שלום

שלום איתן, אני מודה שלא הצלחתי לרדת לסוף דעתך. כמו שאני מבין את הביטוי "פולניות" בהקשר שציינת, מדובר בצביעות, אך אין זה הכרח המציאות שהדבר יהיה כרוך במכה מתחת לחגורה. ברמה הכללית יותר, אתה מעלה בעיה שהעסיקה פילוסופים ופסיכולוגים מאות שנים והיא עד כמה רצוי וכדאי להיות אנו עצמנו (אותנטיים) ביחסינו עם הזולת ועד כמה עלינו להעמיד פנים ולעטות מסיכות. למעשה, מדובר במחירים שאנו מוכנים לשלם על כל אחת מהאופציות. אם נהייה אותנטיים ונגיד את מה שאנו חושבים, נסתכן בניתוק קשרים ואם נעמיד פנים וננסה לרצות את הזולת, אפילו לומר לו את מה שהוא רוצה לשמוע, נצליח לשמור על קשרים רבים אך הם יהיו פחות אמיתיים. אני הייתי מציע לך לגייס תיאוריה אחרת לטיפול בעניין, תיאוריית מעגלי החשיפה של לאזארוס, לפיה קיים מעגל קטן מאוד של חברים קרובים מאוד (לרוב משפחה) שבפניה אנחנו הכי אותנטיים, ומסביב לו מעגלים שהולכים ומתרחבים וככל שהם רחוקים יותר מהמעגל הפנימי הם מכילים יותר אנשים שהקשרים איתם פחות אותנטיים. במילים אחרות, מומלץ לך מאוד למצוא לך "חוף מבטחים", אם במשפחת המוצא שלך ואם במשפחה שהקמת, או הזוגיות שיש לך, שבה תהייה אותנטי ככל האפשר ובמקום העבודה תשתדל שהציפיות שלך מאנשים תהיינה אינסטרומנטאליות ופונקציונאליות, כלומר, מתייחסות אך ורק לתכני העבודה, אולי עם גינונים חברתיים מינימאליים מקובלים. מקום עבודה הוא מקום שיש בו לעיתים קרובות אינטרסים מנוגדים של אנשים שונים, כך שאין זה המקום האידיאלי להיות אותנטיים. ומעניין לעניין באותו עניין - קבל מאמר בנושא שכתבתי בזמנו לקראת פורים: http://www.giditherapy.co.il/?p=244 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il