דימוי עצמי נמוך או פרפקציוניזם?

שלום ד"ר בת 28 רווקה וחיה עם בן זוג 7 שנים,כרגע מובטלת ,פוטרתי ממקום עבודה לפני כשנתיים ומאז לא מוצאת את עצמי בתחום תעסוקה וגם לא ממש בזוגיות. לאחרונה מבינה עד כמה הסיפור שלי הוא עצוב וקשה אולי אפילו חסר תקנה. בתקופת התיכון החלטתי שזו תקופה מאוד קריטית בחיי. תקופה שתקבע את העתיד שלי ושהכל בעצם תלוי בהצלחה שלי בלימודים ובבגרויות .וזה התבטא בכך שנכנסתי ללחצים קשים. בתקופות של מבחנים הייתי בלחץ תמידי למרות שהייתי תלמידה מאוד טובה אבל גם נוצרה מעין תחרות ביני לבין תלמידה נוספת שהיתה גם חברה מאוד טובה בחטיבה וכשעלינו לתיכון היתה תחושה של תחרות איתה ,כשהיא קיבלה 100 ואני 95 מבחינתי זה היה נורא והייתי נכנסת לדיכאון. ובלי קשר אליה תמיד שאפתי להצליח להוציא רק 100-95 וכל ציון פחות טוב הייתי נורא מתאכזבת. עד שהבנתי שזה לא ריאלי לצפות ל100 -95 ולא הייתי מרוצה מכך כשהיו לי ציונים פחות טובים והחלטתי שזה או הכל או כלום. הפסקתי להשקיע בלימודים והפסקתי ללמוד וקיבלתי נכשלים ולא ניגשתי לבגרויות מה שגרם לי לשנוא את עצמי ולהאכזב מעצמי ואולי גם פגע לי בביטחון העצמי כשהתגייסתי לא קיבלתי תפקיד טוב והיו לי המון קשיים בצבא ולאחר מכן לא יכולתי ללמוד בלי תעודת בגרות ומצבי הכלכלי היה מאוד קשה ולא יכולתי להשלים לימודים וגם פחדתי להתחיל ללמוד ולא להצליח ,חששתי שאי הצלחה שוב תכניס אותי לדיכאון וללחצים אז ויתרתי על לימודים. כיום אני בת 28 ואני עובדת בעבודות שלא דורשות השכלה מיוחדת כמו: שירות לקוחות וכו' לפני שנתיים פוטרתי ממקום עבודה לאחר 5 שנים שעבדתי שם ,מאוד אהבתי את העבודה והעריכו אותי והייתי מאוד טובה בתחום שעבדתי בו . אחרי הפיטורים שוב מצאתי את עצמי מחפשת עבודה וכל מקום עבודה חדש דרושה לי תקופת זמן להסתגל וללמוד ולהבין את העבודה וכשאני רואה סביבי אנשים יותר מקצועיים ושהכל מסתדר להם בקלות(כי מן הסתם הם יותר ותיקים ממני וצברו נסיון) ואני עדיין צריכה להבין וללמוד את העבודה זה גורם לי להרגשה של נחיתות מול אחרים , חוסר בטחון ואני בלחץ תמידי ואני גם משדרת את זה ואני מרגישה שאין לאף אחד סבלנות ללמד אותי ולהסביר לי כי כל אחד עסוק בעבודה שלו ואני משדרת שאני בלחץ ואני אולי משדרת גם חוסר בטחון. קצת עליי(זה בטח כבר מובן ממה שכתבתי אבל בכל זאת..):אני באופי שלי חרדתית, לחוצה, מצפה לעצמי ליותר מהיכולות שלי,ביטחון עצמי נמוך ,דימוי עצמי נמוך ולגבי זוגיות איני ממהרת להתחתן ,ארצה להתחתן כשאהיה מוכנה להביא ילדים וכרגע איני מוכנה לכך ובן הזוג שלי לוחץ על חתונה ,וגם הסביבה הקרובה. ואין לי כבר תירוצים להצדיק למה אני בת 28 ועדיין רווקה וזה גם פוגע לי בביטחון ,כשאני חושבת כל הזמן מה אחרים יחשבו ויגידו. אודה לחוות דעתך והמלצתך איך לשפר את המצב ואם לא את המצב הנתון לפחות את ההרגשה הפנימית.. בתודה, ליטל

שלום ד"ר תודה על התגובה המהירה. אני מצליחה לראות גם את השגיי ,היתה לי עבודה טובה שהתמדתי בה והיתי עובדת מסורה ומוערכת אבל פוטרתי אחרי שהתחלפה ההנהלה במקום. כיום המצב הנתון הוא שאין לי עבודה. בשנתיים האחרונות עבדתי בכמה עבודות ואחרי קושי בהתאקלמות בכמה וכמה מקומות עבודה קצת התחלתי להתייאש . אני צריכה לעבוד על העניין של הכל או כלום.אולי זה יעזור להתאקלמות להיות קלה יותר.אם כי אני מרגישה שיש פה משהו מעבר ל-"או הכל או כלום" וזה עניין של דימוי עצמי נמוך ושאיני מאמינה בעצמי ואז אני מתייאשת מהר לגבי בן הזוג בחרתי מישהו שהוא טוב אליי ואוהב אותי אבל אני לא נמשכת אליו פיזית וגם הוא לא מושך אותי מבחינה אינטלקטואלית.והוא לא מושלם יש לו חסרונות (גם לי יש.... ) ולפעמים אני מרגישה שהוא לא האדם איתו אני רוצה לבנות עתיד ומשפחה וזה לא פשוט לי לעזוב אותו(למרות שזה נראה ונשמע פשוט...תאמין לי זה לא..) אני לא מחפשת את הבן זוג המושלם,ואין לי הרבה דרישות.. למרות שבתחום העבודה והקיירה אני מאוכזבת מעצמי וכשמתחילה עבודה חדשה ולא הכל הולך שם בקלות אז אני מוותרת מהר ואז אני עוזבת ושוב מחפשת עבודה. ואני מרגישה שהלכתי קצת לאיבוד ושכלום לא ילך לי.