לעבוד על בלימה, התמודדות עם שינוי סדר עדיפויות איש

אני בן 48 עשיתי פעמיים בחיים שינויים מוצלחים בקרירה תחום לתחום בהצלחה רבה. בגיל 30 ובגיל 39. מעברים הקודמים היו בתהליך של הווצרות עמוקה בתוך עצמי כמו מעבר חלק ממסילה למסילה , דבר נולד במקביל וקיבל ממוש במציאות בעולם החיצוני. העיסוק הנוכחי נולד על בסיס עניין והזדמנות עיסקית שהוכחה כמצוינת. הפעם היה צורך בשתוף עם בעלי מקצוע נוספים ובשנים הראשונות עבד טוב, המחויבות שלי היתה מוחלטת אולם בהדרגה הפרטנרים באופן טבעי השתנו ונפגמה מחויבותם לבצוע, יש הסכמים כתובים, אבל זה חסר משמעות מצב הנתון. יש מחויבות כלפי לקוחות, וכאן ראיתי שלמרות הבחירה הנכונ מאוד שעשיתי המצב של חוסר המחויבות שמתדרדר מעמיס עלי מאוד. הערה הם מקבלים כסף בצורה כמעט שווה לי כך שזה לא עניין כספי. האופציות היו הריסת המבנה, ותסבוכת מרכבת בהמשך הבצוע, מהומה ללא צורך. הם בשלהם וני רודף אחריהם לבצע. טיפוסים שמתנתקים וממתינים שיטתית. בחרתי עד לרגע זה שטובת הלקוחות לנגד עיני ובחינה קרה. מה יצור הכי פחות בעיות ובזבוז זמן, המסקנה היתה ברורה, המשך קיום הבצוע אתם למרות ההתנתקות מבלי לשבור כלים כי הלקוחות יפגעו ומקצועית באמת שאין סיבה, אך במקביל הבנתי שחייבים לא ליצור פיתוח מאסיבי של העסק כאשר ווליום הבצוע כולו עלי בפועל. לכן התרכזתי בחלקים המכניסים ביותר של העסק ובהם יש בעצם הכנסה והעסק ממשיך. השאלה והדילמה כרגע היא שאני אישית ערכית מתפקד כמחוייב פנימית והיתרון שהוא גם מגבלה שלי זה שאיני יכול ליצור נתקים פנימים כלפי המשימות בעסק כשהם כן מצליחים, ולכן הם מפתחים חלופות במקביל ואני לא! זה אופיי ניסיתי וזה קשה. אני מקבל את זה אבל גם אינו מאפשר לי לפתח שינוי הדרגתי במקביל כמו שעשיתי בפעמיים שבצעתי שינויים מקצועים בעבר. התעמתות איתם זה בזבוז זמן, כל ניסיון לעלות את הנושא של המחויביות שלהם הביא לניתוק נוסף בקשב שלהם. למעשה שניהם מציבים עמדה בעצם הפעולות שלהם, זו הנהגה שיש להבין אותה כעמדה. מצד אחד הקטנת הפעילות הובילה להפחתת לחץ אך מאשפרת קיום העסק בתנאים הנוחכים כאשר הלקוחות הקיימים לא נפגעים, אבל זה לא מתפתח זה בעצם קיום מוגבל, שהיה מאפשר לי לנסות לפצח במקביל דברים נוספים כמוהם, אבל לי זה לא עובד, כי אני כפי שצינתי שונה זו המציאות. מצד שני פירוק יוביל לעומס עצום עלי המחיר יהיה יקר יותר עבורי, התוצאה אני בתהליך סטטי שבהחלט מפחית לחת אבל גורם תסכול כיוון שאין אופק פנימי במשאבים שלי, יש בברור פרויקטים ברורים עם יעדין מסודרים לבצוע שהתחלתי רק שהקשיים בהתנהלות מולם משפיעים עלי זו עובדה. יש לציין שאני משימתי מתפקד מעולה במצבי לחץ כושר ביטוי ועצמאות. טובים אחראי ובעל ערכים. האם פירוק זו אופציה, אול הפחד מפירוק נראה לי גדול מכפי שהוא? ממה אני חושש? ואולי זה ללמוד של בניה של דברים במקביל. מרכיב הלחץ הפנימי הסוביקטיבי הפך להיות המדד שלי להתנהלות עד כדי המנעותיות רק לשמר רמת לחץ נמוכה אין לי רצון לשלם מחירים לטווח ארוך בגלל כסף. הייתי שמח לשמוע עצה כיוון עדיפיות ראיה נוספת., הערה, ברור לי שההליך הוא שלי עם עצמי, אין חיפוש אשמים וכו, אבל לפני נקיטת של צעדים בהם מעורבים עוד אנשים ני מחוייב לברור הזה עוד יותר.ת ודה