מבחור נורמטיבי למתמודד

דיון מתוך פורום  פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות

28/11/2018 | 00:50 | מאת: מתמודד

שלום פרופ' ותודה על זמנך.כמו כן, תודה על התגובות פה שאתה מגיב בצורה נעימה ומכילה. אני בן 28.אובחנתי עם חרדה דיכאון ומחשבות כפייתיות. אני לא אדם פסימי ואוהב חברה ולכן פחות מתחבר לאבחנה של דיכאון. 5 שנים נטלתי ציפרלקס ועזר מאד.התאמנתי.רכשתי מקצוע.החרדות פחתו והפכו להיות בגבול הנורמה. לפני כשנה( אולי קצת יותר) בהמלצת הרופא משפחה, ירדתי מהציפרלקס מ20 מג ל5 עד שבכלל הפסקתי. לצערי,נסיבות החיים הובילו אותי לאחר אבחון שגוי של רופא לשולחן הניתוחים.מקום מומלץ לחרדה. בהתחלה החרדות היו בעקבות הניתוח והטלת ספק שהוא הצליח.האשפוז בביהח בעקבותו היה ממושך מהצפוי ובמילים אחרות-החרדה ניזונה כתוצאה מפשלה של רופא,הערכות לא נכונה וחוסר בדיקות מקיפות.כל אדם היה נבהל מלמצוא את עצמו חרד מאד כתוצאה מבעיה רפואית פשוטה מידי בשולחן ניתוחים עם חשדות לגרוע מכל. באותם ימים שלאחר הניתוח והחלמה שהתמהמה מלהגיע, מצאתי את עצמי מתרוצץ בין רופאים שונים כי אבדתי בהם אמון.אחד כבר כשל.מי הבטיח שאחר לא? בהמלצת הרופא משפחה, העלתי את הצפירלקס ל5 ואז בהדרגתיות עד 20 מג. ב20 מג נהיו לי התקפי חרדה יומיומיים.אובדן תאבון, טרדה בלתי פוסקת וסיוטים.השיא היה כשערב אחד בדרכי לפסיכולוג, נכנסה בי מחשבה "אולי אמא שלי יכולה להזיק לי?" מחשבה זו גרמה לי לצער רב.התקף חרדה נוראי שהרגשתי שאנע משתגע סופית וסיימתי את חלקי בעולם.מעתה אהיה מרותק במחלקה סגורה. הפסיכיאטרית החליפה לי מציפרלקס לאנפרניל. בהמלצתה, ירדתי מהציפרלקס בהדרגה.שמתי לב ככל שירדתי במינון כך הרגשתי יחסית טוב יותר. רופא אחר המליץ לי על פלוטין במקום ציפרלקס.שילבתי לשבוע פלוטין ציפרלקס ומידי פעם וואבן. זה היה שבוע קשה עם השילוב הלא סימפטי הזה.אי שקט,התקפי חרדה ולפתע הרגשתי ריק נפשית.ממש תחושה של דיכאון. חזרתי לפסכיאטר עם התחושות האלו והוא אמר שמה שאני חש זה לא בגלל הכדורים אלא " אתה אדם חולה וצריך תרופה כדי להתרפא". כששמעתי את מילותיו, הודתי לו על החוסר סימפטיה והפסקתי עם הכדורים. אני נהלתי חיים מלאים בהגשמה, לימודים חבר'ה ועבודה. איני אדם חולה אלא מתמודד עם חרדות. כיום אני בטיפול פסיכולוגי צמוד. התקפי חרדה והתקפי דיכאון ירדו, אך אני עדיין עם חרדות.מחשבות כפיתיות מתגנבות למוחי.מחשבות מדכאות חולפות במוחי והחרדה...היא בונה לה קן בראשי. מהי דעתך במקרה זה, מומלץ טיפול תרופתי? הציפרלקס עזר לי אך כשחזרתי אליו הוא היה סיוט והראה לי מה זה באמת חרדות וסיוטים. תודה על שהקדשת מזמנך ומהידע הרב שאתה מכיל. תבורך

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מתמודד, קראתי בעיון רב את פנייתך וצר לי מאוד על המצוקה הרבה שאתה מתאר. לצערי הרב, ידיי כבולות מלעזור, משום שאתה מטופל אצל פסיכולוג, וטוב שכך, וכל התערבות שלי במצב כזה לא תהייה אתית וגם עלולה לבלבל אותך יותר שלא לצורך. באשר לטיפול התרופתי אצל הפסיכיאטרים השונים - אינני רופא אם כי אני מכיר חלק גדול מהתרופות מניסיון רב עם המטופלים הרבים שלי לאורך השנים. לצערי, פסיכיאטרים כיום עוסקים כמעט אך ורק בטיפול תרופתי ואינם מקור לאמפתיה. במקום להעלות ולהוריד את המינון של הציפרלקס או להחליפה בתרופה מאותה משפחה (פלוטין), ההצעה של הפסיכיאטרית לעבור לאנפרניל נשמעת על פניה ההגיונית ביותר. אל לך להתרגש יותר מדי מיחסו של הפסיכיאטר. הניסוח שלו היה אולי לא מוצלח ולא נעים לאוזן, אך כל מה שהוא התכוון לומר הוא שתחושותיך הקשות אינן נובעות מהתרופות ומתופעות הלוואי שלהן אלא מהמצב (שהוא קורא לו "מחלה", ביטוי ממנו כנראה נפגעת) ואכן בגלל רמת החרדה הגבוהה, חלק גדול מהמטופלים פוחדים גם מהטיפול התרופתי ומייחסים את המצוקה הקשה שהם חשים לתרופות או לתופעות הלוואי שלהן. אם אתה מרגיש כימיה עם הפסיכולוג שלך שים בו את מבטחך. אם לא, אולי קיים מקום לשנות גישה טיפולית. כיום נכנסה הפסיכולוגיה החיובית כמעט לכל גישה טיפולית, והיא עצמה אף התפתחה לגישה טיפולית בפני עצמה. הואיל והגישות הפסיכולוגיות והפסיכיאטריות פועלות לפי מודל רפואי מציע "לתקן" את הליקויים ולהפחית את הסימפטומים והתוצאות אינן משביעות רצון במקרים רבים, הגישה בפסיכולוגיה חיובית היא לאבחן את החלקים החיוביים והבריאים של האדם, להשתמש בהם ולחזק את החוזקות במקום לתקן את החולשות, כך שבסה"כ הדימוי העצמי עולה, הדעת מוסחת מהמצוקה אל דברים שיש לך שליטה עליהם ואיכות החיים משתפרת. יש הנוהגים להכניס מרכיבים מהגישה לטיפול בגישות הקיימות ויש הנוהגים להשתמש בה כגישה טיפולית בפני עצמה שהוכחה כיעילה במחקרים מבוקרים שהשוו את יעילותה ליעילותם של הטיפולים המקובלים (ר' מאמר קצר בנושא https://www.giditherapy.co.il/?p=662). אינני מפקפק בסבלך הרב, אך אתה לא עומד להשתגע וגם לא להיכנס למחלקה סגורה. פנייתך כתובה בצורה אינטליגנטית ומאורגנת המעידה על כך שאין כל פגיעה קוגניטיבית ולכן בסופו של דבר, עם טיפול מתאים, אני מאמין שיש מקום לאופטימיות. ניתוח, ועוד מיותר, ואשפוז הם סיטואציה מלחיצה ומעוררת חרדה. אני מצטער שהיה עליך לעבור גם את החוויה הקשה הזו, אך היא מאחוריך וכעת יש לנסות לצמוח מתוך הטראומה. אינני יודע עד כמה אתה שולט באנגלית, אך אני מנסה לצרף מאמר הכולל תוצאות של שני מחקרים בגישת הפסיכותרפיה החיובית. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות