מה מיוחד בטיפול פסיכודינמי שגורם לאהוב את המטפל?

שלום רב, בטיפול פסיכודינאמי (המבוסס על התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד ועל פיתוחים מודרניים יותר שלה) מתרחש תהליך של העברה (transference), כלומר, המטופל משליך על המטפל דמויות משמעותיות מחייו (בעיקר דמויות הוריות) - ובמקרה של מטפל ומטופלת, במקרים רבים ההעברה היא העברה "אירוטית" ואז היא מתבטאת ב"התאהבות" במטפל. יש לציין את האופי המיוחד של הסיטואציה הטיפולית המעודד זאת. ראשית, המטופל יודע מעט מאוד, אם בכלל, על חייו האישיים של המטפל. שנית, קיימת חלוקה ברורה של מטפל "חזק" ומטופל "חלש" או "נעזר" או "נזקק". כלומר, היחסים אינם שיוויוניים או הדדיים. את גם יודעת מעט מאוד על המטפל כאדם, את גם רואה אותו רק פעם בשבוע והוא גם גבר ואת אישה - תנאים אלה מעודדים אידיאליזציה של המטפל כאדם. את רואה את המטפל במיטבו ואילו הוא רואה אותך בחולשתך - מכאן ויש בסיטואציה משהו רומנטי מובנה. "העברה" יכולה להתרחש גם במצבים אחרים וגם בטיפולים בגישות אחרות - למשל, בין רופא וחולה, בין מורה ותלמידה, בין מדריך בתנועת הנוער וחניכה או בין מרצה וסטודנטית. כל אלה הם יחסי סמכות שבהם הצד הנותן נראה בתפקיד מאוד מסוים בחייו אשר בו הוא מומחה והצד השני הוא הצד הנזקק והתלוי באותו צד נותן. מה שמבדיל את הטיפול הפסיכודינאמי מטיפולים אחרים הוא שמוקד האינטראקציה הוא רגשות (בניגוד להתנהגות, נניח, בטיפול התנהגותי) וכמו כן, הרגשות מעובדים ומומשגים בין היתר בעזרת מושגים כמו "העברה". כלומר, הדברים נידונים ומעוררים אווירה של "שיחת נפש" קרובה. לכן הפוטנציאל הרומנטי הגלום בסיטואציה טעון מאוד, אך יש לציין שחשוב מאוד לעבד את הרגשות הללו ולעשות ריאליזציה שלהם ולא רק עיבוד רגשי. עוד על הגישות הטיפוליות כאן: http://www.giditherapy.co.il/?p=41 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il