חרדות אובססיביות-קומפולסיביות-הומוסקסואליות
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
שלום, אני בן 29 וסובל מOCD מגיל 8. מהלך המחלה החל בסחף חריך של טקסי חזרה ומחשבות טורדניות והתגלגל עם השנים לנטייה קיצונית לסדר, נקיון ופרפקציוניזם באופן כללי. אף שהייתי ילד מפוזר ומעופף, עם הזמן הפכתי כמו-אנאלי מאד. בנוסף, נהייתי מאד לא סבלני לטעויות שלי ושל אחרים והתפתחו בי רמות עקה גבוהות מאד עד כדי אי-תפקוד. בגיל 12-13 התחלתי ככל נער להתפתח מינית ובאופן טבעי ורגיל נמשכתי מאד לבנות וכל הפנטזיות המיניות שלי היו נשואות לעניין זה. לצערי, במהלך נעוריי היה לי חבר טוב מאד וילדי הכתה החליטו שזה נורא מצחיק לקרוא לעברנו משך שנים "הומואים" ולנסות לערער את מיניותנו. בשלב מסויים התחלתי לתהות שמא הם צודקים והדבר הפך למחשבה טורדנית, כמו קול בראשי שלוחש כל הזמן "אתה הומו". כבר לא יכולתי לאונן על נשים משום שכל הזמן "שמעתי" (באופן שאינו פסיכוטי) את המחשבות הללו בראשי. איני בקיא בפסיכולוגיה של המין, אך מתישהו סביב גיל 15, כבתסריט הוליוודי בו הדמות הראשית מתכחשת למיניותה, עצם ה"ויתור" לכוח שבמחשבות האלה הפך את החבר הזה למישהו שתוך כדי אוננות פתאום מאד נמשכתי אליו (ורק אליו, ללא כל משיכה לנערים/גברים אחרים עלי אדמות). כך עברו השנים. כשהפסקתי לחשוש למיניותי ולא חשבתי על ענייני ההומוסקסואליות, בלי לשים לב - חזרתי להמשך לנשים בלי לשים לב והן מלאו את מחשבותיי. כששוב החרדות חזרו - לא יכולתי לפנטז עליהן ואט גברים מילאו את הפנטזיות שלי. בגיל 18 אמרתי לעצמי שמספיק, שככל הנראה אני באמת הומוסקסואל, על אף כל מה שהיה קודם. באורך מצער מאד, מרגע שאמרתי לעצמי שאני אכן הומוסקסואל - הפסקתי להמשך לגברים. זה מאד מתסכל, שכן בכל פעם בה אני אומר לעצמי שאני סטרייט - אני כבר לא מסוגל לפנטז על אישה מבלי שיש בתוכי חרדה מעקרת. כשאני משלים, לכאורה, עם היותי הומוסקסואל - איני מסוגל לפנטז על גבר, והמשיכה לנשים שוב מתאפשרת וחוזרת. למעשה, אני גם לא מסוגל לגעת או לנשק גבר. התנסיתי במין עם גבר ולא הצלחתי לגמור. הרגשתי נורא בכך שהלכתי נגד משהו שאני יודע בתוך תוכי שהוא האמת - שככל הנראה אני סטרייט כפי שתמיד ידעתי. אני חש נורא מעצם המחשבה שאני צריך לומר לעצמי ולסביבתי שאני הומוסקסואל או ביסקסואל כשאני יודע שאיני כזה, רק כדי שאוכל לקיים את ההטרוסקסואליות הבסיסית שלי. אם הייתי הומו - הללויה. הייתי יוצא מהארון וחי את חיי בשלמות. אבל זה פשוט לא המצב ואני לא יודע איך לצאת מהפלונטר הזה. ברור לי שמרגע ש"אצא מהארון" לפני משפחתי - תחלנה בי החרדות שאני סטרייט שמשקר לסביבתו. אשמח לכל עצה בנושא, תודה רבה דן
שלום דן, יהיה זה מאוד חסר אחריות מקצועית מצדי לאבחן את מצבך דרך פורום באינטרנט. יש אמנם אבחנה של HOCD - סוג מסוים של OCD שבו אנשים שהם הטרוסקסואלים לחלוטין מפתחים חשש אובססיבי (לעתים מלווה טקסים ולעתים לא) שמא הם הומוסקסואלים למרות שהם נמשכים אך ורק לנשים: http://www.giditherapy.co.il/?p=1014 במידה והאבחנה היא אכן OCD מכל סוג, הטיפול המומלץ הוא שילוב של טיפול תרופתי ע"י תרופה המעכבת ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח (SSRI - למשל פרוזק) וטיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT). לפי הקווים המנחים לטיפול ב-OCD של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני, וגם לפי ניסיוני, הטיפול התרופתי הוא תנאי הכרחי הן לשיפור המצב והן להצלחת הטיפול הפסיכולוגי: http://www.giditherapy.co.il/?p=1856 במשך הזמן, כשחל שיפור, ניתן לשקול הפחתה במינון של הטיפול התרופתי, כשהמטופל רכש בטיפול הפסיכולוגי כלים להתמודדות, אך לפחות לפי הקווים המנחים (המקובלים בעולם כולו), הטיפול התרופתי נמשך לאורך כל החיים, שכן מדובר בהפרעה שמקורה פיזיולוגי הדורשת התייחסות תרופתית. בכל מקרה, נדרש אבחון פנים אל פנים ע"י איש מקצוע מוסמך. יש בהחלט פתרון לבעיה. הייתי נמנע מטיפול בגישה פסיכודינמית ("פסיכואנליטית") המתייחסת לתכני האובססיה, שעלולה לחזק את נטייתך לחיטוט עצמי: http://www.giditherapy.co.il/?p=234 במקרה של H-OCD - אין מקום לשקול בכלל יציאה מהארון, שכן ההפרעה מופיעה אך ורק אצל הטרוסקסואלים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
