תעסוקה ודימוי עצמי
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
בוקר טוב גידי, יש לי הרבה מה לכתוב אבל הכל מבולבל בראשי אנסה לעשות סדר. בעצם הכל סובב סביב ענין של תעסוקה ודימוי עצמי. אני מרגישה טוטאלית גמורה בכל מה שקשור לעבודה כאילו קברתי את עצמי מלהצליח ושאני רואה אחרות מרימות פרוייקטים, קבועות במקום העבודה, משנות דרך ומצליחות אני גמורה מבפנים. אני מרגישה נחותה, לא שווה יותר. אני מאוד מתקשה לקיים אורח חיים רגיל בגלל זה כי זה לא אני האמיתי שלי. אני בחורה נחושה שמסמנת מטרה רצה אחריה. אני כבר בת 41 אמא לשני ילדים שבאו לי מטיפולים שעברתי. אני מאוד הייתי רוצה עוד היריון ועוד ילד במשפחה שלי וגם פה אני מרגישה מהפיכה בתוך הראש ולחץ נפשי. ושאני רואה אמהות לשלושה ילדים עם קריירה מוצלחת או לפחות עבודה קבועה או יותר אופטימיות ממני מבינה שחיי לא התנהלו כשורה. מה דעתך המקצועית על כך? תודה על ההקשבה.
שלום אורטל, ההשוואה המתמדת להישגים של אחרים היא מקור למצוקה רבתי של אנשים רבים. ראשית, את רואה רק את הקצה המוצלח של אותם אנשים ואינך יודעת מה עוד מסתתר בחייהם. (בתרגיל שאני עושה עם מטופלים שמכירים באופן אישי ומעמיק יותר את מושאי הקנאה שלהם, אף אחד מהם לא הסכים להחליף את כל החבילה שלו בכל החבילה שלהם!) לעומת זאת, אם אבקש ממך להשוות את עצמך לעצמך לאורך טווח החיים, בטוחני כי יסתבר לך שעשית דרך ארוכה, כולל הטיפולים שעברת כדי ללדת, בטוחני שיהיו לך סיבות רבות לגאווה. והנה רק אחת הדוגמאות ממה שכבר כתבת: האם אותן נשים שאת כל כך מקנאת בהן הגיעו לאן שהגיעו בתחום התעסוקתי לאחר טיפולי פריון? זה המעט שאני יכול להציע דרך הפורום. אולי אימוץ טכניקות התמודדות בעלות גוון בודהיסטי יוכלו גם הן לעזור לך. למשל, את כותבת שאת מסמנת מטרה וחותרת אליה. זו, ברוב המקרים, הדרך הנכונה בחברה המערבית, אבל יש לה לרוב מחיר כבד שאת משלמת אותו כבר עכשיו. סימון המטרות והשגתן לא בדיוק הביא לך שלווה פנימית. אולי אימרת חז"ל: "איזה הוא עשיר? השמח בחלקו" תעזור יותר. וכמובן, אם טיפול עצמי לא יספיק, תמיד אפשר לפנות לעזרה מקצועית. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il
מה זה התמודדות בגוון בודהיסטי? לא הבנתי את תשובתך בקשר לסימון מטרות. השגת המטרות הסבה לי אושר מסוים כמו להיות אמא כמו להיות בעלת מקצוע מסוים אך בעולם העבודה לא הצלחתי עדיין ויש לי רגשי נחיתות ורגשות של אי מוצלחות בתחום וזה כל הזמן מציף שבמקום לנסות לחפש דרך חדשה אני טומנת ידי בחול כאילו זה כבר קרב אבוד מראש. ועם חיים כאלו בטח ובטח שקשה להגדיל את המשפחה ובכלל לגדל ילדים ולחיות. איפה אתה רואה את הבעיה אצלי?
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
