קטנים. - מה ההסבר שההתקפות, הדיבורים והדמיונות של הדמויות, הם רק בשעות הערב והלילה ולא בשעות היום? בשעות היום הילד מתנהג רגיל.

שלום אורן. אתה מתאר מצב לא פשוט בו ילד מדווח על שמיעת קולות וסובל מחרדות קשות, ביעותי לילה, הפרעות התנהגות ועוד. אתה שואל אם זה סכיזופרניה. אין אפשרות לאבחן הפרעה מורכבת שכזו דרך פורום אינטרנט, אך הנה מספר הבהרות: 1) סכיזופרניה בגיל 10 זה מאד מאד נדיר (פחות מ-1 ל-10000, לעומת סכיזופרניה במבוגרים שזה 1 ל-100). 2) צריך לשלול מגוון הפרעות אחרות (שנפוצות יותר בגיל הילדות) כגון הפרעה ביפולרית ("מאניה דיפרסיה"), דכאון, הפרעות בספקטרום ההתפחותי (כגון אספרגר או סוגים אחרים של אוטיזם) ועוד. כמו כן צריך לשלול מחלות נוירולוגיות שונות (כגון סוגים של אפילפסיה). 3) לעיתים תסמינים של שמיעת קולות וחרדות אצל ילדים יכולים להיות קשורים לסטרס קיצוני (בבית או בבית ספר). 4) צריך לשלול גם שימוש בסמים. 5) אתה שואל אם אפשר לטפל בסכיזופרניה ללא תרופות. אז אם זה כן סכיזופרניה (וכאמור זה לא בטוח) אז הטיפול בד"כ כן כולל תרופות כמו גם מרכיבים פסיכולוגיים ושיקומיים. 6) מה עושים בזמן התקפה? זה תלוי באבחנה, בעצמה, בדרגת המסוכנות וכד'. במקרים של ביעותי לילה (sleep terrors) או סיוטים (nightmares) ניתן בד"כ להסתפק בהרגעה בלבד. במקרים אחרים יש לשקול טיפולים תרופתיים שונים. במקרים קיצוניים ניתן לשקול פינוי לחדר מיון פסיכיאטרי. כאמור יש להתייעץ עם פסיכיאטר. 7) זה שההתקפים הם רק בלילה זה סימן מעודד יחסית - זה מצביע יותר על הפרעות במחזור השינה (כנכתב בסעיף הקודם) ופחות על הפרעה פסיכוטית. בכל מקרה - יש להמשך מעקב פסיכיאטרי לצורך אבחון וטיפול. בברכה, ד"ר אהוד ססר

בצורה קיצונית, ושללה כמעט לחלוטין את האופציה של סכיזופרניה. בין היתר בגלל מה שכתבת על כך שזה לא קורה ביום(אני מדגיש: לפחות לא בשלב זה) במהלך הטיפול אצל הפסיכאטרית, הוא שמע כלב נובח מחוץ לדירה והחל לצרוח מפחד. איננו יודעים מה גורם לחרדה הקיצונית הזו. וזה כ"כ מטריד שהילד חרדתי עד לרמה כזו של חוויות ריאליותב מיוחד של דמויות שהולכות להרוג אותו. נמשיך טיפול אצל פסיכאטרית זו ונקווה לטוב. תודה על המידע והתובנות.

אילו תרופות נגד סכיזופרניה מומלצות למי שחולה גם בסכיזופרניה וגם בסכרת?

שלום מישל. חלק מהתרופות הפסיכיאטריות (לא רק נוגדי הפסיכוזה בסכיזופרניה) יכולים לגרום לתופעה הקרויה "תסמונת מטבולית" שכוללת השמנה, עליה בכולסטרטול, עליה בלחץ דם ועליה בערכי סוכר בצום. יחד עם זאת ההשפעה היא מאד אינדיבידואלית ויש אנשים שאינם מושפעים כלל. כמו כן יש מגוון תרופות נוגדי פסיכוזה (גם מדור ראשון וגם מדור שני) שלא גורמות לתסמונת הנ"ל. להתאמת טיפול ספציפי יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. הערה - לעיתים יש מצב שמטופלים מאוזנים רק עם תרופה מסויימת, ואז יש לשקול את המשך מתן התרופה למרות התסמינים הנ"ל תוך מתן טיפול גופני נוסף. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב דוקטור\פרופסור ברצוני לשאול שאלה ואשמח לקבל את תשובתך בנושא אני הייתי מאושפז עקב סכיזופרניה לא מאורגנת (בין היתר שמעתי קולות והיו לי מחשבות שווא ומחשבות ודיבור הבפרני) לפני כמה ימים השתחררתי וסימנים אלו (שלמיטב הבנתי נקראים סימנים חיוביים או לא מאורגנים) חלפו ואני לא במצב פסיכוטי יותר אך לעומת זאת אין לי מוטיבציה בכלל ,אין לי רצון לעשות כלום אני לא נהנה מכלום ולעיתים יש לי צחוקים בלתי הולמים וקשה לי לשלוט עליהם ואני אדיש לדברים האם מצב זה מבחינת הביטוח לאומי נחשב לרמיסיה חלקית או מלאה ? האם ניתן לקבל במצב זה קצבת נכות? מיותר לציין שאני לא יכול לתפקד בעבודה ולכן אני לא עובד אשמח לקבל את תשובתך בעניין

שלום יצחק. מטרת הפורום הוא לא לקבוע אחוזי נכות. אציין שבאופן כללי אבחנה של סכיזופרניה (ובמיוחד אם יש אשפוזים) היא הפרעה שברוב המקרים מוכרת ע"י הביטוח הלאומי לצורך קבלת קצבת נכות. לצורך התחלת התהליך פנה לפסיכיאטר המטפל ולעובד/ת סוציאלי/ת בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב. אני בת 29, חולה בסכיזופרניה מגיל 16.5. אני סובלת בעיקר מהסימנים השליליים של המחלה-מהקהות הרגשית. אני נוטלת את התרופות הבאות: 150 מ"ג לפונקס (לסכיזופרניה), 20 מ"ג סרוקסט (משום שצירוף תרופה נוגדת דיכאון לתרופה אנטי פסיכוטית מסייעת לסימנים השליליים של המחלה), 800 מ"ג דפלפט ( אותו אני נוטלת מאז שהחלו לי פרכוסים, משנת 2007, בעקבות מינון של 450 מ"ג לפונקס שגרם לי לכך). עד היום (מגיל17 ) לא נגאלתי מהקהות הרגשית שמקשה עלי מאוד בחיים, גם עם עצמי מעצם היותי מחוסרת רגשות ושאין ביכולתי למשל להנות מדברים וגם מבחינה חברתית ויחסים בין אישיים. החיים הם לא חיים בקיצור, אני לא חיה אותם, אני "עוברת" לידם.זהו מצבי. העלתי את הנושא, משום שהייתי רוצה לדעת מה דעתך לגבי התרופות אותן אני נוטלת והקהות הרגשית- האם יש תרופה יותר טובה מלפונקס לסימנים השליליים של המחלה? קראתי על סוליאן, שבמינונים נמוכים מסייעת בנושא- מה דעתך עליה מבחינה זו? ובכלל, ברצוני לדעת מה מציעה היום הפסיכיאטריה לסימנים השליליים של המחלה? אשמח אם תוכל לעזור לי, ולתת לי מידע בנושא. (תרופות שנטלתי בעבר:פרפנאן, הלידול, רידזין,ריספרדל,גאודון, זיפרקסה). חוץ מזה,עוד מעט אני מתכוונת להחליף את הדפלפט משום שמקשה עלי מאוד מאוד לקום בבוקר והדבר פוגע בי ביכולת להגיע לעבודה בזמן.ידוע לי שיש תרופות אנטי אפילפטיות שיש להן תפקיד פסיכיאטרי, כמו שהדפלפט גם מייצבת מצב רוח, אינני יודעת עדיין לאיזה תרופה תחליף לי הנוירולוגית, האם אתה יכול להמליץ על תרופה מסויימת שיכולה לתרום, אם יש לך ניסיון ו/או יידע בתחום?( או לא על תרופה ספציפית אבל כיוון"בגדול")? הסיבה שאני שואלת זאת היא משום שאני לא הייתי רוצה להחליף את הלפונקס גם אם ידוע שיש תרופה יותר טובה, פשוט אין לי אומץ, יש לי ניסיון מר עם החלפת תרופות ואני יודעת עד כמה ההשפעה של כל תרופה שונה מאדם אחד לאדם אחר ושהדבר מאוד אינדיבידואלי, אבל מה שכן,אני לא אחשוש מהחלפת תרופה אנטי אפילפטית שתוכל אולי לתרום לי גם למצבי הנפשי , שהיא כאמור תוספת ללפונקס שהיא "תרופת הבסיס" שלי ולא במקומה. שאלה אחרונה,מה דעתך על התרופה "למיקטל" בהקשר אלי( שהיא גם נגד אפילפסיה וגם נגד מניה דיפרסיה)? בתודה מראש על עזרתך, וסליחה על ההארכה, אביבית.

שלום אביבית. את שואלת מספר שאלות. נעשה קצת סדר: 1) מה אפשר לעשות לגבי סימנים שליליים? הסימנים השליליים כוללים בין השאר חוסר יוזמה, אפתיות, הסתגרות, חוסר הנאה, חוסר ריכוז, השטחת אפקט (הבעות פנים מצומצמות), ירידה בנפח הדיבור ועוד. הסימנים השליליים נוטים להיות כרוניים וקשים הרבה יותר לטיפול מאשר הסמינים החיוביים שבד"כ חולפים עם טיפול תרופתי. בכל זאת יש תרופות שעוזרות יותר לתסמינים שליליים - והלפונקס (שאת מקבלת) היא התרופה הטובה ביותר. לכן לא הייתי ממהר להחליף אותה. לגבי סוליאן - זאת אכן תרופה טובה ויש מחקרים שמראים תוצאות טובות שהיא ניתנת בשילוב עם לפונקס. בכל אופן יש להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. כמו כן יש לומר שהטיפול התרופתי הוא רק חלק אחד מהטיפול בסכיזופרניה בכלל ובסימנים השליליים בפרט. ניתן להיעזר בטיפולים פסיכולוגים שונים, במיוחד אלה המכוונים לשיפור מיומנויות חברתיות (מה שקרוי "social skills trainihng"). יש גם מחקרים שמראים שאימון קוגניטיבי (מה שקרוי cognitive remediation) גם יכול לשפר סימנים שליליים. שוב, לצורך קבלת פרטים יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. הערה אחרונה - לפחות לפי כושר ההתבטאות שלך ואוצר המילים הנרחב - אין לך בתחום זה סימנים שליליים בכלל... 2) החלפת הדפלפט - את אומרת שקיבלת אותו לאחר שהיו לך פרכוסים עם מינון 450מג של לפונקס. היום המינון של הלפונקס אצלך הוא 150מג (שהוא די נמוך). לכן צריך לשקול יחד עם הרופא המטפל אם את בכלל צריכה את הדפלפט. אם מצד שני קיבלת אותו כמייצב מצב רוח - אז יש תחליפים כולל למיקטל שהזכרת שהיא אכן תרופה טובה. 3) לגבי החלפת לפונקס - כפי שכתבתי לעיל - הלפונקס היא מהתרופות הטובות ביותר שקיימות לסכיזופרניה (גם לסימנים חיוביים וגם לסימנים שליליים). אם את נמצאת בהפוגה מהמחלה, עובדת ומתפקדת - לא הייתי ממהר להחליף אותו. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אני מסכים לדברי הד"ר אהוד, יש לנו טעות גדולה ואני כותב מנסיון [אשמח להמליץ על מאמר שלי באתר לשמ"ה בשם 'תסמינים שליליים הגישה הרפואית מול הגישה המחזקת], מה שמכונה ברפואה הוא על תסמינים קשים ביותר, אבל אנחנו סובלים רק מאיזושהי קהות רגשית, אבל זה לא תסמינים שליליים. [וכמו שכתב לך הד"ר מהמכתב עצמו רואים זאת!]. לגבי הקהות שלנו, זה תהליך שדורש סבלנות והתמודדות אבל זה עצמו [המאמץ] מראה שאין לנו תסמינים שליליים אמיתיים, וצריך לשמוח.

שלום לכולם, שמי שירן ואני עורכת בימים אלו מחקר (במסגרת התואר בפסיכולוגיה) על היחס של מדינת ישראל להורות וילודה של סכיזופרניים. לצורך כך אני מעוניינת לראיין בין היתר את המטופלים עצמם( ניתן כמובן בשיחת טלפון) על תחושתם, הרגשתם ודעתם בנושא. מי שרלוונטי עבורו (וגם מי שלא ) , יכול ורוצה לשוחח עימי בנושא- אני מאוד אשמח לכך. אשמח ליצירת קשר במייל : [email protected]. תודה רבה והמשך שבוע טוב! שירן.

היי שירן, שמי עדי, אני בת 38 מתמודדת עם סכיזופרניה ושואפת להיות רעיה ואם ככל נשות ישראל. עדי

תוכלי לכתוב לי במייל: [email protected] שיהיה לי דרך להשיג עמך קשר?

תוכלי לכתוב לי במייל: [email protected] שיהיה לי דרך להשיג עמך קשר?

שלום ד"ר ססר מהם התסמינים של סכיזופרניה ? איך אני יכולה לדעת אם לבעלה יש סכיזופרניה , לאחרונה אני חשה שהוא סובל מהזיות. אנא עזרתך , תודה

אם את חוששת שבעלך סובל מהזיות כדאי שתפני יחד איתו לפסיכיאטר.את לא יכולה לאבחן סכיזופרניה בעצמך , זה דורש הסתכלות לאורך זמן בהתנהגות האדם ולא ניתן לעשות ע"י מי שאינו רופא.האם את יכולה לפרט במה מתבטאות ההזיות?

שלום רוני. חסרים הרבה מאד פרטים בפנייה שלך. למשל - למה את מתכוונת שאת "חשה שהוא סובל מהזיות"? ההגדרה הבסיסית של הזיה זה ששומעים, רואים או מרגישים משהו שלא קיים במציאות. לזה את מתכוונת? כמו כן הזייה בפני עצמה אינה מעידה על סכיזופרניה (ובד"כ היא לא). בכל אופן לצורך בירור מעמיק יותר יש לתת יותר פרטים ו/או לפנות לפסיכיאטר. שאלת מה התסמינים של סכיזופרניה. אז הנה, כשירות לציבור, הם הקריטריונים הרשמיים (לפי ה-DSM): 1. חייבים להופיע שניים או יותר מהבאים: - מחשבות שווא. - הזיות (לא רק ראייה, אלא במספר חושים). - דיבור בלתי מאורגן. - התנהגות בלתי מאורגנת או קטטונית. - תסמינים שליליים (א?פקט שטוח). 2. בעיות בתפקוד החברתי או התעסוקתי למשך תקופה ניכרת הנמשכת מאז הופעת התסמינים. 3. התסמינים קיימים במשך חצי שנה לכל הפחות, בה לפחות חודש אחד של תסמינים מקבוצה 1. 4. נשללו הפרעות אחרות שמסבירות את המצב 5. נשלל שימוש בחומרים או בתרופות שעשויים להסביר את המצב 6. נשללה הפרעה התפתחותית (לדוגמה: אוטיזם) בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, אחי לפני כ5 שנים לערך נטל פטרית הזיות והיה שרוי בהתקף פסיכוטי כשבועיים לערך שכלל לצערינו אישפוז כפוי וטיפול, מאז ועד היום גילה התנהגות נורמטיבית לחלוטין המשיך בעישון סמים קלים במשך כל התקופה , אך היה מתפקד באורח נורמאלי לחלוטין ללא זכר למה שהיה, לפני מספר ימים שיתף אותנו במחשבות טורדניות והזויות יש לציין שהוא רגוע ובחלקו מודע לעיוות במוחו , רציתי לשאול אם זה חזר האם מדובר בפלאשבק? איך מטפלים בתופעה? והאם נגזר גורלו וזה משהו שילווה אותו כל ימי חייו... אנחנו מפוחדים ודואגים לקחנו אותו לפסיכאטר שנתן לו סורקואל החל מאתמול זה לא ממש משפיע מה ניתן לעשות אם בכלל והאם עדיין מוקדם לראות את השלכות הטיפול?

שלום שני. הקשר בין סמים הזייתיים לפסיכוזה הוא קשר מורכב. לפעמים הסמים גורמים לפסיכוזה שחולפת לאחר שמפסיקים את השימוש. לעיתים הסמים מהווים זרז להתפרצות מחלה פסיכוטית (כגון סכיזופרניה) שממילא כבר היתה אליה נטייה גנטית. מה שמסבך עוד יותר את העניינים זה שלפעמים יש סימנים פסיכוטים שחוזרים לאחר השימוש, מה שקרוי "פלשבקים" (Hallucinogen Persisting Disorder). אלה יכולים להיות באמת פלשבקים או מצד שני התבטאות למחלה פסיכוטית אחרת. לא תמיד קל להבחין בין המצבים האמורים לעיל ויש צורך במעקב מסודר לאורך זמן אצל פסיכיאטר לצורך גיבוש אבחנה. לגבי הטיפול - באם מדובר באמת רק בפלשבק ולא במחלה פסיכוטית כגון סכיזופרניה, אז טיפול בתכשירים נוגדי פסיכוזה (כגון סרוקוול) לא תמיד עוזר ולפעמים אף יכול להחמיר את המצב. אך מצד שני - אם מדובר במצב פסיכוטי שהוא לא פלשבק, זהו אכן הטיפול הנכון. אמרתי שדה מסובך... לכן יש צורך באבחון מסודר ויסודי. מומלץ לפנות לפסיכיאטר המטפל. נ.ב. מיותר לומר שהשימוש התמידי בסמים (גם קלים) יכולים רק להחמיר את המצב באופן כללי ואת תדירות ועצמת הפלשבקים באופן ספציפי. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אני נשוי. יש לנו שני בנים 16 , 13. לאישתי יש אחות שכאשר הייתה בהריון עברה ארוע פסיכותי , אושפזה הבריאה לאחר הלידה ומאז מטופלת ברספירידל. לי יש בן דוד שעבר ארוע פסיכותי, מחשבות שווא של גדולה ורדיפה ,אושפז , שוחרר מטופל בלפונקס , קלונקס ציפרמיל. אי אפשר לומר שחזר לעצמו. אני דואג עד כמה הסיכויי של הילדים שלי ללקות בסכיזופרניה גדל. בקשר לילדים. הילד הקטן התקשה מאוד בקריאה , ילד שקט ויש לו בעיות שפתיות כגון קריאה לא שוטפת ובעיות בהתבטאות בעל פה. טיפול ברטלין שיפר מאוד את מצבו.הוא תלמיד טוב.חברותי. שאישתי הייתה בהריון היא קיבלה באבעבעות רוח. עד כמה עלי להיות מודאג? הילד הגדול של תלמיד טוב. בשנים האחרונות אין לו חברים. הולך איתנו (ההורים) ובחופש הגדול הולך לסבתא. עלי לציין שהוא חברותי בתוך בית הספר ומתכתב עם חברים בפייסבוק. האם עלי להיות מודאג בשל הסכיזופרניה שעלולה לפגוע בילדים. מה הסיכוי מבחינה גנטית אצל הילדים שלי? עד כמה עלי להיות מודאג.

שלום לאב המודאג. מבחינה סטטיסטית אין לילדיך סיכוי גדול יותר מאשר באוכלוסיה הכללית ללקות בסכיזופרניה (סיכוי העומד על כ-1%) מכיוון שאין להם קרובים בדרגה ראשונה החולים במחלה (דהיינו אחים או הורים). לגבי הילד הראשון - אתה מתאר סימנים של הפרעת קשב. הפרעה זו אינה קשורה בפני עצמה לסכיזופרניה (במידה ועבר אבחון מסודר ואכן נשללו הפרעות נפשיות אחרות). לגבי הילד השני אתה מתאר מצב שאין לו חברים - אך מצד שני הוא חברותי בביה"ס ויש לו חברים ב-facebook. על פניו זה לא נשמע מדאיג במיוחד בכיוון של סכיזופרניה אלא נראה שזה יותר בתחום של התבגרות נורמטיבית. בכל אופן במידה ואתה מעוניין ביעוץ מעמיק יותר ניתן לפנות לפסיכיאטר (שלא בפורום אינטרנט). כמו כן במידה והילד השני ממשיך לגלות סימנים של התבודדות חברתית לאורך זמן ניתן לשקול הפניה ליעוץ פסיכולוגי. בברכה, ד"ר אהוד ססר

בעיות הגייה בדיבור בילד בן 12.5 יש בהם כדי להדאיג? האם הם יכולים להעיד על סכיזופרניה שעדיין לא התפרצה ?

שלום, גיסי אובחן לפני 4 שנים בסכיזופרניה קטטונית. כאשר התחילו ההתקפים הוא היה בן 18, ובגלל החשש מסטיגמות הם החליטו לטפל בו באופן פרטי, כך שאין שום תיעוד למצבו הרפואי בקופת החולים. הוא לא נמצא באף מסגרת, אלא יושב מול המחשב רוב היום. הוריו מאוד סגורים, ולא משתפים כלל במצבו. כל שאנו יודעים הוא שפעם נטל כדורים כל שהם, אבל הפסיק לקחת אותם על דעת עצמו. לפני שנתיים, בעקבות החרפה במצבו הוא אושפז בכפייה וקיבל טיפול חשמלי. מאז אכן חל שיפור ניכר במצבו והוא חזר להגיב לסביבה. עדיין יש לו כל מיני עיוותים, ומנהגים מוזרים (כמו לבעוט ברגלי רהיטים ולמחוא כפיים סתם כך). לפני למעלה מחצי שנה חל שינוי בקול שלו. יש לו מן צרידות, על סף חנק. הקול שלו יכול להיות רגיל לכמה משפטים ואז יהפוך לצרוד או שהוא לא יצליח בכלל להשמיע קול, וחוזר חלילה. הוריו מתנהגים כאילו כלום. כשמצבו החריף שאלנו בתמימות אם הוא מרגיש טוב, או שאולי כואב לו הגרון, וקיבלנו תגובה מאוד חד משמעית מההורים שאין זה עניינינו. מצב שלו רק הולך ומחריף ואנו דואגים שיש כאן הזנחה. שוב, ההורים מאוד חוששים מסטיגמות, אבל גם מאוד פסיבים. אנו רוצים לוודא שהוא בסדר, אבל ידינו כבולות. האם ידועה תופעת לוואי שכזו? שוב, אנחנו לא יודעים אם היום הוא נוטל תרופות ואם כן איזה. שאלה נוספת, לאן אנחנו האחים יכולים לפנות כדי לעזור לו לקבל את העזרה ל הוא זקוק? בתודה מראש, דנה

שלום דנה. התשובה הקצרה - יש לפנות בהקדם לרופא המטפל. לצרידות (שלא היתה קודם) יכולות להיות הרבה סיבות, גם נפשיות וגם גופניות. חלק מהמצבים הגופניים שגורמים לצרידות עלולים להיות חמורים ודורשים התערבות מיידית. לפיכך אני חוזר - פנו בהקדם לרופא המטפל. תסבירו את הנושא להורים. אתם יכולים גם לארגן ביקור בית של רופא במידה והם מתנגדים להגיע למרפאה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום,אני אבי..והשאלה שלי היא כזאת- אני מוגדר כחולה בסכיזופרניה F-20 הסוג, כנראה לפי מה שהבנתי, הוא הסוג הקל ביותר או לפחות אחד הקלים,ורציתי לדעת איך יודעים אם הסימנים השליליים ירדו לגמרי? כלומר מהחיוביים נרפאתי לחלוטין...אני לא יכול לדעת בעצמי אם הם ירדו מכיוון שיש לי סוג של הפרעת שינה ומה שזה אומר בקצרה שאני לא מסוגל לקום בבוקר ואפילו צריך לישון ביום 12 שעות ולכן אני לא יכול לשלב עבודה ולימודים ביחד...ואז מה שקורה שאני מעדיף ללמוד וככה לא יוצא שאני עובד,זאת אומרת שמבחינה תפקודית אני לא יכול לדעת וגם אני מכיר כמה אנשים שהם מתפקדים מאה אחוז והם עדיין סובלים מסימנים שליליים ככה שאפילו אם ארצה לא אוכל לדעת. מצד שני אני רואה את עצמי כאחד שהחלים או נרפא לגמרי מהמחלה, אני רואה את זה ככה- כמו אחד שעבר תאונה ועובר פיזיותרפיה כדי ללכת שוב אם הוא הולך כנראה שהוא החלים ואני מרגיש שרפיתי את המוח שלי ככה שאני כבר החלמתי וזה לא אומר בוודאות שאם אני עובד או לא עובד זה בכלל קשור לזה שהמוח שלי בריא כבר והחלמתי.

שלום אבי. מספר דברים: 1) F20 זה שם הקוד לסכיזופרניה לפי שיטת האבחון העולמית (ה-ICD 10) ואין אבחנה בין סוג "קל" או "קשה" בקוד הנ"ל. 2) איך יודעים אם סימנים שליליים חלפו? זאת שאלה מורכבת ובכל מקרה אין תשובה מוחלטת של כן או לא אלא מהי דרגת החומרה של התסמינים האמורים. יש לומר שהסימנים השליליים בסכיזופרניה הם בד"כ יוחר כרוניים מאשר הסימנים החיוביים. בכל אופן הסימנים השליליים הם רבים וכוללים (בין השאר) חוסר יוזמה, אפתיות, הסתגרות, חוסר הנאה, חוסר ריכוז, השטחת אפקט (הבעות פנים מצומצמות), ירידה בנפח הדיבור ועוד. תוחל להעריך לגבי עצמך מהי דרגת החומרה של התסמינים הנ"ל אצלך. כמו כן כדאי להתייעת עם הרופא המטפל שמכער אותך אישית. 3) הפרעות שינה לא מוגדרות בד"כ כ"סימן שלילי". להפרעות שינה יכולות להיות סיבות רבות (גופניות ונפשיות) ויש לפנות לרופא המטפל לברר את הנושא. בברכה, ד"ר אהוד ססר

יש לי חברה יקרה. משהו לא בסדר איתה. הרבה מהתאורים פה מזכירים אותה. לאחרונה היא משקרת הרבה. אדגיש שמדובר בבחורה מאוד חכמה. היא ראתה פסיכיאטרית שאמרה שהיא בסדר. (לטענתה) שזה אבסורד ולא מתקבל על הדעת, אלא אם כן היא שיקה גם לה. אני בספק אם מישהו דיבר עם הד"ר לפני הפגישה. היא לא מוכנה יותר לשמוע על ללכת לטיפול. זה הגיע למצב שהבחורה יושבת כל היום ומדברת שטויות לא מובנות וחיה בעולם משל עצמה. כולל אנשים שיקפצו מהחלון שלה בקומה רביעית ויכנסו לה לסלון. היא בטוחה שיש סמים על המיטה שלה ושמישהו כל הזמן עוקב אחריה. היא לא מוכנה שימזגו לה לשתות או יכינו לה לאכול והיא מרעיבה את עצמה. לאחרונה היא עזבה את דירתה ונמצאת עם הוריה. שנראה שמסרבים לקבל את העובדה שלביתם יש בעיה. האם אפשר לערב מישהו חיצוני שיבוא אליה? ההורים לא משתפים פעולה כל כך, רק שומרים אותה לידם בנתיים, שגם זה טוב. אבל קצת מדי מאוחר מדי, ואחרי הכל אנחנו מדברים בבחורה שנות העשרים המאוחרות, לא בצעירה מתבגרת. אבל כל החברים מודאגים ולא יודעים למי פונים ומה עושים הלאה. הצעות יתקבלו בברכה' המון תודה

שלום ללב המודאג. אתה (או את) אכן מתאר סימנים מדאיגים - מחשבות רדיפה, נסיגה תפקודית וכד'. אתה שואל את השאלה הנצחית - מה עושים כשהאדם מסרב לפנות לעזרה? התשובה (כפי שכבר נכתב בפורום מספר פעמים) אינה פשוטה. מדובר הרי בנושא אתי - האוטונומיה של הפרט מול טובת החולה והחברה. אז מה עושים? קודם כל אפשר לנסות לשכנע את האדם, בצורה אמפטית ולא חודרנית, לפנות לעזרה. ניתן גם להיעזר ברופא משפחה, פסיכיאטרי או בעובד סוציאלי. במידה והאדם אינו רוצה להגיע למרפאה ניתן לארגן ביקור בית. במידה וזה לא מצליח, יש לבחון באם במצב הנוכחי יש חשש שהאדם יסכן את עצמו או את סובביו כתוצאה ממצבו הנפשי - במידה וכן - ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי (עדיף דרך רופא או עובד סוציאלי) על מנת לשקול הוצאת הוראת בדיקה כפויה בביה"ח פסיכיאטרי. אולם במידה והאדם אינו מסכן את עצמו או את סובביו באופן ממשי (מה שעולה מהתיאור הנוכחי) - זכותו לא לרצות לפנות לעזרה ולא לקבל טיפול. הרי יש לכבד את רצונו של כל אדם, גם כשאנו לא מסכימים אתו, עם כל הקושי שבדבר, כל עוד הוא לא מסכן אף אחד. זהו יסוד אתי בסיסי שעליו מושתת חברתנו. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אני אודה לכם באם תחזירו לי תשובה בהקדם, מדובר על אחותי שהינה בחורה מאוד חכמה כבת 43, בעלת תואר בדוקטורט אף פעם לא היתה במערכת יחסים זוגית עד כמה שידוע לי, בלי חברים, מי שאני זוכרת את עצמי לא ראיתי אותה מביאה חברים הביתה. שמתי לב לפני שנה בערך כאשר באתי לביקור לבית אימי לשהות שם מספר ימים שהיא מספרת שבנסיעה שלה באוטובוס עקבו אחריה, ואחר כך כאשר ילדיי ירדו למטה מישהי דיברה איתם וכשהם עלו היא שאלה אותם מי זאת מה היא רצתה והחלה לומר שהאשה הזאת נשלחה לעקוב אחריה, נכנסת לשירותים ומקשיבה ואומרת על אנשים שאנו לא מכירים כאילו עוקבים אחריה וגם בדירתה היא היתה אומרת שהאחות של הבעלים שהיתה משכירה מהם את הדירה מתנכלים לה ומדברים עליה ומשקיפים על מה שהיא עושה במהלך היום, אחותי בבסיסה כמו שאני מכירה אותה הינה אדם די סגור, ישר מאוד, שומרת דת מילדות ואפילו התחזקה בשנים האחרונות יותר, בלי חברים הייתי אומרת שהינה חברותית ביישנית וחכמה מאוד, לאחר המקרה הנ"ל החלה התדרדרות שבאה לידי ביטוי שהיא הגיעה לביתה של אימי לאחר כמה חודשים כביכול לביקור ולא עזבה מאז את ביתה, כאשר תקופה של יותר מחצי שנה היא החזיקה את הדירה עם הציוד, כשהיא טוענת שאינה רוצה כלום מהדירה מצידה לזרוק הכל, הכל הבגדים שלה כל דבר שהוא כלום לא עניין אותה. במקביל בבית אימי היא הייתה גרה כל התקופה הזו, כאשר המצב שלה בעצם החמיר בתחילה היא לא התקלחה, לא הסתדרה, לא אכלה טוב, כשבעצם אף פעם היא לא היתה אכלנית גדולה, לאחר מכן כביכול המצב השתפר לה, היא היתה יוצאת פעם ב... לסיבוב קטן, כשהיינו אומרים לה מה עם הדירה, היא הייתה עונה שלא מעניין אותה מצידה שישרפו אותה לשם היא בחיים לא תחזור, לבסוף מה שעשינו זה פינינו את הדירה לאחר יותר מחצי שנה והחזרנו את המפתחות לבעליה, נכון להיום אחותי גרה אצל אימי כבר למעלה משנה, כאשר אימי אומרת לה לגשת לבדיקות אצל רופא משפחה היא נמנעת, פעם אימי יצאה עימה מהבית באמטלה מסויימת בכוונה שישוחח עימה רופא המשפחה והיא ברחה לה ונעלמה בחזרה הביתה, כמו כן שכחתי לציין שהיא לא היתה מוכנה שאף אחד יכין עבורה שתיה או שיגע במים כאילו מישהו רוצה לעשות לה משהו רע, לא הייתה ישנה בלילות בכלל כאילו מפחדת ורק בבקרים היתה יושנת, היתה מדברת על יצורים שמדברים עליה ובאים לקחת אותנו וכאלה, כיום מצבה כזה שהיא יושבת מתקשרת לפעמים, יושנת בלילה, מדברת לפעמים בטלפון עם מתקשרים לא עם כולם, אוכלת כאילו כי צריך לאכול ולא כל דבר.סדר היום שלה הוא כזה שהיא ישנה עד שלוש אחר הצהריים, קמה מתארגנת שותה קפה ויושבת לא עושה כלום, העניין הוא שמדובר באדם מאוד חכם שתמיד למד, ועשה מחקרים שנים על גבי שנים וכאילו איבד עניין וכמו כן מפחד לצאת החוצה, היא לא יוצאת בכלל החוצה, כל הזמן היא בבית, לפעמים עומדת על יד החלון ומסתכלת בחוץ יש מצבים שהיא יושבת בשקט ופתאום זורקת משפטים לאויר עם תנועות ידיים, וכמו "טיקים" שמתלווים לדיבור שלה, זה דבר שקשה מאוד לראות וכואב מאוד, לפעמים לפני שהיא יושבת היא מנקה את הכסא וממלמלת כל מיני מילים ומתבטאת לעיתים בשפה לא יפה בכלל כמו קללות וכאלה, עלי לציין שהיא לא אלימה פיזית, אלא השפה שבה היא מתבטאת לפעמים לא יפה בכלל, ומוזר מאוד לראות אותה משתמשת בשפה הזו כי זו לא היא, בעבר היא היתה מאמינה יותר בדת וכיום כאילו פחות, אני אשמח לדעת מה דעתכם לפי זה, מה זה האם זו סכיזופרניה וממה יכול להגרם הדבר, אנו המשפחה כבר שיערנו המון דברים שאולי מישהו עשה לה משהו והיא לא מדברת על זה וזה שיגע אותה, כי כשהיא כבר לא היתה גרה בדירה בתקופה שהיא היתה אצל אימי והדירה עדיין היתה בחזקתה, היא היתה אומרת כאילו שהמעסיק שלה ועוד מישהו כאילו טימאו את המקום עשו דברים והתבטאה בשפה מאוד קשה שלא מתאימה לה כלל. כרגע אנחנו במצב קשה מאוד, מכיוון שהיא לא משתפת פעולה בכלל כדי לעזור לעצמה, היא כאילו כועסת ואומרת שכרגע היא במנוחה, כאשר אומרים לה שרוצים רק שידברו איתה ויאבחנו אותה היא לא מסכימה ואנו מפחדים לכפות עליה זאת בכוח, היא בחורה מאוד עדינה, ותמיד ראיתי אותה כחזקה באופי ופתאום לראות אותה כך תקופה כל כך ארוכה בלי דרך להושיט לה עזרה זה נהייה דבר קשר מאוד ובלתי נסבל ואנו בתחושה שאנו פוגעים בה בכך שאנו לא עוזרים לה מצד אחד ומצד שני מפחדים מהתגובה שלה אנו נשמח באם תעזרו לנו ותנחו אותנו כיצד להגיע למצב שנגרום לה ללכת לטיפול או באם יש דבר כזה שאדם בעל מקצוע מגיע ועושה ביקורים בלי כפיה של סגירה בבי"ח, אנו מפחדים בעצם כאילו שיפגעו בה במקום סגור כמו שרואים בסרטים מכות חשמל וכאלה, האם הפחד מוצדק ואולי לא, בכל מקרה אני אשמח לתשובה כיצד בעצם עלינו לפעול, כי אולי בעצם אנו מרעים לה ומחמירים את מצבה בתודה מראש ובבקשה בבקשה ענו לי בהקדם.

שלום. ניכר מפנייתך המרגשת שאת מאד דואגת לאחותך ורוצה לעזור לה. ראשית עלי לסייג שאי אפשר לאבחן אדם דרך פורום אינטרנט ודרך דיווח של קרוב משפחה מקורב - אלא רק בבדיקה אישית. אם ניקח את מה שאת אומרת באופן מילולי ללא קשר למקרה הפרטי - את מתארת מצב של מחשבות שווא של יחס רדיפה (שכנוע עמוק שאינו ניתן לתזוזה שאנשים רוצים לפגוע בה כל ללא ביסוס מציאותי) תוך נסיגה תפקודית קשה שנמשכת מזה זמן רב. מכאן שיש חשש שהאדם סובל ממצב פסיכוטי ממושך. יש סיבות רבות למצבים פסיכוטיים כפי שפירטתי בשרשורים קודמים (סכיזופרניה, דיכאון קשה, הפרעה דוקוטובית ("מאניה דפרסיה"), סמים, מחלות גופניות מסויימות ועוד), ויש צורך בבדיקה מעמיקה של פסיכיאטר לצורך גיבוש אבחנה ומתן טיפול בהתאם. לכן המלצתי - לפנות בהקדם לבדיקת פסיכיאטר. במידה והיא אינה מסכימה להגיע למרפאה, ניתן לארגן ביקור בית. לגבי החשש שלכם (המובן) מאשפוז בביה"ח פסיכיאטרי, לפעמים החשש נוסע מסטיגמה (כפי שאת אומרת "כמו שרואים בסרטים") ואין לו אחיזה ממשית במציאות. הרי מדובר במחלקות רפואיות לכל דבר כולל צוות של רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, מרפאים בעיסוק ועוד. יש לזכור שלפעמים המקום היחידי שאפשר לטפל בשלב המשברי הראשוני היא במחלקה פסיכיאטרית, עם כל הקושי שבדבר. בעת האשפוז המחלקה ניתן להגיע לאבחנה, להתאים טיפול ולהתחיל תהליך שיקומי כך שהאדם יוכל לחזור לתפקד באופן יותר עצמאי. בברכה, ד"ר אהוד ססר

היתה לי תקופה של שנים בהן לא יכלתי לעקוב אחר דברים שנאמרו לי. בקושי הצלחתי לשמוע את המשפט הראשון בשיחה ואחר כך התחושה היתה שהמילים אינן מגיעות אליי. ללא קשר, לאחרונה אובחנתי כסובלת מהפרעה סכיזואפקטיבית. רציתי בבקשה לדעת אם מה שתיארתי אופייני לסכיזופרניה. אגב, לא שמעתי אף פעם קולות והבעיה שתיארתי חלפה ללא תרופות אנטי-פסיכוטיות. תודה מראש.

שלום גלית. את מתארת סימפטום כללי מאד - חוסר ריכוז תוך תחושה שה"מילים לא מגיעות אלייך". סימפטום כזה יכול להתאים למגוון רחב מאד של מצבים נפשיים (כולל, בין השאר, הפרעה סכיזואפקטיבית או סכיזופרניה אך גם הפרעת קשב, הפרעות במצב רוח, הפרעות חרדה ועוד הרבה מצבים אחרים) ויכול להיות גם ממצא תקין במצבים של לחץ. לכן לצורך בירור מעמיק יותר יש לפנות לפסיכיאטר. לגבי קולות - לא כל אחד המאובחן כסובל מסכיזופרניה (או הפרעה סכיזואפקטיבית) שומע קולות. סכיזופרניה היא הפרעה הטרוגנית עם הסתמנויות שונות ומגוונות ורק בחלקם יש מרכיב של הזיות שמיעה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

ב"ה שלום!האם זיפרקסה גנרית מחו"ל 'olanzapin'זהה למקור?באתר emedtv נאמר שלא ושהפטנט תקף עד אוקטובר 2011 ואילו באתר אחר מוכרים בחצי מחיר! בתודה מראש,אור

שלום אור. לא ידוע לי על קיום זיפרקסה בגרסה גנרית. בארץ בכל מקרה אין. גם בחו"ל, ככל הידוע לי, הפטנט תקף עד (לפחות) 2011. לפיכך יש חשש שמדובר בתרופות מזוייפות. יחד עם זאת לא אוכל לת לך תשובה חד משמעית, תמיד יכול להיות שבמדינה מסויימת חוקי הפטנט המקומיים אפשרו ייצור גרסה גנרית מוקדם יותר - אך אני מטיל ספק רב בכך. בברכה, ד"ר אהוד ססר

הכרתי מישהו שחולה במחלה זו. ושאלתי היא האם אפשר לנהל מערכת יחסים רגילה אם אדם כזה. הוא נוטל שלושה סוגי כדורים, והאם יש חשש להתפרצויות. והכי חשוב האם אפשר להביא ילדים במצב שכזה....מחכה לתשובתכם המהירה...

שלום ציונה. נתחיל בשורה התחתונה - ניתן וניתן לנהל מערכות יחסים יציבות ומספקות עם מטופלים המתמודדים עם הפרעות נפשיות ובכללם גם מסכיזופרניה. יש לזכור שמתחת לכל כותרת של "הפרעה נפשית" מסתתר אדם שהוא עולם ומלואו, עם כל המורכבות שבדבר. ואכן - יש לזכור שסכיזופרניה היא הפרעה מורכבת שמתבטאת באופן שונה מאד מאדם לאדם, לעתים יש מגבלות תפקודיות קשות ולעתים המגבלות הן מינימליות, אם בכלל (ואף היה כבר זוכה בפרס נובל שסבל מסכיזופרניה). אם את רוצה מידע ספציפי לגבי חברך, אני ממליץ לפנות ליעוץ, ביחד אתו ובהסכמתו, לרופא המטפל שלו. לגבי שאלתך לגבי הבאת ילדים לעולם - מובן שאין מגבלה, אך יש לזכור שהסיכוי הסטטיסטי שיוולד ילד שילקה בהמשך בסכיזופרניה הוא מעט גודל יותר מבאוכלוסיה הכללית - כ-12% סיכוי לעומת 1%. ובכל זאת - רוב הסיכוי (כ-88%) שהילד לא ילקה בהפרעה זו. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב. אחי בחור בן 33. לאחר המון שנים של חיפוש חברה , התחיל לצאת עם בחורה בת כ 34 שהתבררה כחולת סכיזופרניה המטופלת ב Haloper 10 . מכיוון שאחי איננו בר דעת דייה הוא איננו מבין את המשמעות. רצוני לדעת האם אישה זו יכולה לגדל משפחה? האם היא עלולה לפגוע בילדיה או בעצמה? האם היא תהפוך להיות תלותית? (מרבית הזמן היא רובצת במיטה, יש לה שחור ממש מתחת לעיניים) המפשחה שלה לוחצת על אחיה להתחתן איתה. אחנו פוחדים. זקוקים לעצה ולתשובות. תודה

שלום רווית. שאלתך היא שאלה שעולה רבות אצל בני משפחה של אנשים הנמצאים בקשר עם מטופלים הסובלים מסכיזופרניה וכבר התייחסתי לכך מספר פעמים בפורום. במידה ולא קראת את שאר ההודעות להלן התמצית: ניתן לנהל מערכות יחסים יציבות ומספקות עם מטופלים המתמודדים עם הפרעות נפשיות ובכללם גם מסכיזופרניה. יש לזכור שמתחת לכל כותרת של "הפרעה נפשית" מסתתר אדם שהוא עולם ומלואו, עם כל המורכבות שבדבר. ואכן - יש לזכור שסכיזופרניה היא הפרעה מורכבת שמתבטאת באופן שונה מאד מאדם לאדם, לעתים יש מגבלות תפקודיות קשות ולעתים המגבלות הן מינימליות, אם בכלל (ואף היה כבר זוכה בפרס נובל שסבל מסכיזופרניה). אנשים המתמדדים עם סכיזופרניה יכולים באופן כללי להקים ולגדל משפחות אולם יש לבחון כל מקרה לגופו ובעיקר את רמת היכולת התפקודית. כמו כן אין שום סיבה שהיא תפגע בילדיה, ורוב הנשים שפוגעות בילדיהם כלל לא סובלות מסכיזופרניה. לגבי תלותיות - שוב, צריך לבחון כל מקרה לגופו. אחוז ניכר מהסובלים מסכיזופרניה יכולים לקיים חיים עצמאיים ללא תלות. לפיכך מומלץ שאחיך יפנה לייעוץ, יחד עם זוגתו ובהסכמתה, לרופא המטפל שלה לבירור הסוגיות האמורות לעיל לעומק. לגבי שאלתך לגבי הבאת ילדים לעולם - מובן שאין מגבלה, אך יש לזכור שהסיכוי הסטטיסטי שיוולד ילד שילקה בהמשך בסכיזופרניה הוא מעט גודל יותר מבאוכלוסיה הכללית - כ-12% סיכוי לעומת 1%. ובכל זאת - רוב הסיכוי (כ-88%) שהילד לא ילקה בהפרעה זו. הערה אחרונה - לא ברור לי למה את קבועת שאחיך "אינו בר דעת דייה ואינו מבין את המשמעות". אולי הוא מבין את המשמעות ופשוט החליט אחרת מהדעה של המשפחה? בברכה, ד"ר אהוד ססר

אני נמצאה בטיפול רצוף מעל 4 שנים מה הסימנים של הבראה מוחלטת אני עובד נכון להיום 3 שנים רצוף מתפקד ניהלתי שתי מערכות יחסים בשלוש שנים האלו הרופאה לא מכריחה אותי לקחת כדורים אך מזהירה אותי שהמצב הפסיכוטי 30 אחוז מהמקים חוזר על עצמו חוזר ובמיוחד עם שימוש בסמים קלים אם אני יפסיק את הסמימים הקלים ויפסיק את הכדורים יש מצב שאני יהיה פסיכוטי עוד פעם ואם אפשר להבריא בכלל מהמחלה לטענה הפסיכולגית שלי אני לא סיכוזרופן אלה יש לי בעיה אישיות ומה שקרה לי זה עקב שימוש בכימקלים והשפעה שלהם עברה כול השאלות האלו נובעות כי אני עדין בודד חברתית וסובל מרעד לא רציונלי מתופעות לווי של הכדורים שאני מאוד עייף מהם ישמח לתשובה גם אפשר לומר שדר שביט לפני כמה שנים אמר לי כאן שאפשר להבריא מהמחלה ישמח לדעתך בנושאה

שלום יוסי. מובן שאין אפשרות לדון במקרה הספציפי שלך בפורום אינטרנט. מספר הערות כלליות - כנכתב בשרשורים קודמים מצב פסיכוטי יכול להיות כתוצאה ממגוון מצבים נפשיים כגון סכיזופרניה, סמים, אלכוהול, הפרעה דוקוטובית ("מאניה דפרסיה"), דיכאון, הפרעות אישיות ספציפיות, מחלות גופניות מסויימות ועוד. לכן יש צורך בבדיקה מעמיקה של פסיכיאטר לצורך גיבוש האבחנה ומתן טיפול בהתאם. במידה ואכן מדובר בסכיזופרניה - יש סיכוי גדול שתהיה הישנות של המחלה במידה והטיפול התרופתי יופסק, עם כל המשמעויות הרות הגורל של הדבר. לכן ההמלצה היום היא לטיפול ממושך. לגבי תופעות לוואי של עייפות - יש היום מגוון רחב מאד של תרופות נוגדות פסיכוזה ולא כולן גורמות לעייפות. יש להתאים טיפול באופן ספציפי לכל אחד אצל הרופא במטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אחי בן 56, חולה סכיזופרניה (רווק), סרבן תרופות. מדי פעם כשהוא בהתקף הוא נוסע לתאילנד, ומייד חוזר כי הוא חש ברע. לפני 3 חודשים נסע וחזר מייד , וכעת הוא מבקש שוב לטוס לתאילנד. המשפחה דואגת אך הוא מתעקש.האם יש דרך לשכנע/למנוע ממנו לטוס?

שלום רוחלה. גם למטופלים הסובלים מסכיזופרניה מותר (מן הסתם) לטוס לחו"ל. יחד עם זאת - אם לאור ניסונכם הוא נוטה לחזור מחו"ל תוך זמן קצר עם החרפות במצבו הנפשי, יש לנסות לשכנעו שאולי אין זאת מן התבונה לטוס לחו"ל במצבו. במידה והוא מרגיש שבני המשפחה "מתאגדים נגדו" (מה שקורה פעמים רבות אצל מטופלים הסובלים מסכיזופרניה) עדיף לפנות לגורמים המטפלים (רופא, עובד סוציאלי, פסיכולוג) ולבקש שהם יבדקו אותו, יעריכו את מצבו ויתנו המלצות אובייקטיביות באם כדאי לטוס לחו"ל או לא. אפשר גם לחשוב על ביקור בית במידה והוא לא רוצה להגיע למרפאה. הערה אחרונה - את מתארת ש"כשהוא בהתקף הוא נוסע לתאילנד". במידה ואת מתכוונת להתקף פסיכוטי, צריך לבחון אם יש חשש למסוכנות כלפי עצמו או סובביו בשל מצבו הפסיכוטי. במידה שכן - יש לשקול לפנות לפסיכיאטר המחוזי (דרך רופא מטפל או גורמי הרווחה) לצורך שקילת בקשה להוראת בדיקה כפויה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב ד"ר אהוד, אני מעוניין לדעת כיצד לנהוג באדם כבן 45 אשר מדמיין כי מגיעים אליו בלילה אנשים באופן בלתי קבוע, כלומר הוא טוען שלא כל לילה, ומבצעים בו מין אנאלי, ולכן הוא קם כל בוקר עם תחושות של כאבים והוא מקשר אותם לזה. בעבר היה לו סכסוך עם כמה בני מיעוטים והוא נתפס על העניין שזה מה שהם עושים כדי לנקום בו. התקנו לו מצלמות בבית והוכחתי לו שאין ממש בדבריו. אני ממש אובד עצות ולא יודע כיצד לנהוג באדם הזה שכן הוא חשוב לי מאד, האם תוכל להמליץ על איך וכיצד לנהוג בו ובמצב תודה מקרב לב

שלום מר רוטשילד. ראשית עלי לסייג שאי אפשר לאבחן אדם דרך פורום אינטרנט ודרך דיווח של מקורב - אלא רק בבדיקה אישית. אם ניקח את מה שאתה אומר באופן מילולי ללא קשר למקרה הפרטי - אתה מתאר מצב של מחשבות שווא של רדיפה (שכנוע עמוק שאינו ניתן לתזוזה שאנשים רוצים לפגוע בו כל ללא ביסוס מציאותי) והזיות גופניות (מרגיש שאונסים אותו בלילה). מכאן שיש חשש שהאדם סובל ממצב פסיכוטי. יש סיבות רבות למצבים פסיכוטיים כפי שפירטתי בשרשורים קודמים (סכיזופרניה, סמים, אלכוהול, הפרעה דוקוטובית ("מאניה דפרסיה"), דיכאון, מחלות גופניות מסויימות ועוד), ויש צורך בבדיקה מעמיקה של פסיכיאטר לצורך גיבוש אבחנה ומתן טיפול בהתאם. לכן המלצתי - לפנות בהקדם לבדיקת פסיכיאטר. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב ד"ר ססר, האם תוכל להמליץ על םסיכיאטר באזור המרכז כזה שמתמחב בעניין אותו תיארתי

מדוע אנשים הלוקים בסכיזופרניה מתים צעירים יותר?

מחלת נפש או התקף חודשי אין לי הסבר לזה זה התקף עצבנות חוסר רקוז הרבה דבורים חוסר שינה וזה התקפים שכבר יותר משנה וכל התקף נמשך בערך 10 ימים

שלום דיב. לא ברור לי מה אתה שואל, אבל אתה מתאר מצבים של חוסר ריכוז ועצבנות שבאים בהתקפים חוזרים. מצב זה יכול להיות חלק ממגוון מצבים נפשיים כמו גם מחלות נוירולוגיות מסויימות. אתה צריך לפנות לפסיכיאטר ונוירולוג בהקדם. אני בטוח שיעזרו לך. בברכה, ד"ר אהוד ססר

ובכן אני קצת מודאג ממצבי בזמן האחרון כי זה הולך ומחמיר ואין לי מושג לאן אני אמור להגיע ולספר את מה שאני הולך לרשום למטה.. קצת מרגיש נבוך מהעניין וגם נשמע לא רציני.. בזמן האחרון (חודשים אחרונים 4-5 ) אני סובל מטיקים מטרדים בראש יעני אני מרגיש כאילו יש לי טיק ואני עוצר את זה לפי שזה מופיע.. כמו ניעור עם הראש , לזמר , לעשות קוקוריקו .. או לשיר עוגה עוגה ..גם לפעמים יוצא לי.. קיצר לא יודע נראה לי אני מתחיל להתחרפן על אמת ... לפעמים גם יש מחשבות על מוות .. האם אני בריא? לחץ מהעבודה? סיר לחץ ? משוגע ..? חייב לציין במשפחה אין משוגעים או שהתאבדו או חולים ממשהו דומה לזה.. וגם שכחתי לציין .. אני די בטוח שיש לי פיצול אישיות .. מדבר עם עצמי ...בגוף שלישי .. מדבר ומשוחח עם מישהו .. לא יודע גם כשאני כותב את זה פה אני מתחרפן ..על בטוח ..

שלום חן. אתה מתאר תמונה מעורבת של טיקים, התנהגות כפייתית, מחשבות על מוות ועוד. ניכר שאתה סובל. תמונה זו יכולה להתאים למגוון מצבים נפשיים. אין אפשרות לאבחן או לטפל במסגרת פורום אינטרנט. לכן יש לפנות לייעוץ פסיכיאטרי לבדיקה מעמיקה. אני משוכנע שיעזרו לך. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, אני בת לאם אשר לוקה במחלה הנ"ל, אני רוצה לשתף בבעיה מרכזית אשר מחלה זו גורמת. אימי לא יוצאת לעבודה,למרות שניסתה מספר פעמים..(היא לא הסתדרה באף מקום) לא שקשה להסתדר איתה ההפך הגמור.פשוט מעסיקים לא תמיד מבינים את הראש שלה.. אימי מקבלת את כול הטיפולים הנדרשים ומקפידה על כך! ואני תוהה לעצמי מדוע אינה יכולה להשתלב בעבודה? ברור לי שאם היתה יוצאת לעבוד חייה היו הרבה יותר קלים,עקב התעסוקה עצמה..!האם ניתן לפנות למישהו ע"מ להתייעץ או שאין באמת פיתרון? אשמח לקבל תשובה, תודה מראש!

שלום. סכיזופרניה היא הפרעה שפוגעת במגוון תפקודים, ביניהם היכולות הקוגניטיביות כגון מוטיבציה, תכנון, זכרון, אבחנה בין עיקר לטפל וכד'. בשל הפגיעה הקוגניטיבית יש קושי בתפקודים שונים ביניהם התפקוד התעסוקתי. למטופלים הסובלים מסכיזופרניה יש להתאים עבודה בהתאם ליכולתם. לפיכך חוקק בארץ חוק שיקום נכי נפש בקהילה בשנת 2000הנותן מגוון רחב של אפשרויות שיקומיות תעסוקתיות ביניהם מפעל מוגן, עבודה מוגנת אחרת, תעסוקה נתמכת וכד'. יש להתאים לאמך עבודה לפי יכולתה. זה יכול להיות עבודה חלקית עם מספר מצומצם של שעות ביום במסגרת מוגנת במשהו שהיא אוהבת. במידה והיא לא מסדתרת בעבודה בשלב זה - לא צריך להתעקש, יש אפשרויות שיקומיות אחרות כגון מועדון תועסקותי, מועדון חברתי, "קלאבהאוס" ועוד. בהמשך תוכל לשוב ולנסות להשתלב בעבודה. בכל אופן יש לפנות לגורמי הרווחה (עובד סוציאלי) או לפסיכיאטר המטפל. לאחר מכן, במידה ויש שיתוף פעולה, העו"ס קובע תור ל"ועדת סל שיקום איזורית" שיש לה את הסמכות לדון ולאשר את האפשרויות השיקומיות השונות האמורות לעיל. מומלץ שלועדה יגיעו גם בני משפחה כדי להציג את הצד שלהם. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב! לפני כ4 חודשים הכרתי בחור מקסים והתאהבתי..ולפני שבועיים הוא סיפר לי שלפני שנתיים וחצי הוא אכל פטריות הזיה. הוא כבר שנתיים נקי לגמרי,אבל יש לו הזיות ומטופל אצל פסיכיאטר ומקבל כדורים בשם "סורקואל". אני ניצבת כרגע בפרשת דרכים מאחר והקשר בינינו הולך לכיוון רציני. רציתי לשמוע חוות דעת מקצועית,האם ההזיות האלה אמורות לעבור? האם זה מסוכן?מה ההשלכות לטווח רחוק כתוצאה ממה שהוא עבר? תודה רבה!

שלום מירי. כמובן שאין אפשרות לענות לך באופן ספציפי מכיוון שאיני מכיר את המקרה. ניתן לומר בהערה כללית: סרוקוול הוא תכשיר נוגד פסיכוזה ויש סיבות רבות לנטילת תכשיר מקבוצה זו ביניהן - פסיכוזה כתוצאה מסמים, סכיזופרניה, הפרעה דוקוטבית ("מאניה דפרסיה"), הפרעה דלוזיונלית, הפרעות אישיות קשות ומגוון מחלות גופניות שיכולות להתבטא בפסיכוזה. לכל אחד ממצבים אלה יש מהלך אחר והשלכות שונות. מכיוון שאיני יכול לדעת את הסיבה אצל חברך, אין אפשרות לומר לך אם זה יעבור או לא ומה ההשלכות. אני ממליץ לך, במידה והוא יסכים, ללכת אתו יחד לפסיכיאטר המטפל ולקבל הסברים לגבי מצבו הפרטני. בברכה, ד"ר אהוד ססר

הבן שלי בן 25 מקבל דפלט נוזלי ופרפנאן -האים ידוע על תופעת לוואי לדפלט- של בחילות והקאות..?

שלום רונה. דפלפט יכול לגרום לבחילות (די נפוץ) והקאות (פחות נפוץ). בד"כ מדובר בבעיות שחולפות מעצמן וניתן להפחית בעצמתן ע"י מתן התרופה ביחד עם האוכל. יחד עם זאת אין לשלול שמדובר בדבר מהותי יותר (כגון בעיה בלבלב) ואין אפשרות לאבחן או לטפל בפורום אינטרנט. לכן יש לפנות לרופא המטפל. הערה כללית - ניתן לקבל מידע על כל התרופות כאן: http://www.doctors.co.il/medicine-ea ולגבי דפלפט באופן ספציפי כאן: http://www.doctors.co.il/medicine-4925#main בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום מכיוון שסכיזופרניה אינה תופעה אחידה אלא מאופיינת על ידי סימפטומים מגוונים ורמות חומרה שונות, 1) האם מוכרים מקרים בהם סכיזופרנים נעזרו על ידי שינוי תזונתי כגון הימנעות מגלוטן ומוצרי חלב? 2) האם הצטבר נסיון לגבי טיפול ב TMS בחולי נפש כגון סכיזואפקטיבים, והאם יתכן שבעתיד טיפול כזה עשוי להוות תחליף לתרופות אנטי-פסיכוטיות אצל חלק מהסובלים? תודה מראש.

שלום מאיה. אכן, את צודקת באומרך שסכיזופרניה היא לא תופעה אחידה והיא מאופיינת ע"י התבטאויות שונות, רמות חומרה שונות, דרגות תפקוד שונות וכד'. לכן גם הטיפול אינו זהה לכל אחד וחשוב להתאים את הטיפול אישיות לכל מטופל. לגבי שאלותייך הספציפיות: 1) לגבי טיפול תזונתי - נכון להיום הטיפול היעיל ביותר לסכיזופרניה (בעיקר לתסמינים של הפסיכוזה הפעילה) הוא הטיפול התרופתי הנוגד פסיכוזה. לגבי תזונה יש מאות (ואפילו אלפי) מחקרים שנעשו לדבי הטיפול בסכיזופרניה והתוצאות הם מעורבות וסותרות לכל היותר. יש מחקרים המדברים על הצורך בשמירה על רמות תקינות של ויטמינים B6, B12, C וויטמינים אחרים, אולם המלצה זו היא נכונה לכולם, לא רק לסובלים מסכיזופרניה. יש מחקרים שנעשו בתחום של חומצות שומן "אומגה 3" שהראו השפעה מסויימת על חלק מתסמיני המחלה (אבל לא גדולה). גם כאן, לכולם מומלץ תזונה מאוזנת שכוללת גם חומצות שומן מסוג זה (בעיקר ממקור של דגים, אבל לא רק).לגבי גלוטן - ידוע שלאנשים עם מחלת צליאק (מחלה שיש אי סבילות לגלוטן) יש סיכוי מעט יותר גדול לחלות בסכיזופרניה באופן סטטסיסטי - 3% לעומת 1%. יחד עם זאת המחקרים (המעטים יש לומר) שנעשו בנסיון לתת דיאטה ללא גלוטן לסובלים מסכיזופרניה לא הראו הבדל כלשהו, אפילו להיפך, החולים שקיבלו גלוטן השתפרו בחלק מהמדדים... השורה התחתונה - נכון להיום אין תחליף לטיפול התרופתי בסכיזופרניה. תזונה מאוזנת כנכתב לעיל יכולה לעזור באופן משלים. 2) TMS (גרייה מגנטית של המוח - transcranial magnetic stimulation) הוא טיפול שנמצא יעיל בעיקר בהפרעות דיכאון. יש מחקרים שהראו השפעה מסויימת בסכיזופרניה לגבי סימנים שליליים (כגון חוסר יוזמה, חוסר תפקוד, בידוד חברתי וכד') כמו גם מחקרים שנעשו בעניין של השפעה על הזיות שמיעה, אולם הנושא של TMS כטיפול בסכיזופרניה עדיין נמצא בשלבים ראשוניים של מחקר ועוד לא נחשב היום כטיפול שגרתי מקובל להפרעה זו. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום ד"ר ססר, רציתי לדעת מה היתרונות של טיפול ארוך טווח בסכיזפורניה ? שמעתי ממכרים שטיפול כזה עשוי להיות טוב יותר , אשמח לקבל עוד פרטים. בעלי מטופל בגאודון. תודה מראש על עזרתך קרין

שלום קרין. יתרונות בטיפול טווח ארוך: 1) עם טיפול בטווח ארוך לא צריך לזכור לקחת כדורים כל יום, דבר שלפעמים קשה למטופלים עם הפרעות נפשיות שפוגעות ביכולות קוגניטיביות (כמו סכיזופרניה) כגון זכרון, תכנון וכד'. 2) טיפול טווח ארוך מעלה את מידת ה"דבקות" לטיפול (שיתוף פעולה עם ההנחיות הטיפוליות) אצל מטופלים עם הפרעות נפשיות, בעיקר אלה עם חוסר תובנה למחלתם - "אני לא חולה" וכד'. כתוצאה מכך, טיפול ארוך טווח יכול למנוע החרפות פסיכוטיות עם כל הסבל הנלווה לכך למטופל ולבני משפחתו. 3) רמת התרופה בדם היא יותר מאוזנת לאורך שעות היום (בניגוד לכדורים שבאופן כללי משפיעים יותר בשעות שלאחר נטילת הטיפול ופחות לאחר מכן) וכך אפשר שיהיו פחות תופעות לוואי, ואיזון טוב יותר באופן כללי. חסרונות עם טיפול טווח ארוך: 1) הסטיגמה הנפשית שבמתן טיפול בזריקות תקופתיות במרפאה היא לפעמים קשה למטופלים, לכן יש לדבר על כך עם הצוות המטפל. לפעמים שיחה תומכת תוך מתן הסברים מפורטים למטופל פותרת את הבעיה. 2) רוב הזריקות ניתנות היום בישבן, ואצל חלק מהמטופלים הדבר נחווה כתהליך לא נעים. יש לומר שהיום יש כבר זריקות שניתנות בכתף, דבר שיכול לפתור את הבעיה. 3) אם יש תופעות לוואי מטיפול עם זריקות, לוקח יותר זמן עד שהתרופה יוצאת מהגוף (לפעמים מספר שבועות). ניתן להתגבר על כך ע"י מתן תכשירים נגד תופעות לוואי. כמו כן ניתו למנוע זאת מראש ע"י מתן טיפול קודם בכדורים ורק לאחר שרואים שהסבילות לתרופה היא טובה לעבור לזריקות ארוכות טווח של אותו תכשיר. 4) לפעמים נוצרים צלקות ופצעים באיזור הזריקה לאחר תקופה ממושכת. היום ניתן להתגבר על כך - המחטים היום עדינים יותר, כמו כן משנים כל פעם את מיקום הזריקה. 5) לא לכל תרופה יש תחליף בזריקות ארוכות טווח. למשך את אומרת שבעלך מטופל בגאודון. לגאודון למשל אין תכשיר שניתן בזריקה לטווח ארוך. במידה ובעלך ירצה טיפול טווח ארוך יהיה צורך להחליף לתכשיר אחר. בברכה, ד"ר אהוד ססר.

שלום יונה. חסרים פרטים - למה מבחינתך הזיפרקסה לא קלה ונוחה? מבחינת תופעות לוואי? מכיוון שצריך לקחת את התרופה על בסיס ייומי? סיבה אחרת? בכל מקרה אנשים שונים מגיבים אחרת לטיפולים שונים ולכן הטיפול צריך להיות מותאם אישית. תמיד יש חלופיות טיפוליות במידה ולא מסתדרים עם תרופה מסויימת. יש לפנות לרופא המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, אני בקשר עם בחור. הוא סיפר לי שאחיו לא בריא בנפשו ואושפז מס' פעמים. הוא אומר שהרופאים לא יודעים להגדיר מה יש לאחיו בדיוק, ובלית ברירה (כדי שיוכל לקבל קצבה מביטוח לאומי)הגדירו אותו כחולה בסכיזופרניה.הוא מטופל בתרופה בשם 'ריספרדל'. מסתבר שגם סבתו ודודתו היו חולות בסכיזופרניה. יש לציין כי שאר הדודים והדודות במשפחתו בריאים בנפשם. כיוון שאני יוצאת עם הבחור למטרת חתונה, העניין הזה מטריד ומעיק עליי. יש לי מס' שאלות: 1. האם באמת ייתכן שהרופאים לא ידעו להגדיר מה יש לאח ורק כדי שיוכל לקבל כסף מביטוח לאומי כתבו לו שהוא חולה בסכיזופרניה? 2. האם הטיפול בריספרדל ייתכן גם לאנשים שאינם חולים בסכיזופרניה? 3. מהן ההשלכות הגנטיות שיכולות להיות לסיפור משפחתי כזה? כלומר, האם עליי לחשוש מכך שהדבר עלול חלילה לעבור בצורה גנטית לילדים? אשמח מאד שתיתן לי כיוון כיצד עליי להתייחס לעניין. תודה רבה! תודה רבה!

שלום סיגל. תשובות לשאלותיך: 1) מובן שרופאים לא נותנים אבחנה של סכיזופרניה כדי שאדם זה או אחר ייקבל קיצבה. אם אחיו של חברך אובחן כסובל מסכיזופרניה זה מכיוון שלפי חוות דעת הרופאים המטפלים הוא אכן סובל מהפרעה זו. יחד עם זאת לפעמים האבחנה משתנה לאורך זמן ויש להמשיך מעקב. 2) ריספרדל היא תרופה נוגדת פסיכוזה והיא ניתנת למגוון הפרעות שבהם יש פסיכוזות, לא רק סכיזופרניה. 3) ההשלכות הגנטיות - לאח של אדם הסובל מסכיזופרניה יש סיכוי סטטיסטי של 8% ללקות גם כן בהפרעה זו. במקרה שבן זוגך לא ילקה בהפרעה (כאמור סיכוי של 92%) הסיכוי שהמחלה תעבור לילדים זהה לכלל האוכלוסייה (1%). במידה ובן זוגך כן ילקה בהפרעה זו הסיכוי שזה יעבור לילדים עומד סטטיסטית על 12%. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שני אחיי סובלים מסכיזופרניה. כך גם קרוב משםחה נוסף. אני אומנם צעיר יחסית, אבל הנושא הזה העיק עליי מאוד. לא חשבתי אפילו לבדוק את זה. בראש שלי הייתי בטוח שהסיכוי הוא גבוהה בהרבה למחלה אצל אחד מילדי העתידיים.. אז תודה.

אחותי בת 21 ניסתה להתאבד, ושלחה לי הודעה לסלולארי בעת המעשה וכמובן שהצלחנו להציל אותה. עקב הניסיון חששנו שתנסה לעשות זאת שוב כיוון שאמרה בבית החולים שלא יכולה להבטיח שזה לא יקרה שוב ולכן אישפזנו אותה מרצון במחלקה הפסיכיאטרית להסתכלות. בדיעבד הבנו שעשינו טעות חמורה כיוון שאינה מתאימה למקרים הקשים שנמצאים שם. כעת אני מחפשת לה מסגרת שיכולה להתאים לה לשקם את הנפש ושגם תלמד להיות בחורה עצמאית. היום אפילו לא יודעת להסתכל בחשבון בנק. אני מבקשת לקבל מידע למסגרות היכולות להתאים לה. תודה מראש

שלום ליהי. חסרים הרבה פרטים ומכיוון שהתנהגות אובדנית יכולה להיות חלק ממגוון מצבים נפשיים שונים שדורשים סוגים שונים של התערבות פסיכיאטרית (פסיכולוגית, שיקומית ותרופתית) קשה לענות לך באופן ספציפי. בכל זאת יש משהו כללי חשוב שיש לומר: לאבד בן משפחה צעיר עקב נסיון אובדני זה נורא, בעיקר כשיודעים שחלק ניכר מהמקרים הם על רקע מצבים נפשיים חולפים שניתן למנוע בעזרת התערבות של גורמי בריאות הנפש. לפעמים המקום היחידי שאפשר לטפל בשלב המשברי הראשוני כשהסכנה האובדנית עדיין קיימת היא במחלקה פסיכיאטרית, עם כל הקושי שבדבר. לאחר שהסכנה האובדנית המיידית חולפת (ורק אז) ניתן לשקול מסגרות אחרות בהתאם לאבחנתה ולמצבה הנפשי. יש מגוון רחב של מסגרות טיפוליות אפשריות שלא כאן המקום להיכנס לפרטים (כגון טיפול יום, קבוצות תמיכה, הוסטלים וכד'). להתאמת הטיפול לאחותך יש לפנות בהקדם לפסיכיאטר המטפל. הערה ל"בת משפחה" שענתה בשרשור הזה: האמירה הגורפת שהטיפול התרופתי לא מועיל היא אמירה מטעה ומסוכנת. לא אחת אנו רואים מקרים בהם מטופלים הפסיקו את טיפולם מסיבות שונות (כולל בשל הסטיגמה שבטיפול תרופתי) ולאחר מכן חלה החמרה במצבם הנפשי (כגון התקף פסיכוטי, אפיזודה דכאונית וכד') עד לכדי נסיונות אובדניים קשים. אם יש בעיה עם תופעות לוואי, ניתן להלחיף לטיפול אחר. חלק מהסיבתיות של הסטיגמה ממנה סובלים מטופלי נפש היא בדיוק בשל אמירות כגון אלה ש"תרופות זה סמים". מעניין שכשחולה סוכרת מקבל תרופה לא מתייחסים לזה כ"סם" אבל כשמטופל עם דיכאון קשה ואובדני מטופל תרופתית זה כן "סם". בכל אופן לא כאן המקום לדיון זה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

ד"ר אהוד, ראיתי מקרים בהם רופאים מיהרו לתת תרופות נוגדות דיכאון לכל מי שאמר שהוא סובל מדיכאון מבלי אפילו לשלוח אותו לטיפול בייעוץ. ממה שאני ראיתי, הסובלים מדיכאון לא תמיד מחפשים את הפיתרון המהיר, ולפעמים גם הטיפול התרופתי לא עוזר לטווח הארוך, הם בסה"כ רוצים לדבר עם מישהו ולהגיד לו - רע לי, תעזור לי לצאת מזה. אולי גם בדיקה של הגורמים לדיכאון ולימוד של כלים שישמשו את האדם להילחם בקולות המדכאים כדי שיוכל כל חייו להשתמש בכלים האלו ולא להיות תלוי כל הזמן בתרופות והבעיה רק גדלה? השאלה היא פה למה ממהרים כ"כ לתת תרופות במקום להתמודד עם הבעיה? ממהרים לתת תרופות וזהו לפעמים. נוברים יותר מידי בעבר במקום להתמקד בהווה ובעתיד. לפעמים ממש מתסכל למטופל מול כל הגורמים הללו. והם ניצבים מולם בחוסר אונים. הרי הפסיכאטריה והפסיכולוגיה הם לא מדעים מדויקים ומוכחים. דברו איתם. דברו איתנו.

שלום האם אדם שעבר בחייו שני ארועים פסיכוטים קשים ונוטל בשנים האחרונות באופן קבוע זיפרקסה ועדיין אינו מאובחן שחולה סכיזורפניה אלא שבעל הפרעת אישיות גבולית מה יש לו הפרעה או מחלה כי שתי ההגדרות לשתי ההפרעות הן די דומות

שלום רפי. לא כל אדם שעבר התקפים פסיכוטים סובל מסכיזופרניה. להיפך - רוב ההתקפים הפסיכוטים אינם אצל חולי סכיזופרניה. להתקפים פסיכוטים יכולים להיות סיבות שונות - דכאון קשה, מאניה, סמים (כן כן, גם סמים קלים אצל אנשים עם מועדות גנטית), הפרעה פסיכוטית (מהם סכיזופרניה היא רק אחת מהם), מחלות גופניות שונות וגם הפרעות אישיות מסויימות (שאז ההתקפים הפסיכוטים בד"כ קצרים). הטיפול בזיפרקסה יכול להיות אופציה בכל אחד מהאפשרויות לעיל. מכאן שאין אפשרות לתת לך תשובה ספציפית. יש לפנות בשאלות לרופא המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אני כל הזמן בדיכאון. כל הזמן אני בטוחה שכולם נגדי ומדברים נגדי. תמיד אני מפרשת את הכל שלילי. אני מרגישה מאוד לא יוצלחת וחסרת בטחון.אני לא מצליחה לרזות, לא חברותית כלל, יש לי חרדות מהסביבה .אם אני הולכת ברחוב ואני שומעת שאנשים צוחקים אני תמיד חושבת שהם צוחקים עליי.אני חושבת על עצמי שאני מכוערת וגם חושבת שאחרים חושבים עליי כך. אני מרגישה מאוד בודדה.אני בורחת מכל אירוע או מפגש חברותי או משפחתי. בקיצר אין לי כל כך טעם לחיי.

שלום נילי. אבחון של הפרעות נפשיות (וביניהם סכיזופרניה) הוא הליך מורכב הדורש בדיקות מקיפות וחוזרות של אנשי מקצוע ובוודאי שלא נעשה ברמה של פורום אינטרנט. ניכר שאת שרויה בסבל נפשי רב על רקע התלונות שאת מתארת עם פגיעה בתפקודים חברתיים, משפחתיים ועוד. סימנים של חוסר ביטחון, פירוש שלילי, חרדות, ייחוס עצמי וכד' יכולים להיות חלק ממגוון רחב של הפרעות נפשיות. אני ממליץ לפנות לפסיכיאטר בהקדם לצורך אבחון, טיפול ושיקום. אין סיבה שתמשיכי לסבול ללא עזרה מקוצעית. בברכה, ד"ר אהוד ססר

עצם זה שאת מבטאת כל כך טוב את הסבל שלך, את רחוקה מסכיזופרניה שמהותה ניתוק מהמציאות ומחשיבה נכונה. פשוט לא?

שלום ד"ר ססר האם סכיזופרניה עוברת בתורשה ?

שלום נילי. לגבי תורשה וסכיזופרניה: סיכוזופרניה היא הפרעה מורכבת ויש גורמים רבים שמשחקים תפקיד בפריצת המחלה (ואנו לא מתיימרים לדעת את כולם) ביניהם גורמים גנטיים, ביולוגים, סביבתיים ועוד. אז התורשה היא מורכבת ולא אחד לאחד. הסטטיסטיקה לגבי התורשה היא: הסיכוי ללקות בסכיופזנריה בכלל האוכלוסיה (ללא קרובי משפחה חולים מדרגה ראשונה) - 1% הסיכוי ללקות בסכיופזנריה אם יש אח חולה - 8% הסיכוי ללקות בסכיופזנריה אם יש אח תאום לא זהה חולה - 12% הסיכוי ללקות בסכיופזנריה אם יש אח תאום זהה חולה - 47% הסיכוי ללקות בסכיופזנריה אם אחד ההורים חולה - 12% הסיכוי ללקות בסכיופזנריה אם שני ההורים חולים - 40% בברכה, ד"ר אהוד ססר

אחותי נוטלת גאודון מזה שבועיים ובימיןם האחרונים היא סובלת מעצירות ותשישות ? האם זה קשור לתרופה ? אנא תשובתך המהירה תודה

תוכלי להיכנס לאינדקס התרופות באתר וללחוץ על לשונית "עלונים" בחרי בעלון לצרכן וקראי בקפידה אחר תופעות הלוואי. http://www.doctors.co.il/medicine-5686#alon

שלום סער. תודה על השאלה. תשובה כללית לגבי תופעות לוואי: "התרופה האידיאלית" תהיה יעילה ב-100%, ללא תופעות לוואי, ללא תגובות בין תרופתיות, אפשר יהיה לקחת אותה רק פעם בחודש, לא תהיה לה השפעה על העובר והיא לא תעבור בחלב אם. לצערנו התרופה האידיאלית עוד לא הומצאה. לכן אנו עדיין צריכים להתמודד עם נושא תופעות הלוואי. כל אדם מגיב אחרת למתן תרופה חדשה ממגוון סיבות (גנטיות, פסיכולוגיות וכד') לכן צריך לפנות לרופא המטפל המכיר את המטופל על מנת לברר את הסוגיות הבאות: 1) צריך לברר באם מדובר בכלל בתופעות לוואי - יכול להיות שמדובר בסימנים של המחלה עצמה או בעיה גופנית אחרת חולפת כגון מחלה ויראלית וכד'. 2) צריך לבדוק שאין אינטרקציות בין-תרופתיות. מטופלים בבריאות הנפש (כגון הלוקים בסכיזופרניה) לפעמים מטופלים ביותר מתרופה אחת (לפעמים גם תרופות גופניות) ולפעמים יש אינטרקציות בין תרופתיות. צריך לפנות לרופא המטפל. 3) לפעמים יש תופעות לוואי שמופעיות בהתחלת הטיפול ואח"כ חולפות. 4) לפעמים מטופלים הסובלים מסכיזופרניה טוענים שיש להם תופעות לוואי גם כשאין להם מכיוון שהם רוצים להפסיק את התרופה, בד"כ בגלל נושאים של חוסר תובנה למחלה (ראה דיונים קודמים בפורום), למשל מתוך מחשבה ש"התרופה גורמת להם למחלה". 5) כמו כן, לפעמים מטופלים מטופלים הסובלים מסכיזופרניה טוענים שיש להם תופעות לוואי מכיוון שהם רוצים לקבל תרופות נגד תופעות לוואי כגון דקינט וארטן שיש להם (לפעמים) השפעה ממכרת. ספציפית לגבי גאודון - עצירות היא תופעה מוכרת. תשישות פחות (בד"כ גאודון דווקא עושה ההיפך וגורם לעירנות). בכל אופן יש לפנות לרופא המטפל כדי לברר את הסוגיות האמורות לעיל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

דוקטור צהריים טובים בנוגע לכתבה רציתי לדעת איפה עושים את הזריקה ? אצל הרופא או אצל האחות ? בקופת חולים או ?

שלום קובי. את הזריקה ניתן לקבל גם אצל אחות בקופ"ח וגם אצל אחות במרפאת בריאות הנפש, לפי מה שנח יותר למטופל (נושאים של סטיגמה וכד') או לפי החלטה של הרופא המטפל (במקרה של טיפול מרפאתי כפוי נהוג לקבל את הזריקה במרפאת בריאות הנפש). בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב, רציתי לדעת מה ההבדל חוץ מהנטילה בין זיפרקסה לבין ריספרדל קונסטה ? תודה מראש, רעות

שלום. התשובה הקצרה - זיפרקסה נוטלים ככדור באופן יומ יומי, ריספרדל קונסטה מקבלים כזריקה פעם בשבועיים. פרט לכך מדובר בשתי תרופות שונות (למרות ששניהם תרופות אנטיפסיכוטיות מהדור השני) ויש הבדלים מהותיים ביניהם בנושאים של תופעות לוואי (כגון השמנה או עליית הורמון בשם פרולקטין), הבדלים בשפעה סדטיבית וכד'. ליותר פרטים מומלץ לקרוא את העלונים של התרופות (יש כאן באתר, ניתן להיכנס לאינדקס התרופות וללחוץ על הלשונית "עלונים"). בכלל מומלץ תמיד לקרוא את העלון לצרכן של כל תרופה שנוטלים. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, רציתי לדעת אם חולי סכיזופרניה יכולים לתפקד בצורה נורמטיבית, לגבי הגנטיקה האם המחלה יכולה לעבור לילדים ואם כן איך אפשר לגלות את זה כמה שיותר מוקדם?

שלום. שאלתך "האם חולי סכיזופרניה יכולים לתפקד בצורה נורמטיבית?" היא מורכבת ותלויה במגוון גורמים ביניהם סוג הסכיזופרניה, גיל תחילת המחלה, דבקות בטיפול תרופתי ומעקב, שיתוף פעולה עם תכניות שיקומיות ועוד הרבה גורמים אחרים שקצרה היריעה מלפוט כאן. מספר נקודות: 1) ככל שגיל תחילת המחלה גבוה היותר, כך היכולות הקוגניטיביות יהיו שמורות יותר ורמת התפקוד תהה גבוהה יותר. 2) ככל שיש יותר סימנים "שליליים" כגון חוסר מוטיבציה, הסתגרות, מיעוט בדיבור, הזנחה עצמית וכד' יש ירידה בתפקוד. 3) כשיש פגיעה קוגניטיבית (פגיעה בזכרון עבודה, תכנון, רצייה, אבחנה בין עיקר וטפל וכד') יש ירידה בתפקוד. 4) וכמובן, אין להמעיט בחשיבות ההליך השיקומי לצורך שיפור תפקוד. ניתן לקרוא דיונים אחרים כאן בפורום לצורך פירוט. לגבי גנטיקה: הסיכוי ללקות בסכיופזנריה בכלל האוכלוסיה - 1% הסיכוי ללקות בסכיופזנריה אם יש אח חולה - 8% הסיכוי ללקות בסכיופזנריה אם יש אח תאום לא זהה חולה - 12% הסיכוי ללקות בסכיופזנריה אם יש אח תאום זהה חולה - 47% הסיכוי ללקות בסכיופזנריה אם אחד ההורים חולה - 12% הסיכוי ללקות בסכיופזנריה אם שני ההורים חולים - 40% לגבי גלוי מוקדם: אין בסכיזופרניה גלוי מוקדם כמו בלמשל סרטן השד או סרטן הערמונית. כן ניתן להבחין בתסמינים מקדימים לפני פריצת המחלה, מה שנקרא "פרודרום" שכוללים הסתגרות חברתית, פאסיביות, תלונות גופניות בלתי ספציפיות וכד'. אך יש להדגיש - אי אפשר לדעת מי מהם יפתח סכיזופרניה ומי לא, כך שאין לכך (נכון להיום) יישום מעשי. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב אני חדשה בפורום ולכן פנייתי הראשונה תהיה מעט ארוכה, עמך הסליחה. אחות של בעלי בת 37,אובחנה כסכיזופרנית לפני כ8 שנים ומאז כפי שהפסכיאטר תאר , מצבה התדרדר בהדרגה עד למצבו הנוכחי בו אינה עובדת, גרה עם ההורים ומנותקת לגמרי מבחינה חברתית ואף נוטה לעיתים קרובות להתקפי זעם לא צפויים. אציין שמראש עוד כשאובחנה סירבה להכיר בכך ואף טוענת שכולם חולים והיא בריאה ואף יותר מזה סירבה לקבל טיפול תרופתי יומי ומאז ועד היום מקבלת כדור אחד, כנראה מרוכז, פעם בשבוע וגם זה עם הרבה עניינים מסביב. בשנה האחרונה חלה התדרדרות משמעותית במצבה עד כדי שהוריה מתקשים לגור איתה באותו הבית , קשה לסמוך עליה ולעיתים אף לא נעים עד כדי תחושת פחד להיות במחיצתה. הנקודה היא שהיא מסרבת להגיע לועדות המיועדות להכרתה כחולה וכך גם להתחיל בשיקום, הרי אי אפשר לאלץ אותה לכך !!! אז איך עושים זאת ?איך גורמים לה להבין שהיא זקוקה לשיקום ?שהיא צריכה לגור בדיור מוגן ואיך בכלל מביאים אותה לוועדות האלו כדי שתוכל בכלל להתחיל בתהליך? למי פונים? יש קבוצות תמיכה להורים ? חשוב לציין שלפני שבוע היא הגיעה להתקף פסיכוטי(?) שהתאפיין בהשתוללות ברחוב עד כדי אזיקתה באזיקים היות ותקפה שוטרים ובכלל בחודש האחרון היתה מעורבות נוספת של שוטרים שהיא הזמינה הביתה כי חשבה שגנבו לה משהו ,זה בעצם הקש ששבר את גב הגמל וגרם להוריה להבין שצריך להוציאה מהבית לשיקום אז איך עושים זאת ? תודה על תשובתך ומתנצלת על אריכות הפניה.

שלום. את שואלת מספר שאלות, כולן חשובות. 1) לגבי סוגיית התובנה: את מציינת שאחותה של בעלך מסרבת להכיר בכך שהיא סובלת מבעיה נפשית, ואכן, אחד המאפיינים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. אין דרך קלה להתמודד עם בעיה זו (שהיא אחד הגורמים לחוסר דבקות בטיפול התרופתי כמו גם סירוב להליך שיקומי). דרך אחת – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם גורמים המטפלים (הפסיכיאטר המטפל, עו"ס, רופא משפחה וכד'). כך ניתן להגביר את האמון וליצור אווירה בה ניתן יהיה להתאים טיפול תרופתי, פסיכולוגי ושיקומי אישי, דבר שיוכל להביא לשיפור גם בתחומים של תובנה, איכות חיים, מיומנויות חברתיות וכד'. 2) סוגיית השיקום: איך משכנעים מטופלת שסובלת מסכיזופרניה להתחיל בהליך שיקומי? התייחסתי לסוגיה זו גם בשאלות קודמות בפורום. בכל אופן הנה התמצית: מאז חוק שיקום נכי נפש בקהילה משנת 2000 יש מגוון רחב של אפשרויות שיקומיות שניתן להציע כולל (בין השאר) מגורים, תעסוקה, לימודים, ליווי אישי ואפילו טיפולי שיניים. אולם אין אפשרות להכריח מטופל שאינו רוצה בכך. לפעמים ההתנגדות נובעת מחוסר ידע, לעיתים בשל הרצון להימנע מ"סטיגמה", לעיתים בשל חוסר תובנה למחלה "אני לא חולה", לעיתים בשל הסימנים ה"שליליים" של המחלה (חוסר יוזמה ומוטיבציה) ולעיתים מתוך פחד מהלא נודע. כמובן שאין פתרונות קסם אבל ניתן להיעזר במספר טיפים כלליים: א) כאמור לעיל – יש לפעול ליצירת קשר טיפולי טוב ובונה אמון עם הגורמים המטפלים. ב) יש לתת הסברים מקיפים על מהות ההוסטל – במקרים רבים ההתנגדות של המטופל נובעת מחוסר ידע ותו לא. ג) ניתן לארגן ביקורים במספר הוסטלים ו/או דיור מוגן לצורך התרשמות בתאום עם העובד הסוציאלי. שוב – במקרים רבים מטופלים משנים את דעתם לאחר שהם רואים את המסגרת כולל כל האפשרויות הגלומות בה – חיי חברה, חוגים, תעסוקה וצוות מקצועי מיומן אתו ניתן להתייעץ בכל עת. ד) ניתן להסביר למטופל שהוסטל או דיור מוגן אינו סוף הדרך – בהמשך ניתן להתקדם לדרגות עצמאות גבוהות ולתעסוקה בשוק החופשי. ה) כמו כן ניתן להסביר שמעבר להוסטל אינו מהווה נתק מהמשפחה כלל ועיקר. הוסטלים נמצאים במרכזי אוכלוסיה וניתן לבקר את המשפחה בכל עת, לבוא לחופשות בסופי שבוע וכד'. 3) למי פונים לגבי השיקום? לרווחה (עובד סוציאלי) או לפסיכיאטר המטפל. לאחר מכן, במידה ויש שיתוף פעולה, העו"ס קובע תור ל"ועדת סל שיקום איזורית" שיש לה את הסמכות לדון ולאשר את האפשרויות השיקומיות השונות האמורות לעיל. מומלץ שלועדה יגיעו גם בני משפחה כדי להציג את הצד שלהם. 4) קבוצות תמיכה להורים: התמיכה בהורים (ובני משפחה בכלל) היא חשובה ביותר לצורך התמודדות עם בן משפחה הסובל מסכיזופרניה. לפעמים חשוב לא פחות ללמוד במה _לא_ להתערב (יש משפחות שמעורבות "יותר מדי" בחיי בן המשפחה החולה ובכך גורמים רק להחרפה במצבם). בכל אופן אני לא יודע מאיזה אזור אתם, אבל אני יכול לומר שבהרבה מרפאות לבריאות הנפש יש גם מסגרות של תמיכה בהורים (בד"כ קבוצות שבועיות). יש ליצור קשר עם המרפאה שלכם ולברר. כמו כן, תמיד ניתן לפנות למסגרות פרטיות (שעולות כסף). 5) אלימות: את מתארת מצב של אלימות עד צורך באזעקת המשטרה וכד'. במקרה כזה יש לבחון באם יש צורך באשפוז כפוי - לפי החוק לטיפול בחולי נפש (1991) כשמטופל מציג התנהגות המסכנת את עצמו או את סובביו כתוצאה ממחלתו יש מקום לאשפוז כפוי. לפי מה שאת מתארת יש חשש שזה אכן המצב ואז ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשת הוראת בדיקה פסיכיאטרית כפויה. יש מספר אפשרויות מעשיות לפעולה. העדיפה ביותר היא לארגן ביקור בית של גורם מטפל (רופא משפחה, עובד סוציאלי או פסיכיאטר פרטי) והם יפנו לפסיכיאטר המחוזי במקרה הצורך. כשזה לא ניתן יש אפשרות לפנות למשטרה כשהוא אלים והם יכולים להחליט על הבאתו למיון פסיכיאטרי. אפשרות נוספת (פחות מומלצת) היא פניה ישירה לפסיכיאטר המחוזי (עדיף בכתב). הערה: יכול להיות שבאשפוז, לאחר שתקבל טיפול אינטנסיבי (תרופתי, פסיכולוגי וסוציאלי) היא תשתכנע לנסות הליך שיקום. וכמו תמיד - כדי לקבל תשובות ספציפיות יותר ומותאמות לגבי אחות בעלך יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום לכולם (קצת ארוך...סליחה), אנחנו משפחה חדשה יחסית בתחום פגועי הנפש. לאחרונה אובחן אחי כחלה סכיזופרניה (לאורך השנים היה סגור ובודד ולפתע בלי התרעה חווה התקף פסיכוטי ואף אושפז למס' ימים). כיום נמצא למעלה מחודשיים בבית (גר לבדו), נוטל תרפות לפי מה שהומלץ לו אך אינו מסוגל לתפקד כלל בבית. בשיחות עם העו"ס המלווה היא המליצה על השתכנות בהוסטל לאור מצבו אך הוא מסרב בתוקף וטוען כי הוא רוצה להמשיך לגור בבית וכי יבוא אלינו (האחיות שגרות לידו) מדי ערב-מה שנעשה בפועל כבר חודשיים. הוא פשוט מחכה שנחזור בערב הביתה ואז אוכל וכו'...) מיותר לציין כי אין זה אפשרי "לארח" מדי ערב את אחי יום יום לאורך תקופה ארוכה בעיקר כי אני פוחדת שהנ"ל יגרור לו תלות אינסופית בנו שכן לבד הוא לא מבצע כלום (כרגע כי פשוט אינו מסוגל אך כך גם לעולם לא יילמד). אנו בבעיה איך לשכנעו להתגורר בהוסטל? איך לומר בעדינות כי קשה לנו מדי ערב לטפל בו (מבלי לפגוע כמובן) וכי חיינו פשוט נקטעו/נתקעו ביום בו חווה התקף. אנו מאוד דואגות ואוהבות ורוצות לעזור אך יש גם בעלים מנגד ומשפחה שלנו עם ילדים וזה כמעט בלתי אפשרי לאורך זמן :-(

שלום רב. את מעלה סוגיה חשובה וקשה – איך משכנעים מטופל שאובחן כסובל מסכיזופרניה להתחיל בהליך שיקומי? מאז חוק שיקום נכי נפש בקהילה משנת 2000 יש מגוון רחב של אפשרויות שיקומיות שניתן להציע כולל (בין השאר) מגורים, תעסוקה, לימודים, ליווי אישי ואפילו טיפולי שיניים. אולם אין אפשרות להכריח מטופל שאינו רוצה בכך. לפעמים ההתנגדות נובעת מחוסר ידע, לעיתים בשל הרצון להימנע מ"סטיגמה", לעיתים בשל חוסר תובנה למחלה "אני לא חולה", לעיתים בשל הסימנים ה"שליליים" של המחלה (חוסר יוזמה ומוטיבציה) ולעיתים מתוך פחד מהלא נודע. כמובן שאין פתרונות קסם אבל ניתן להיעזר במספר טיפים כלליים: 1) כצעד ראשון יש לפעול ליצירת קשר טיפולי טוב ובונה אמון עם הגורמים המטפלים – אם זה הפסיכיאטר, העובד הסוציאלי או רופא המשפחה. 2) יש לתת הסברים מקיפים על מהות ההוסטל – במקרים רבים ההתנגדות של המטופל נובעת מחוסר ידע ותו לא. 3) ניתן לארגן ביקורים במספר הוסטלים לצורך התרשמות בתאום עם העובד הסוציאלי. שוב – במקרים רבים מטופלים משנים את דעתם לאחר שהם רואים את המסגרת כולל כל האפשרויות הגלומות בה – חיי חברה, חוגים, תעסוקה וצוות מקצועי מיומן אתו ניתן להתייעץ בכל עת. 4) ניתן להסביר למטופל שהוסטל אינו סוף הדרך – בהמשך ניתן להתקדם לדיור מוגן (דרגת עצמאות גבוהה יותר) ולתעסוקה בשוק החופשי. 5) כמו כן ניתן להסביר שמעבר להוסטל אינו מהווה נתק מהמשפחה כלל ועיקר. הוסטלים נמצאים במרכזי אוכלוסיה וניתן לבקר את המשפחה בכל עת, לבוא לחופשות בסופי שבוע וכד'. וכמו תמיד - כדי לקבל תשובות ספציפיות יותר ומותאמות לגבי אחיך יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

ד"ר ססר המון תודה על התשובה... אני חושבת שהסיבות העיקריות לסירוב הינן: 1. הסימנים השליליים, תחושת הדיכאון, חוסר המודעות למגבלות התפקודיות והתקווה (שאני לא רוצה להפיח) כי יום אחד הבעיה הרפואית תעבור ואחריה ניתן יהיה להתחיל בשיקום תפקודי 2.היעדר אמון בפסיכיאטרית - "סתם היא מחליפה לי כל הזמן תרופות" וכו'... 3. ביקרנו בהוסטל וראינו מטופלים שמצבם הנפשי קשה בהרבה משלו ולכן אינו מעוניין לגור מחוץ לבית, ולבצע "פקודות" של "תנקה את החדר" וכו'... רציתי דעת האם ישנה מסגרת שיקומית אחרת פחות אינטנסיבית (על אף העובדה שאובייקטיבית הוא זקוק להוסטל) שבה יוכל להשתקם ומטופלים בה חולים "קלים" יותר. אציין כי הוא מהנדס מצטיין בעל תואר שני ורמה אינטיליגנטית עצומה ולכן מדוכא מאוד ממצבו ומהעתיד הצפוי לו (כאילו התבזבזו חייוו) מאוד מודה לך על התייחסותך...