פרדוקס
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
אני מגדיר את עצמי פרפקציוניסט במובן הטוב שהדיוק הפנישים הביאו השגים האקסטרה מייל שעשה את ההבדל בעיקר במישור המקצועי במהלך השנים. בזמן האחרון אני עובר קושי בעיקר כאשר מסגרת העיסוק שלי שדרש התכסקות עם אנשים מקצועיים שאם ניתן לחשוב על דרישה לרמת איכות וקפדנות זה אצלם ולו רק מהסיבה שהעדר יוביל לתביעות מקצועיות! וזה ממש לא כך! מעבר ליחסיות טבעית זה מתחת לזה ברמה קשה! אני חווה קושי תוך רצון לסיים בהדרגה אבל מוחלטת את החיבור הזה. איני יכול שלא לקשור בין האופי החפיפניקי לבצועם רשלניים הליכה על הקצה שלהם שמעמיד לי קושי שאיני רואה בו כל אתגר רק זלזול! זה מעלה שוב את שאלת מושג ההתייבות. מחוייב בכל דרך למה שאכן התחייבתי ובמקביל רואה בהתחייבות דווקא מקצועית נקודה שמרחיקה אותי ממוערבות והתפתחות באקלים של הסביבה בארץ! עם מחשבות לעזוב לתרבות שונה. עדיין הפרדוקס של מחוייבות אישית ללא תנאי שככה צריך להיות. מוביל לחוסר רצון למחוייבות כיצד?
שלום מתן, לא בדיוק הבנתי את הפרדוקס שאתה מדבר עליו. פרפקציוניזם אכן מאפיין מאוד אנשים בעלי אישיות כפייתית. הוא אכן עשוי להביא להישגים מקצועיים מרשימים, אך (א) לאנשים אלה קשה להאציל סמכויות ולפעול בשיתוף עם אנשים אחרים בגלל צורך גדול בשליטה על העניינים ו-(ב) הואיל והסביבה פחות פרפקציוניסטית, יש כאן פוטנציאל עצום לקונפליקטים בין-אישיים, במיוחד אם הפרפקציוניסט מצפה גם מאחרים להיות פרפקציוניסטים. הדבר מאוד תלוי-תרבות. בגרמניה, אנגליה וארה"ב, למשל, הנורמה הרבה יותר קרובה לפרפקציוניזם (למשל, בלונדון מודיעים 10 דקות מראש על איחור צפוי של 2 דקות ברכבת התחתית) ולעומת זאת, בישראל ובארצות אחרות באזורנו חייהם של הפרפקציוניסטים קשים ביותר, במיוחד אם הם מצפים מאחרים להתנהגות דומה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
