האם זה הטיפול הנכון?
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
אני בת 32 והתחלתי לפני כשלושה חודשים טיפול פסיכולוגי, ומאז, לצערי המצב רק התדרדר. אני סובלת מחרדה חברתית קשה, פוסט טראומה, חרדות, ביישנות ודיכאון כתוצאה מכל זה. אין לי חברים בכלל, אני רווקה עדיין ומאז השחרור מהצבא לא מצאתי את עצמי. החלפתי המון עבודות, ישבתי הרבה בבית. היו לי תקופות קשות של דיכאון. הייתי בטיפול אצל מאמנת אישית. ולאחר 7 שנים, שוב חוויתי נפילה והחלטתי ללכת על משהו רציני יותר, על פסיכולוג. לצערי זה לא עוזר לי. בזמנו המליצו לי על כדורים וחששתי מזה מאוד. ניסיתי יומיים והפסקתי. אני גרה עדיין עם ההורים והקשר איתם ממש קשה. ביקורתי. הפסיכולוג שלי טוען שעד שלא אצא מהבית שום דבר לא יעזור. הם גם מתנגדים לזה שאקבל טיפול. יש הרבה ביקורת.. גם מהם וגם מעצמי. הפסיכולוג טוען שהוא עצמו כבר לא מסוגל לעזור ושכדורים לא יעזרו ואני מרגישה פשוט אבודה. התחלתי היום עבודה חדשה, סהכ 4 שעות ביום וגם את זה אני לא מסוגלת להחזיק. אני לא חושבת שהייתי במצב כזה גרוע מימיי. ממש מחשבות רעות, קשיי נשימה, לחץ בחזה. תחושה של אין לי מושג איך אני מחזיקה מעמד כבר. קבעתי עם הפסיכולוג שלי ללכת שבוע הבא ולקבל כדורים. הוא הציע אפילו שאוציא נכות נפשית.. אבל אני חושבת שזה רק ידפוק לי את החיים. רציתי להתייעץ.. מה לדעתכם נכון לעשות? להמשיך עם הפסיכולוג? לקחת כדורים? הפסיכולוג עצמו כמעט הפסיק להיפגש איתי. כי אני אפילו לא מסוגלת להסתכל לו בפנים. הוא אמר שהוא חש חוסר בטחון ולא רוצה לדרדר אותי יותר. אני חושבת שמאז שהתחלתי איתו המצב ממש התדרדר ואני כבר לא יודעת איך להחזיק את עצמי. כל דקה נהייתה בלתי אפשרית. אשמח לקבל חוות דעת נוספת מכם אם אפשרי במייל. אני ממש נואשת וממש קשה לי תודה
שלום אלמונית, צר לי מאוד לקרוא על סבלך. מטבע הדברים, לא אוכל להתערב בטיפול. אני רק מצטרף לדעתו של הפסיכולוג שלך וסבור שטיפול תרופתי הוא תנאי הכרחי הן לשיפור המצב והן להצלחת הטיפול הפסיכולוגי ושעזיבת בית ההורים גם היא תנאי הכרחי. מטיפול תרופתי ליומיים לא ניתן להסיק דבר. ההשפעה מושגת כעבור מספר שבועות, אם כי בתרופות מסוימות (למשל ציפרלקס) אפשר לחוש במקרים מסוימים בחלק מההשפעה כבר בשבועיים הראשונים. המלצתי לך לגייס כוחות, לצאת מאזור הנוחות שלך, לא לצפות לשיפור בהרגשה מיד. את חייבת לצאת למלחמת העצמאות שלך: http://www.giditherapy.co.il/?p=256 במאמר הנ"ל תמצאי גם קישור למחקר שערכנו המצביע בבירור על כך שמצבם הנפשי של סטודנטים לתואר ראשון שעזבו את בית ההורים טוב יותר בצורה משמעותית ממצבם של אלה שנשארו לגור בבית ההורים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
