דחיינות

שלום עדי, צר לי מאוד לקרוא על מצוקתך. שמעתי פעם, לגמרי במקרה, דווקא רב שנתן ברכות מאחת מתחנות הרדיו, אומר שאת רוב הייסורים אדם מביא על עצמו. ראשית, לפי תיאורייך, הייתי מציע לך להישאר אצל המטפל הנוכחי, משום שעל סמך התנהגותך בעבר בתחומים אחרים, רוב הסיכויים הם שהחלפת מטפל לא תפתור את אי שביעות הרצון שלך, שמקורה פנימי, בין היתר, כנראה בציפיות גבוהות מאוד מהמטפל, מעצמך, מהמסגרות הלימודיות השונות שעזבת וכו'. במקרים כאלה החלפת סביבה לא מומלצת, אלא מומלץ, כחוויה ייחודית בשבילך, להישאר במקום בו את נמצאת, להפיק ממנו מה שאפשר (ומכל דבר אפשר להפיק משהו) ולהציב לעצמך כמטרה לדבוק בו. בגלל המרכיב של החרדה החברתית אני סבור שבהמשך הטיפול הפסיכולוגי הפרטני, טיפול קבוצתי עשוי להיות השלמה מבורכת. בגלל מרכיב זה של חרדה חברתית גם המשך הטיפול בציפרלקס מומלץ. יש לקוות שאם תתמידי בטיפול הפסיכולוגי, הפרטני והקבוצתי, ניתן יהיה להפחית באופן הדרגתי את המינון של הציפרלקס ובטווח הארוך אולי אף לוותר עליו לחלוטין, אך עוד חזון למועד. מאוד חשוב לא להתפתות ולהחליף סביבה. קל מאוד למצוא את החסרונות בסביבה ולראות את היתרונות בסביבה חלופית שעוד לא ניסינו, אך כשמדובר בדפוס עקבי ויציב כמו זה שאת מתארת, חשוב לדבוק בטיפול אחד, במסגרת לימודים אחת, במקצוע אחד וכו', תוך עבודה עם עצמך ובעזרת המטפל, על ההכרה במציאות שלכל אפשרות יש חסרונות ויתרונות וכשהם שקולים, החלפת סביבה לא תעזור. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il