וואו

שלום אביבית, אין לפניי כרגע את קוד האתיקה (שדומה מאוד בין המקצועות הטיפוליים השונים), אבל ברור שנושא הגבולות בין המטפל למטופל מהווה בו נושא מרכזי. כך, למשל, חל איסור על קיום קשר חברי, קל וחומר עסקי, בין מטפל למטופל לא רק בזמן הטיפול כמובן, אלא גם בתקופות מסוימות המוגדרות קוד לאחר סיום הטיפול. כמובן שאם משאירים דלת פתוחה והטיפול עשוי להתחדש יש להקפיד על כך קפדנות יתרה. ישראל היא בין המדינות היחידות בעולם שבה, למשל, חלק גדול מהמטפלים עובדים בבית. בארה"ב, למשל, חדר הטיפולים נמצא בבניין משרדים או בבניין של קליניקות והמטופל יודע מעט מאוד על חייו האישיים של המטפל, למעשה לא הרבה יותר מאשר מה שאת יודעת על רופא העיניים או המשפחה שלך. מרחק זה אמור להיות מנוצל לטובת המטופל ולשמור על חלוקת תפקידים די ברורה של עוזר ונעזר. יכול מאוד להיות שמבחינת הכישורים המקצועיים והאישיותיים המטפלת שלך היא כן אדם שמבין אותך ושיש ביניכן שפה משותפת, אלא לפעמים יותר מדיי שפה משותפת או ליתר דיוק שפה משותפת שמגוייסת יותר לטובת המטפל מאשר לטובת המטופל עלולה לגרום היפוך תפקידים. דברים כאלה קורים לעיתים קרובות, אך במקרים כאלה יש לעבד אותם בטיפול עצמו. במקרה של תמיכה כלכלית של מטופלת במטפלת שלה נראה לי שחציית הגבולות קשה מדיי ויהיה קשה מאוד להחזיר את המסגרת הטיפולית לקדמותה. אני מזכיר לך שאת זו שהעלית את השאלה מלכתחילה, כך שמשהו מהדברים שכתבתי הדליק אצלך נורה אדומה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il