התעיפות מאורח חיים משימתי.

דיון מתוך פורום  פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות

06/10/2013 | 18:41 | מאת: גרשון

החלפתי במשך 30 שנה שלוש קרירות בהצלחה רבה כל אחת שונה מהשניה. רק בשנים האחרונות למרות קרירה שלישית מוצלחת, בעקבות תנאים בלתי תלויים כגון אנשים בסביבת העבודה הישירה נשארתי מוצלח משמתית השגי ומחויב במאה אחוז. אבל נפשית אני חש שהדרייב הפנימי נחלש. ונולד דחף חזק לניקויי שולחן. מעין כמיהה למרחב וע ניין מחוץ לגבולות של העבודה. לטייל לקרוא יותר לשקט סתם לא לעשות כלום. אם פעם כל פניה שאילתא עניין היה מפעיל אותי זה אפילו מעורר בי מסננת פנימית רק דברים מחויבים ומעט יותר. לי זה נראה כמו סינון איכותי. אבל למרות שתפיסתית זה נראה לי שלב בשינוי שאינו מוכר לי עולים גם רגשות של אשמה קלה ובקורת פנימית. שקצת פוגעים בחידוש הזה. אני שואל את עצמי אם בגיל 50 זה בסדר לעשות את זה? את השדרוג סנון הזה בעחס לחוץ. אשמח לתובנה והתיחסות. עצת חכם. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גרשון, כמובן שקשה לייעץ בלי להכירך אישית. כל אדם הוא סיפור חיים מורכב בפני עצמו, אך ברמה הכללית ביותר נראה לי שכמי שהספיק כל כך הרבה בחיים, הגעת לשלב שבו מגיע לך להתייחס יותר לצרכים של עצמך ופחות לצרכים של המסגרות שבתוכן אתה חי. אתה נמצא למעשה בתום שלב הבגרות, שלעיתים מכונה גם "משבר אמצע החיים". בשלב הזה העיקר הוא הולדת הילדים והדאגה לעתידם. הקונפילקט הנוצר כאן הוא בין הצורך לעיסוק בעצמי לבין הצורך לוויתור על צרכים ורצונות אישיים ושימת הילד במקום הראשון. התוצאה החיובית של השלב מתבטאת בפוריות, ביכולת של האדם ליצור לעצמו את ממשיכיו הגנטיים, את העתיד. המעלה הנרכשת היא הדאגה - היכולת של האדם לקחת אחריות על כל תחומי החיים כולל ילדיו. כישלון יגרום לקיפאון בו אין לאדם הבוגר עניין עוד במסגרות החברתיות בעיסוקו ואף לא בהולדה וטיפוח של צאצאים. המסר שלי אליך (כמובן במגבלה המאוד רצינית שאינני מכירך אישית) הוא להיפתח לחוויות חדשות ולתת מענה ליצר הסקרנות המבורך שלך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות