דיכאון וחרדה ................................
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
קראתי אחת המאמרים שלך פרופסור וזה המצב שאני שרוי בו "14 שנה כן 14 שנה עשיתי העתק הדבק לדברים 14 שנה טיפול תרופתי שכמעט לא עוזר בכלום שלא נדבר שאני לא יכול בכלל לעזוב אותו כי אני כבר מכור אליו ותסמיני הגמילה שלו יותר גרועים מסמים..אבוד עיצות טיפול פסיכולוגי כל כך יקר עד שאני עוזב אחרי טיפול 5 או 6 עשיתי טיפול CBT אולי 5 מפגשים ועזר לי פלאים לגבי החרדה ולא המשכתי לפני שנה והכל חזר מהתחלה אסתפק בזה גם אם בהמשך יהיה צורך בטיפול פסיכודינמי, המתייחס לאישיות כמכלול, כל עוד הדיכאון והחרדה אקוטיים, מומלץ ליישם גישה קוגניטיבית-התנהגותית. כאשר הסימפטומים של החרדה והדיכאון פעילים, אין זה הזמן ל"פסיכולוגיית מעמקים", כשם שלא עושים ניתוח בזמן מחלה אקוטית. החלק הקוגניטיבי של הגישה כולל שינוי אמונות בסיסיות (או עיוותים קוגניטיביים). הפסיכיאטר אהרון בק, אבי הטיפול הקוגניטיבי בדיכאון, פיתח את מה שמוכר כ"משולש הקוגניטיבי" של הדיכאון, הכולל אמונות שליליות של האדם המכוונות כלפי עצמו, כלפי העולם וכלפי העתיד. כשמדובר בקודקוד של העתיד, קיים כאמור הבדל בין הדיכאוני שבטוח שיהיה רע לבין החרדתי שיהיה מודאג ממה שעלול להיות בעתיד, אך כאשר מדובר בהפרעה המשולבת של דיכאון וחרדה, הבחנה זו רלוונטית פחות לטיפול. בק רואה את תסמיני הדיכאון כתוצאה של עיוותים הקוגניטיביים. כך, למשל, אדם שחושש מדחייה לא יעז להעמיד את החשש הזה למבחן, הוא יחוש דחוי, יתנהג בהתאם, יסתגר מפני הזולת, יימנע מקשר איתו ועקב כך יהיה עלול להיתפס כמתנשא ולא מעוניין בחברת אנשים אחרים, שיחששו לעשות את הצעד הראשון לקראתו. כך עלול להתחיל תהליך של נבואה המגשימה את עצמה. משולש הדיכאון של בק בק וממשיכי דרכו תרגמו את "המשולש הקוגניטיבי" למספר עיוותים קוגניטיביים: ◾הכללה מוגזמת – הסקת מסקנות כלליות מאירוע שלילי אחד ויחיד ◾הפשטה בררנית – התמקדות ב"חצי הכוס הריקה", תוך התעלמות מ"חצי הכוס המלאה" ◾"או הכול או לא כלום" – תפיסה פרפקציוניסטית שמעודדת הימנעות או דחיינות. ◾ניבוי העתיד – בחרדה הקושי הוא לשאת את אי הוודאות שבעתיד וקיים ניסיון מלאכותי לכסות כל אפשרות ע"י חשיבה על התסריט הגרוע ביותר ובדיכאון הניסיון הוא להבטיח ודאות שלילית מלאכותית במקום לקוות ולהתאכזב. ◾הצמדת תוויות – תפיסה סטראוטיפית של העצמי ושל הזולת: "אני לוזר", "אנשים הם רעים", "כל הגברים/נשים הם/הן כאלה" בניסיון מלאכותי להשליט סדר במקום לשאת את המורכבות האנושית
שלום יואב, אני לא בטוח שהבנתי אם אתה מבקש לשאול משהו או רק לחלוק עם הגולשים חומר ממאמרים שכתבתי. יעילותו של CBT (עם ובלי טיפול תרופתי במקביל) הוכחה במספר גדול של המחקרים, אלא שכמעט כל הנבדקים היו אמריקניים בעלי משמעת עצמית וצייתנות גבוהות אשר מילאו בקפדנות את ההוראות של המטפל בשיעורי הבית שהתבקשו לעשות לרוב בטיפולים אלה. מטופלים ישראלים, על פי ניסיוני, הרבה פחות חרוצים וממושמעים בעניין זה, גם אם הם מבקשים טיפול CBT. בשלב זה של חוסר שיתוף פעולה אני אכן עובר לטיפול פסיכודינמי במטרה לחשוף ולעבד את היחס האמביוולנטי (הדו-ערכי) לטיפול, כלומר, בין ההצהרות על רצון חד-משמעי בשינוי שלמענו יהיו מוכנים לעשות הכול ובין ההתנגדות המתגלה בחוסר שיתוף הפעולה ב-CBT. אם CBT עזר לך, אינני רואה להמשיך בעתיד בטיפול פסיכודינמי, שכן חרדה ודיכאון ובמיוחד השילוב שלהם עלול להגביר את הנטייה הקיימת לחיטוט עצמי שקיימת בסובלים מהם בלאו הכי: http://www.giditherapy.co.il/?p=234. במקרים רבים טיפול תרופתי, ולו מינימלי, הוא תנאי הכרחי המהווה מעין starter לתדלוק הטיפול וללא הרגעת החרדה ו/או הדיכאון, המטופל לא יוכל להפיק את מה שאפשר מ-CBT. זאת, למעט מקרים ששמירה על רמה מסוימת של סבל היא גורם מוטיבציוני שחיוני לטיפול. תודה על ההתעניינות שלך בעבודתי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
