משבר או דיכאון של אמצע החיים
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
שלום לפרופ׳, אני רוצה להתחיל מהסוף, אני בדיכאון! יש לי מחשבות על מוות וקנאה בנפטרים בלוויות. זה נמשך כבר זמן מסוים אך התגבר לאחרונה. מקום המקלט שלי, זה המשפחה, מדהים ואני נהנה להיות עם משפחתי. זה לא שאני רואה את עצמי עושה מעשה ומתאבד אך אני מכיל את המוות ואינני מפחד ממנו. אני בן 43 ומרגיש שנמצא בתוך בועה, אגיד שעם המשפחה והחברים אני מרגיש שמחה ומצב רוח טוב. כשאני עם עצמי ומחשבותיי אני מרגיש הרגשה של ריקנות ואי מיצוי עצמי, אני מרגיש קהות של המחשבות על העתיד. אני לא מצליח לחשוב כיצד אני לוקח את עצמי קדימה מבחינה עסקית. אני מרגיש שאני צריך עזרה. האם זה משבר גיל ה 40? הפרעה נפשית?
שלום לך, לפי תיאוריך, אני בהחלט מסכים עם האבחון העצמי שלך כסובל מדיכאון המצריך טיפול תרופתי ופסיכולוגי מיידי. מדאיגה במיוחד הקנאה בנפטרים המבטאת משאלת מוות וייאוש מהחיים. אין לדעתי טעם לעסוק בשאלה אם מדובר במשבר גיל ה-40 או לא. גם אם כן, משבר כזה אינו נוצר יש מאין והפוטנציאל היה קיים קודם. אין זה גם משנה מבחינת הטיפול, שבלאו הכי מותאם אישית. כדי לקבוע את סוג הטיפול התרופתי (לרוב SSRI) והפסיכולוגי, יש צורך בשיחה פנים אל פנים. סיכויי ההצלחה טובים מאוד ככל שמתחילים את הטיפול מוקדם יותר. אחרת, עלולות להיווצר הפרעות משניות שעלולות להחמיר את המצב ולהקשות על הפתרון. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
תודה רבה
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
